באסם חנדקג'י

באסם חנדקג'י
לידה	שכם
מדינה	הרשות הפלסטינית

באסם מוחמד סאלח אדיב חנדקג'י (בערבית: باسم محمد صالح أديب خندقجي; נולד ב-22 בדצמבר 1983) הוא מחבל פלסטיני, סופר ועיתונאי. כשהיה בן 20 הורשע בסיוע לרצח שלושה ישראלים בפיגוע בשוק הכרמל ונדון לשלושה מאסרי עולם. הרומן שלו, "מסכה בצבע השמים", זכה בפרס הבין-לאומי לספרות ערבית (אנ') לשנת 2024.

ביוגרפיה

באסם חנדקג'י נולד ב-1983 בשכם. למד בבתי הספר של מחוז שכם. למד באוניברסיטת א-נג'אח במחלקה לעיתונאות ותקשורת. כילד היה עד לאינתיפאדה הראשונה שהשפיעה עליו, וכשהיה בן 15 הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית.

ב-2 בנובמבר 2004 השתמש בתעודת העיתונאי שלו כדי לעבור דרך מחסומי צה"ל ביהודה ושומרון כדי להסיע את עמר אל-פאר בן השש עשרה לתל אביב. מאוחר יותר באותו יום, אל-פאר ביצע פיגוע התאבדות בשוק הכרמל, שבו נרצחו שלושה ישראלים ונפצעו 32 נוספים. החזית העממית לשחרור פלסטין לקחה אחריות על הפיגוע. חנדקג'י נעצר באותו יום על ידי כוחות ישראליים, באשמת מעורבות בפיגוע. ב-7 ביוני 2005 נדון לשלושה מאסרי עולם, וחויב לפצות את משפחות הנרצחים בסכום של 11.6 מיליון דולר. בכלא נרשם לאוניברסיטת אל-קודס, למד מדע המדינה וכתב תזה על לימודי ישראל.

חנדקג'י החל לכתוב סיפורים קצרים לפני מאסרו. הוא המשיך בכתיבה בתוך הכלא ופרסם מספר ספרים, רומנים וקובצי שירה. ספרו הראשון היה "טיוטות של אוהב המולדת", עשרה מאמרים על נושאים פלסטיניים. הוא פרסם גם את "כך האנושות גוועת", גם הוא על נושאים פלסטיניים. פרסם גם קובץ שירה. הרומן שלו "ליקוי חמה", שפורסם בדצמבר 2018, הוא רומן היסטורי המספר על הגיבור הסופי באדר א-דין, מלומד ועמוד תווך של הסופיות בתקופתו. באפריל 2024 זכה בפרס הבין-לאומי לספרות ערבית לשנת 2024, שמעניקה איחוד האמירויות, על הרומן "מסכה בצבע השמים" (قناع بلون السماء).^[1] על הזכייה אמר: "הפרס הזה הוא ניצחון לעמי הפלסטיני, ניצחון לעזה."^[2] במאי 2025 יצא לאור ספרו "שומר השואה" (سادن المحرقة).^[3] הוא שוחרר ב-14 אוקטובר 2025 כחלק מהסכם חמאס–ישראל והוגלה למצרים, שבה התקבל בהתלהבות. בראיון בשנת 2025 הוא אישר כתיבת ספר חדש על אסיר אחר, וליד דקה, שריצה עד למותו מאסר עולם על רצח חייל ישראלי. באותו ראיון חנדאקג'י אישר כי היה מעורב בשליחת מחבל מתאבד להרוג ישראלים. הוא ציין כי התכוון לשלוח אותם לתקוף מטרות צבאיות, לא אזרחים, והוסיף שאם היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור, לא היה פונה לאלימות.^[4]