בובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בובה היא ייצוג פיזי מלאכותי של אדם (לעיתים תינוק), דמוי-אדם, חיה או יצור דמיוני, דמות אמיתית או ספרותית.

חומרים

בובות משחק עשויות בדרך-כלל מבד או מפלסטיק, ולעיתים מעץ. בובות המשמשות לקישוט דקורטיבי או לאיסוף עשויות אף מפורצלן (חרסינה) או שעווה.

היסטוריה והתפתחות

בובות קיימות בתרבות האנושית עוד משחר ימיה. ממצאים ארכאולוגיים באתרי חפירות רבים כללו בובות שונות מחרס או מאבן, ששימשו בין למשחק ובין לפולחן דתי. בקברים במצרים מהאלף השני לפנה"ס נמצאו בובות שנבנו מלוחות עץ צבועים עם "שיער" משרשראות חימר או חרוזי עץ. בובות הן גם ממצא נפוץ בקברי ילדים מהעת העתיקה.

באירופה היו מרבית הבובות בובות עץ או "בובות סמרטוטים" עד למאה ה-19, אז פותח הייצור של בובות מתערובות של נסורת עץ, נייר, ומרכיבים אחרים; הרכב החומר היה סוד מסחרי שנשמר בקפידה על ידי היצרנים השונים. גם בובות שעווה היו מוכרות, ויוצרו עוד מהמאה ה-17, אם כי בהיקף קטן יותר (כנראה כמצרך לעשירים בלבד).

בתחילת המאה ה-19 פותחו גם בובות הפורצלן. לעיתים קרובות יוצר רק הראש מפורצלן, או הראש והגפיים החשופות, ושאר הגוף מבד (שייצג את הבגדים).

מרבית הבובות לאורך השנים היו דמויות של מבוגרים; בובת התינוק הראשונה יוצרה כנראה באנגליה, בתחילת המאה ה-19, משעווה. בשנות השמונים של המאה ה-19 צברו בובות שכונו "בבה" (bébé) פופולרית רבה בצרפת: בובות אלה עוצבו בדמות נערה צעירה, והן יוצרו לראשונה בשנות החמישים של אותה מאה. בובות אלה הן כיום פריט אספנים מבוקש.

בובות פלסטיק פותחו לראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. בובת "ברבי", מהבובות המוכרות ביותר בעולם המערבי, פותחה בשנת 1959 בידי רות הנדלר, במקור עבור בתה ברברה (שעל שמה נקראה הבובה). בשנה הראשונה לייצורה נמכרו מעל 350,000 בובות ברבי. בשנה זו יוצרה בובת פלסטיק נוספת שהיא בובת הטרול על ידי מגלף עצים דני בשם תומאס דאם.

הבובה המדברת הראשונה נבנתה בידי תומאס אלווה אדיסון, ממציא הפונוגרף, בשנת 1888. מאז יוצרו סוגים רבים של בובות הכוללות מנגנונים חשמליים או אלקטרוניים שונים המאפשרים להן ללכת, לדבר, וכו'.

מקור השם

המילה בובה בעברית היא מחידושי אליעזר בן יהודה שהכליל אותה בשנת 1904 ב"קֹבץ מאמרים לקריאה" - מקראה שנכתבה עבור בית ספר אליאנס שבה מובאים זה מול זה סיפורים מנוקדים לילדים בעברית ובצרפתית[1]. עוד קודם לכן עשה יוסף מיוחס שימוש בחידוש זה במקראה "בת חיל" לבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים ב-1901:

עיני המורה הן הרואות כי לא עניני הלימוד אשר יסכנו לבנים יסכנו גם לבנות. השעשועים האהובים לילד הם אנשי צבא יצוקים עופרת, עגלות וסוסים. הילדה בוחרת לה בובה (Poupee) להלבישה, להנעילה, להשכיבה ולהאכילה. הלא זה אות נאמן כי מבטן ייפרדו שני המינים בתכונתם

סוגים ושימושים

ניתן להשתמש בבובות בדרכים שונות. בהתאם לכך קיימים סוגים רבים של בובות המיועדות למטרות שונות.

בובות צעצוע ומשחק

הבובה משמשת על־פי־רוב כצעצוע למשחק. קימות בובות רבות המיועדות למשחק עבור גילאים שונים. חלק מהבובות מיועדות לבנות או לבנים וחלקן מיועדות לבנות ובנים כאחד.

דוגמאות לבובות צעצוע ומשחק:

בובות לבידור

בובת יד פשוטה המשמשת למשחק תפקידים או הצגה של ילדים.

