בית הכנסת בדופניצה
 | |
| מבנה בית הכנסת בדופניצה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| מיקום | דופניצה |
| מדינה | בולגריה |
| רב בית הכנסת | יהודה ערב |
| נוסח תפילה | נוסח הספרדים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1859–1860 |
| תאריך פירוק | 1955 |
| מידות | |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 42°15′55″N 23°06′59″E / 42.26528°N 23.11639°E |
בית הכנסת בדופניצה היה בית כנסת, אשר פעל בעיר דופניצה בבולגריה מ-1860 ועד 1947. המבנה נהרס באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20.
היסטוריה
ערך מורחב – הקהילה היהודית בדופניצה
תיעוד לקהילה יהודית מאורגנת בעיר דופניצה קיים החל מאמצע המאה ה-17. ב-1859 נבנה במקום בית כנסת מפואר ובראשית המאה ה-20 נחנך בית עלמין חדש לקהילה. במועד זה מנתה הקהילה כ-1,000 נפשות. ב-1906 התחוללה בעיר עלילת דם, ובעקבותיה נערך פוגרום בקהילה ומספר מבניה נרצחו. בשל האירועים עזבו משפחות את העיר ועברו לסופיה ולפלובדיב. בתקופת בין המלחמות היגרו לעיר יהודים רבים גם ממדינות שכנות, וזאת כחלק מטרנספר האוכלוסיות שאירע לאחר המלחמה. בדופניצה הייתה פעילות ציונית ענפה ובכלל זה בארגוני נוער. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בקהילה כ-2,000 יהודים.[1]
יהודי דופניצה היו מיועדים לגירוש למחנה ההשמדה טרבלינקה בראשית מרץ 1943, בעיר נערכה אקציה וחברי תנועת בראניק פרצו לבתי הקהילה והכו את יושביהם. הגירוש לא יצא אל הפועל.[2] מרבית יהודי העיר עלו לישראל במהלך העלייה ההמונית. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה לישראל, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד אוכלוסין ובדופניצה נמנו 382 יהודים.[3] בראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר יהודים ספורים.
המבנה
בניית בית הכנסת החלה ב-1859 והוא נחנך שנה מאוחר יותר. לתקופתו, היה בית הכנסת מהמפוארים בבולגריה. המבנה היה בין שתי קומות, כאשר קומתו השנייה שימשה לעזרת נשים. שער הכניסה אליו היה מצידו המערבי, ולצד המבנה שכנה חצר מרכזית גדולה. את המבנה עיטרה כיפה והותקנו בו שתי שורות בנות שישה חלונות. בית הכנסת שכן בסמוך למסגד המרכזי שבעיר והתפילות נוהלו בו בנוסח הספרדים.[4][5]
בחזית בית הכנסת מעל דלת הכניסה נחקקה באבן כתובת הקדשה:
”שויתי י-ה-ו-ה לנגדי תמיד
יפה נתרצה ק"ק דופניצה גדול ב הבית
המתנדבים גבירי ויחידי הי' הקימו הבית
וה"ש בש' פתחו שערים פג הוקם הבית
המ"ש ק"ן הרב יהודא ערב נר"ו נגיד הבית
וכטוב יו"ט סי' דוד אשכנזי וה' דוד ב'
יוסף גבאי ופקידי הבית”.[6]
לאחר מלחמת העולם הראשונה הותקנו על קיר בית הכנסת שני לוחות זיכרון ועליהם נחקקו שמות הנופלים מקרב בני הקהילה ממלחמת הבלקן הראשונה, ממלחמת הבלקן השנייה וממלחמת העולם הראשונה. ב-1947 הגיע לעיר הרב אשר חננאל לצורך תיעוד הקהילה ומורשתה. הוא מצא שבית הכנסת אינו פעיל והעביר ממנו לסופיה תשמישי קדושה שהמוקדמים מהם תוארכו לאמצע המאה ה-18. ככל הנראה התשמישים אבדו ברבות השנים. באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 נהרס המבנה ובמקומו הוקם מועדון נוער של המפלגה הקומוניסטית. שני לוחות הזיכרון הועתקו מהמקום לרחבה אשר שכנה בסמוך למסגד. לאחר תום העידן הקומוניסטי בבולגריה הוחזרו הלוחות אל חצר מועדון הנוער, שם שכן בעבר בית הכנסת.[1][5] במקום מתקיימים טקסי זיכרון עירוניים מטעם עיריית דופניצה, לזכר הנופלים וציון הצלת יהודי העיר מהשמדה.[7]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 צבי קרן, הקהילה היהודית בדופניצה, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 94.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ .Dimana Trankova, Anthony Georgieff, A Guide to Jewish Bulgaria, Vagabond Media Ltd, 2011, מסת"ב 9549230635, page 153.
- ^ 5.0 5.1 בית הכנסת בדופניצה, בתוך: Jewish Historic Monuments and Sites in Bulgaria 2011 Part One, עמוד 6 (באנגלית).
- ^ הקהילה היהודית בדופניצה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ דופניצה מציינת את יום השנה ה-75 להצלת יהודי בולגריה, באתר dennews.bg (בבולגרית).
