בג"ץ 8070-98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים

בג׳׳ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים הוא פסק דין של בית המשפט העליון שניתן ב-24 ביוני 2004, על ידי השופטים דליה דורנר, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס.

השאלה המשפטית בעתירה היא בדבר האיסור על המדינה לאפשר גישה ישירה למאגרי המידע על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ׳׳ה-1965. הגישה למאגרי המידע נעשתה על ידי חיבור מחשב משרד הפנים למחשבים של משרדי הממשלה השונים שנותנים שירות לציבור, ובנוסף למחשבי הבנקים המסחריים המספקים שירות ללקוחותיהם. בית המשפט קבע סעד של צו מוחלט שהאיזון הראוי להגביל את מסירת המידע לעובדי ציבור, יהיה בתקנות או בהנחיות מנהליות, ואילו עניין הבנקים יחייב חקיקה מתאימה.

העתירה התקבלה ברוב קולות של השופטים דורנר וריבלין, כנגד דעתו של השופט גרוניס לעניין העברת המידע ממרשם האוכלוסין אל הבנקים המסחריים. ההשלכות לאחר מתן פסק הדין, הן בדבר השינוי הפרקטי שאותו יחויבו הגופים הממשלתיים והבנקים המסחריים לבצע בעניין נגישות למידע האישי של התושבים והלקוחות.

רקע לפסק הדין

במדינת ישראל עד לעתירה זו, הייתה נהוגה פרקטיקה שבה גופים ממשלתיים ובנקים מסחריים, היו בעלי נגישות למידע אישי של התושבים/לקוחות. כתוצאה מכך אלפי פקידים של משרדי הממשלה השונים, והבנקים המסחריים נחשפו שלא לצורך למידע אישי של אזרחים ותושבים.

פסק הדין

העובדות הרלוונטיות להכרעה

העותרת ביקשה לאסור על המדינה לאפשר גישה ישירה למאגר המידע לפי חוק המרשם, באמצעות חיבור מחשב משרד הפנים, למחשבי נציבות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, בנק ישראל והבנקים המסחריים. העותרת ביקשה כי הדרך היחידה לקבל את אותו המידע לפי חוק המרשם תהיה לפי בקשה אישית המעוגנת בס' 29(ג) לחוק המרשם. בנוסף ביקשה העותרת לחייב את המדינה באמצעות משרד הפנים, לפרסם נהלים בעניין העברת המידע שניתן להעביר ומי זכאי יהיה לקבלו.

השאלה המשפטית

בית המשפט דן בשאלה, האם העברת מידע ממאגר מרשם האוכלוסין לגופים ציבורים ולבנקים המסחריים, מקיימת איזון בין הזכות לפרטיות, לבין האינטרס הציבורי לשמירה על שטף המסחר וקבלת שירות יעיל ומהיר. שאלה נוספת שעלתה בפני בית המשפט היא, האם גם פגיעה קלה בזכות יסוד (הזכות לפרטיות), מחויבת לעמוד במבחני פסקת ההגבלה (מבחני תכלית ומידתיות), והצורך בחקיקה מפורשת למען חיבור מרשם האוכלוסין עם מחשבי הבנקים המסחריים.

החלטת בית המשפט

בית המשפט החליט בדעת רוב של השופטת דורנר ובהסכמת השופט ריבלין לקבל את העתירה. בצו מוחלט נקבע, כי דרישת המידתיות מחייבת למזער את הפגיעה בזכות לפרטיות. מזעור הפגיעה יעשה על ידי צמצום מספר עובדי הציבור שלהם יש גישה למידע, צמצום היקף המידע שנמסר כך שיועבר רק המידע הדרוש בכל מקרה לגופו, וקביעת היקף המידע בהתחשב במטרה שלה הוא נדרש. האיזון הראוי מחייב להגביל את מסירת המידע באמצעות חקיקה מתאימה, ועד שהחקיקה תחוקק יש להעביר מידע, הן לעובדי ציבור והן לבנקים, על בסיס פניות אינדיבידואליות בלבד לפי ס' 29(ג) לחוק המרשם. לפי קביעת בית המשפט, הצו המוחלט יכנס לתוקפו חצי שנה לאחר מתן פסק הדין.

השופט גרוניס (דעת המיעוט) הסכים לתוצאה שאליה הגיעה השופטת דורנר בעניין העברת המידע לגופים הציבוריים, אולם בכל הנוגע אל הבנקים המסחריים קבע כי דין העתירה להידחות.

