א-סנארה (אתר אינטרנט)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

א-סנארה
סוג=חברה פרטית
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
תקופת הפעילות 2000–הווה (כ־24 שנים)
משרד ראשי נצרת
מוצרים עיקריים פורטל, חדשות, תוכני אינטרנט, שידורים ישירים.
אנשי מפתח וידה משעור (עורך ראשי) ואריה משעור
 
www.sonara.net

אַ-סִּנַארַהערבית: الصنارة, תעתיק מדויק: אלצנארה, נהגה לעיתים גם אַ-סּוֹנַארַה) הוא אתר אינטרנט בבעלות קבוצת התקשורת הישראלית א-סנארה.

א-סנארה הוא אתר חדשות ופורטל תכנים, מהבולטים בין אתרי האינטרנט המכוונים לערביי ישראל. הוא הוקם כפורטל המתמקד בחדשות ובתכנים המתחרה באתרים פאנט, אל-ערב ובוקרא תקשורת. האתר הושק לראשונה בשנת 2000 אך נחל כישלון בשל עיצובו המסובך וכתובתו הארוכה יחסית לאתרים אחרים. בשנת 2007 הושק מחדש תחת כתובת חדשה ואגב עיצוב מחדש, הפעם בהצלחה. בניגוד למתחריו מספק א-סנארה שידורים ישירים של טלונבלות ושל אירועים אקטואליים, הודות לרוחב הפס הרחב שלו. בעת ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל, בחודש מאי 2009, היה א-סנארה האתר היחיד ששידר בשידור ישיר ובאופן בלעדי את המיסה שערך האפיפיור בהר הקפיצה, ולא נסמך על שידורי ערוץ 1. לאתר מצלמת רשת המשדרת בשידור חי ממרכזי הערים נצרת וחיפה.

א-סנארה מפיק באופן עצמאי את מרבית החדשות והתכנים המופיעים בו, באמצעות מערכת של כתבים המונה כ-15 איש. הוא מתמקד במידע חדשותי-אקטואלי שוטף בנושאים שונים, ומתמקד בנעשה בערי המגזר הערבי בישראל. בכל הידיעות באתר מתאפשרת תגובה של הקוראים (טוקבק). הכנסות האתר באות בעיקר מפרסום.

ביוני 2009 האתר הקים פורום ראשון לציבור הערבי הישראלי הכולל קטגורית משחקים להורדה, סרטי קולנוע להורדה, סדרות רכש ותוכנות להורדה.

לפי נתוני אלקסה בחודש מאי 2010, גבר האתר על האתרים המתחרים בוקרא תקשורת ואל-ערב והפך לאתר השני בגודלו במגזר הערבי בישראל.

באוגוסט 2010 הגישה הנהלת אתר א-סנארה תלונה במשטרה נגד אתר ועיתון אל-ערב בטענה לריגול תעשייתי ושיבוש עבודת האתר. בעקבות חקירת המשטרה הוגש ביוני 2011 כתב אישום נגד מנהל מערכות המידע באתר אל-ערב של עיתון כל אל-ערב, נימר סלימאן. על פי כתב האישום חדר סלימאן באמצעות תוכנת מחשב למערכות העיתון "א-סנארה" ומחק מהן תכנים. כמו כן, הוא הואשם כי עיין בדואר האלקטרוני של העובדים, שינה סיסמאות וביצע האזנות סתר שלא כדין.[1] במסגרת הסדר טיעון נמחקו רוב האישומים, סלימאן הודה בחדירה לשתי לכתובות דואר אלקטרוני של האתר ונדון לשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פאדי עיאדאת, אלי אשכנזי וג'קי חורי, כלי הנשק במלחמת העיתונות הערבית: וירוסים ותוכנות ריגול, באתר הארץ, 1.9.2010
  2. ^ ת"פ 48684-06-11 מדינת ישראל נ' סלימאן, גזר דין ללא הרשעה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0