בוחן מציאות
בוחן מציאות או ביקורת מציאות (באנגלית: Reality testing) הוא התנהגות המכוונת לבדיקה של אופי הסביבה הפיזית והחברתית של האדם. אדם בעל בוחן מציאות תקין הוא אדם שמחובר למציאות, מקושר לסביבה המציאותית שלו, ותופס באופן מדויק את המציאות.
המונח נמצא בשימוש נרחב בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בהערכת מאפיינים והתנהגויות של אנשים הלוקים בהפרעות נפשיות. למשל, אחד הקריטריונים המרכזיים לאבחון סכיזופרניה הוא האם בוחן המציאות של האדם פגוע. בוחן מציאות לקוי כזה עשוי להתבטא בכך שהאדם חווה הזיות קוליות או ויזואליות, של אנשים או אירועים שלא קיימים במציאות. פגיעה בבוחן המציאות קיימת לעיתים גם בקרב הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, והיא עשויה להתבטא בהבחנה פגומה של האדם בין "עצמי" ל"לא עצמי". כלים אבחוניים פסיכולוגים המשמשים לעיתים קרובות לבדיקת בוחן מציאות של נפגעי נפש, הם מבחני אישיות דוגמת מבחן כתמי הדיו של רורשאך. במהלך ההערכה הפסיכולוגית, חשוב להבחין בין בוחן מציאות לקוי לבין חוויה סובייקטיבית של המציאות, שעשויה להתקיים במצבים נורמליים שונים, וכן במצבי דחק זמניים או בהפרעות אישיות שונות.
עם זאת, ישנם לעיתים חילוקי דעות לגבי מה נתפס כחיבור למציאות לעומת חוסר מגע עם המציאות. דעות חלוקות אלו באו לידי ביטוי, למשל, בעת אשפוז כפוי של אנשים שהביעו דעות שונות לאלו שהיו מקובלות בחברה בתקופתם (ובחלקן נתפסות מציאותיות כיום), וכך נוצר מצב של כפיית מציאות, שלעיתים נוצלה לצרכים פוליטיים. לדוגמה, בארצות הברית במאה ה-18 אושפזו עבדים אפרו-אמריקאים במוסדות פסיכיאטרים בתואנה שלקו בסוג של שיגעון, אחרי שניסו לברוח לחופשי ממעבידיהם ולזכות בחירותם. המחלוקת לגבי מהו בוחן מציאות תקין, ובהתאם לכך - מיהו בריא בנפשו, היא אחד הנושאים המרכזיים בהם עוסקות תנועות אנטי פסיכיאטריה, שקמו בשנות ה-60 ואילך.