הנימוקים לתוצאה

השופטת דורנר קבעה כי ניתן לפגוע בזכויות אדם, ובתוכן הזכות לפרטיות, רק וכאשר הפגיעה מקיימת את כל ארבעת המבחנים המצטברים הקבועים בס' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההגנה על זכויות אדם מחייבת להקפיד על יישום מבחנים אלו. כל סטייה מאחד המבחנים וללו במקרים קלים, עלולה להביא לפיחות במדרג הזכויות ובכך להחליש את ההגנה עליהן. לעומתה סבר השופט גרוניס שככל שמדובר בהעברת מידע ממרשם האוכלוסין אל הבנקים לצורך אימות פרטים של לקוחות הבנק, הפגיעה היא שולית ולכן אין צורך להעבירה במבחנים של פסקת ההגבלה. השופט גרוניס נימק את עמדתו בכך שהפרקטיקה בה נהגו בעבר היא היעילה והמתבקשת ביותר ליישום הוראת צו איסור הלבנת הון.

בעקבות פסק הדין

מבחינה פרקטית פסק הדין שינה את המציאות בדבר הנגישות למידע של גופים הציבוריים והבנקים המסחריים. כעת לא ניתן להעביר מידע בין הגופים כמו בעבר, אלא על ידי הגשת בקשה פרטנית לפי ס' 29(ג) לחוק המרשם. פסק הדין חיזק את מעמדה וכבודה של הזכות לפרטיות, מה שבא לידי ביטוי בין היתר בהתייחסות אל פסק הדין בפסיקה ובספרות המשפטית כדלהלן:

• דנג"ץ 4907/04 איגוד הבנקים בישראל נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל (נבו 12/8/2004) - הערעור של איגוד הבנקים כנגד ההחלטה בפסק הדין, דין הערעור להידחות.
• עת"מ (מינהליים ת"א) 28857-06-17 עמותת חברות הסיעוד נ' משרד הביטחון, פסקה 16.2 לפסק דינה של השופטת מיכל אגמון-גונן (נבו 01.07.2019) - הפסיקה אזכרה את פסק הדין (8070/98), כפסק דין שמבטא את הזכות לפרטיות כזכות מהחשובות שבזכויות האדם בישראל.
• ת"א (שלום חי') 28486-07-13 א"פ נ' מורן מעיין, פסקה 12 לפסק דינה של הש' איילת הוך-טל (נבו 08/05/2016) – אוזכר פסק הדין (8070/98), כביטוי של מעמדה של הזכות לפרטיות כאחת החירויות המעצבות את האופי של המשטר הדמוקרטי בישראל, ושהזכות לפרטיות היא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם.
• בשיח האקדמי פסק הדין זכה לשבחים, למשל במאמרו של עת/כתבי עת/שערי משפט/כרך ד/shaarei-mishpat-4-8.pdf מיכאל בירנהק, "משפט המכונה: אבטחת מידע וחוק המחשבים" שערי משפט כרך ד' 315, עמוד 332 (תשס"ה-תשס"ו) - במאמר זה כתב המחבר, על השפעת פסק הדין (8070/98) בעניין היעדרם של כללי מידור מספקים בקשר לבקרת גישה למידע אלקטרוני והעברתו, ושמטרת בקרת הגישה על המידע המועבר היא ההגנה על אינטרס הפרטיות. דוגמה נוספת היא גם ממאמרו של (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_023.pdf מיכאל בירנהק, "מרחב פרטי – הזכות לפרטיות בין משפט וטכנולוגיה", הוצאת אונ' בר-אילן, 23, עמוד 24, (2010) - מאמר זה מציין שפסק הדין (8070/98), הוא פסק דין חשוב שמשקף הכרה נחרצת בתחום הפרטיות בהעברת מידע, והדגשת המשמעות של פעולת העברת המידע בעידן המודרני. בנוסף מאמרים אלו במאמרו של עת/כתבי עת/קריית המשפט/כרך ח/kiryat-hamishpat-08-039.pdf עומר טנא "הזכות לפרטיות בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם מהפך מושגי ורגולטורי" קרית המשפט ח 39, עמ' 66–68 (התשס"ט) – נאמר על פסק הדין (8070/98), שניכרת בו "המהפכה החוקתית" של הזכות לפרטיות, ובנוסף בית המשפט מרחיב את תחולת חוק הגנת הפרטיות ומספק לה ביטוי רחב ומקיף ביותר.