הבובה יכולה לשמש גם לצורך בידור. ישנם מספר סוגים של בובות המיועדות לבידור, עבור גילאים שונים. הבובות המיועדות לילדים משמשות על פי רוב למשחק תפקידים או הצגה. בבובות של המבוגרים נעשה שימוש בתיאטרון בובות.

דוגמאות לבובות היכולות לשמש לבידור והצגה:

  • בובת גרב היא בובה העשויה גרב (או בגד דומה). כאשר מפעיל הבובה משלב ידו בקצה הסגור של הגרב, ניתן ליצור אשליה שהבובה "מדברת".
  • מריונטה היא בובה המופעלת באמצעות חוטים.
  • בובת ענק היא בובה המשמשת כתחפושת.

בובות המבוססות על דמויות מפורסמות

תחום מיוחד של בובות הוא צעצועים המבוססים על דמויות מסרטי קולנוע ומסדרות טלוויזיה, בעיקר כאלה הפונים לקהל צעיר (כגון "מלחמת הכוכבים", "ספיידרמן", "צבי הנינג'ה" ועוד). בובות אלה, המכונות באנגלית action figures (בובת פעולה), מהוות חלק נכבד מתעשיית המוצרים הנלווים של עולם הקולנוע. הן בדרך כלל עשויות מפלסטיק, מלוות במגוון כלי נשק קטנים ובעלות יכולת תנועה מוגבלת. בעוד שבובות רגילות נתפסות בדרך-כלל כצעצועים המכוונים לבנות יותר משהם מכוונים לבנים, הרי שבובות המבוססות על דמויות-קולנוע נתפסות כצעצועים "הולמים" לבנים. סוגי בובות נוספים המכוונים לקהל של בנים הם בובות של רובוטים (ובפרט הרובוטריקים), ובובות חיילים (בפרט: חיילי פלסטיק ירוקים) המשמשות למשחקי צבא. עם זאת, הורים ומחנכים רבים טוענים שיש לעודד ילדים לשחק בבובות "רגילות" ולא בצעצועים בעלי הקשר צבאי או "גברי".

בובות בשימוש קשרים חשאים

מקור אוסף הבובות של שושנה ארבלי-אלמוזלינו התחיל ממבצע חשאי בו השתתפה בשנת 1962 במסגרתו הוצפנו מסרים בבובות והן הועברו ליהודי ברית המועצות הנצורים[2].

בובות לתצוגה

הבובה משמשת גם לנוי או לאספנות. בובלהד היא סוג של צעצוע, שמקובל כפריט אספנות. ראש הבובה, שלעיתים קרובות גדול יחסית לממדי הגוף, מחובר אל גוף הבובה בקפיץ, כך שטפיחה קלה על ראשה גורמת לראש להתנועע.

בעולם קיימים מוזיאונים רבים לבובות. בישראל ישנם מוזיאונים לבובות בצפת (בגן הפסלים של הפסל משה ציפר ליד רובע האומנים), בקצרין (במרכז המסחרי), בערד: מוזיאון הבובות של האמנית מירי ליבוביץ ובחיפה (במרכז החנויות "קסטרא").

קסם הבובות היא תערוכה של בובות אומנותיות שנעשו ביד, בידי אומני בובות.

בכניסה לאולם תיאטרון גבעתיים מוצג מבחר מאוסף הבובות של שושנה ארבלי-אלמוזלינו[3].

שימוש מאגי

לבובות יכול להיות גם שימוש מאגי בכישוף הוודו, בובת וודו היא צלמית המייצג את האובייקט שעליו רוצים להשפיע בדרך מאגית: אדם, חיה או חפץ.


בובות אמיש

הבובות של קהילת האמיש נטולות פנים, בעקבות הפסוק התנ"כי "לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה" (שמות כ:3) כמו האמיש כך גם הבובות שלהם לבושות בצבעים כהים ללא דוגמה, המשקפים את טבעם הצנוע. הבובות מדגישות את הטבע הבוגר של הילד ואת הטבע הילדי של המבוגר האמיש.

היבטים התפתחותיים

ילדים משחקים בבובות בפינת בובות בגן ילדים, גרמניה, 1948

המשחק בגיל הרך הכרחי להתפתחות התקינה והוא הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית[4].

במהלך משחק עם בובות הילדים עוברים תהליכי למידה הדומים לאלו שבמשחקים דידקטיים, אשר נערכים סביב שולחן[4].

פינות הבובות בגן עשירות בגירויים צבעוניים בעלי משמעות רגשית עבור הילד. פינת הבובות היא חיקוי מוקטן לחיים מציאותיים המאפשרת לילד להתנסות בתפקידים של מבוגרים[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0