רפאל פטאי
 | |
| ענף מדעי | אנתרופולוגיה, היסטוריה |
|---|---|
רפאל פטאי (Raphael Patai; 22 בנובמבר 1910 – 20 ביולי 1996) היה חוקר פולקלור, אנתרופולוג, מזרחן והיסטוריון יהודי הונגרי-ישראלי-אמריקאי, מחלוצי המחקר האתנוגרפי בארץ ישראל.
ביוגרפיה
נולד בשם ארווין גֶ'רג' פטאי (Ervin György Patai) בבודפשט בירת הונגריה ב-22 בנובמבר 1910 בבית יהודי ליברלי ואינטלקטואלי. אביו, יוסף פטאי, היה משורר, סופר, פעיל ציוני ומקורב להרצל. אמו אדית (שלומית) הייתה משוררת וסופרת. הוא למד באוניברסיטת בודפשט ובסמינר הרבני הרפורמי של העיר. כמו כן למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. עבודת הגמר שלו במחלקה לשפות שמיות והיסטוריה של המזרח הקדום באוניברסיטת בודפשט עסקה במשורר האיטלקי היהודי ישראל ברכיה פונטנלה. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל.
לאחר עלייתו למד פטאי באוניברסיטה העברית לדוקטורט (שני), והיה הראשון שזכה לקבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית.[1] הוא הוסמך כדוקטור בשנת 1936. עבודת הדוקטור שלו, שעסקה במים במקורות היהודיים, הושפעה מעבודותיו של סר ג'יימס פרייזר, ונכתבה בהנחייתו של פרופ' שמואל קליין, מראשוני הפרופסורים של המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית. לאחר סיום הלימודים המשיך לעבוד במסגרות שונות של האוניברסיטה העברית, אך לא התקבל למשרה קבועה במוסד. היה מורה לעברית באוניברסיטה בין השנים 1938 ל-1942, שימש בתור מזכיר הטכניון בשנת 1942. הוא חזר לזמן קצר לבודפשט, על-מנת לסיים את הסמכתו לרבנות. בשנת 1944 הקים את המכון הארץ ישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, והיה מנהלו במשך ארבע שנים. במסגרתו ערך יחד עם יוסף יואל ריבלין את כתב-העת "עדות" וכן שתי סדרות ספרים. פטאי היגר לארצות הברית והתאזרח בה. הוא זכה במלגת קרן ויקינג (ונר גרן), שבמסגרתה למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק במחלקה לאנתרופולוגיה 1947–1948. בין השנים 1948 ל-1957 היה פרופסור לאנתרופולוגיה בדרופסי קולג' בפילדלפיה.
פטאי פרסם בחייו כארבעים ספרים ומאות מאמרים בנושאים שקשורים לפולקלור יהודי, אנתרופולוגיה של המזרח התיכון והיסטוריה יהודית. היה עורך של סדרת הספרים "Jewish Folklore and Anthropology series" של אוניברסיטת ויין במישיגן. כיום הסדרה קרויה על שמו.
בשנת 1936 זכה בפרס ביאליק (ביחד עם משה צבי סגל) לחכמת ישראל.
פטאי נישא לנעמי טולקובסקי ואב לשתי בנות, ג'ניפר (1942), רופאה, ודפנה (אנ') (1943), סופרת וחוקרת פמיניסטית.
הוא נפטר ב-20 ביולי 1996, בטוסון שבאריזונה. היה בן 85 במותו.
מספריו בעברית
- המים: מחקר לידיעת הארץ ולפולקלור ארצישראלי בתקופות המקרא והמשנה
- הספנות העברית: פרק בתולדות התרבות הארצישראלית בימי קדם
- אדם ואדמה: מחקר במנהגים, אמנות ואגדות אצל ישראל ואומות העולם
- מדע האדם: מבוא לאנתרופולוגיה
- מיתוסים עבריים: ספר בראשית (יחד עם רוברט גרייבס)
מספריו באנגלית
- The Hebrew Goddess (לא תורגם לעברית)[2]
- The Arab Mind
- The Jewish Mind
- The Messiah Texts
- The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology
- The Myth of the Jewish race (1975), עליו קיבל ב-1976 את פרס אניספילד-וולף.
- Raphael Patai, The Children of Noah: Jewish Seafaring in Ancient Times. Princeton, Princeton University Press, 1998
- Raphael Patai, Jadid Al -Islam: The Jewish "New Muslims" of Meshhed, Wayne State University Press,Detroit 1997
קישורים חיצוניים
- נקרולוג מאת דן בן עמוס (The Journal of American Folklore, 1997, Vol. 110, No. 437, pp. 314-316) (באנגלית) (כולל דיוקנו של פטאי)
- Eva Hentschel, Obituary: Raphael Patai, The Independent, 7 August 1996
- אורית אבוהב, פני אדם: על תרומתם של האתנולוגים אריך בראואר ורפאל פטאי לחקר האנתרופולוגיה של היהודים
הערות שוליים
- ^ לימודי הדוקטורט בישראל: התחלות, התפתחות ונקודות ציון.
- ^ מגן ברושי, בין מונותאיזם טהור לאשתו של אלוקים, באתר הארץ, 29 בינואר 2008
- אנתרופולוגים ישראלים
- אנתרופולוגים יהודים
- אנתרופולוגים אמריקאים
- יהודים הונגרים
- אנשי העלייה החמישית
- זוכי פרס ביאליק לחכמת ישראל
- פולקלוריסטים יהודים
- חוקרי יהדות ישראלים
- חוקרי יהדות יהודים אמריקאים
- מזרחנים יהודים
- היסטוריונים של המזרח התיכון
- זוכי פרס אניספילד-וולף
- בוגרי בית המדרש לרבנים בברסלאו
- היסטוריונים יהודים אמריקאים
- אמריקאים ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1910
- אמריקאים שנולדו ב-1910
- ישראלים שנפטרו ב-1996
- אמריקאים שנפטרו ב-1996