לקריאה נוספת

• (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_245.pdf מיכאל בירנהק, "הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה" הוצאת אונ' בר-אילן, פרק י': ארגז כלים להגנת הפרטיות במידע, 245, עמ' 248 (תשע"א).
• (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_109.pdf מיכאל בירנהק, "הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה" הוצאת אונ' בר-אילן, פרק ד: הצדקות של פרטיות, 109, עמוד 110 (תשע"א).
• עת/כתבי עת/פורום עיוני משפט/כרך מב/furom-mb-067.pdf מיטל פינטו, יובל יקותיאל "יתרונותיו של מבחן האיזון האנכי על פני מבחני המידתיות בהגנה על זכויות אדם" עיוני משפט מב 67, 79 (2019).
• כרמית הבר, אוגוסט 2012 "ממשל פתוח מקוון בישראל הזדמנויות ואתגרים" עמוד 72.
• אלי הלם, דיני הגנת הפרטיות, תל אביב: פרלשטיין-גינוסר, 2003.
• א' ברק פרשנות במשפט כרך ג', פרשנות חוקתית (תשנ"ד).
• דן חי, "ההגנה על הפרטיות בישראל" קורס משפטי (17.12.2009).

ראו גם

• חוק הגנת הפרטיות
• חוק מרשם האוכלוסין
• הזכות לפרטיות
• חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
• המהפכה החוקתית
• מרשם האוכלוסין
• אבטחת מידע
• חוק חופש המידע
• האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות
• זכויות האדם
• עקבות דיגיטליים
• ההגנה על הפרטיות בנזיקין

קישורים חיצוניים

• בג׳׳ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842 (1.5.2004).
• דנג"ץ 4907/04 איגוד הבנקים בישראל נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל (נבו 12/8/2004).
• תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), תשמ"ו-1986.
• הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על-פי חיקוק), התשס"ה-2005.
• עו"ד צבי נוח "הפרת פרטיות המונית" גלובס 11.05.2004.
• מבקר המדינה – הגנת הפרטיות - אבטחת מידע ואיכותו במאגרי מידע ממשלתיים (2008).
• חוק הגנת הפרטיות, באתר כל זכות
• "העברת מידע ממשרד הפנים לגורמים אחרים" האגודה לזכויות האזרח בישראל 3/12/08.
• ראיון של ד"ר אלכסנדר קדר, פנינה אלון, עידן לרון וענת רום עם השופטת (בדימוס) דליה דורנר, תשס"ה.

לקריאה נוספת

• בג׳׳ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842 (1.5.2004).
• חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965.
• ס' 7(א), לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
• ס' 29(ג), חוק המרשם.
• ס' 8, לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
• צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001.
• דנג"ץ 4907/04 איגוד הבנקים בישראל נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל (נבו 12/8/2004).
• עת"מ (מינהליים ת"א) 28857-06-17 עמותת חברות הסיעוד נ' משרד הביטחון, פסקה 16.2 לפסק דינה של השופטת מיכל אגמון-גונן (נבו 01.07.2019).
• ת"א (שלום חי') 28486-07-13 א"פ נ' מורן מעיין, פסקה 12 לפסק דינה של הש' איילת הוך-טל (נבו 08/05/2016).
• עת/כתבי עת/שערי משפט/כרך ד/shaarei-mishpat-4-8.pdf מיכאל בירנהק, "משפט המכונה: אבטחת מידע וחוק המחשבים" שערי משפט כרך ד' 315, עמוד 332 (תשס"ה-תשס"ו).
• (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_023.pdf מיכאל בירנהק, "מרחב פרטי – הזכות לפרטיות בין משפט וטכנולוגיה", הוצאת אונ' בר-אילן: עמוד 24, (2010).
• עת/כתבי עת/קריית המשפט/כרך ח/kiryat-hamishpat-08-039.pdf עומר טנא "הזכות לפרטיות בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם מהפך מושגי ורגולטורי" קרית המשפט ח 39, עמ' 66–68 (התשס"ט).
• (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_245.pdf מיכאל בירנהק, "הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה" הוצאת אונ' בר-אילן, פרק י': ארגז כלים להגנת הפרטיות במידע, עמ' 248 (תשע"א).
• (מרחב פרטי) הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה/birnhack_109.pdf מיכאל בירנהק, "הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה" הוצאת אונ' בר-אילן, פרק ד: הצדקות של פרטיות, עמוד 110 (תשע"א).
• עת/כתבי עת/פורום עיוני משפט/כרך מב/furom-mb-067.pdf מיטל פינטו, יובל יקותיאל "יתרונותיו של מבחן האיזון האנכי על פני מבחני המידתיות בהגנה על זכויות אדם" עיוני משפט מב 67, 79 (2019).
• כרמית הבר, אוגוסט 2012 "ממשל פתוח מקוון בישראל הזדמנויות ואתגרים" עמוד 72.
• אלי הלם, דיני הגנת הפרטיות, תל אביב: פרלשטיין-גינוסר, 2003.
• א' ברק פרשנות במשפט כרך ג', פרשנות חוקתית (תשנ"ד).
• דן חי, "ההגנה על הפרטיות בישראל" קורס משפטי (17.12.2009).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34183796בג"ץ 8070-98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים