בלנאולוגיה
בלנאולוגיה (באנגלית: Balneology; מלטינית: balneo - אמבטיה, או רחצה) הוא תחום מומחיות ברפואה המתמקד במחקר על שימוש בשיטות ריפוי בעזרת מי מעיינות מינרליים, גזים ובוץ מינרלי, טיפולים הניתנים בדרך כלל באתרי מעיינות מרפא. תחום הבלנאולוגיה עושה שימוש בידע הנצבר בתחומי רפואה קלינית, פיזיולוגיה, כימיה, מיקרוביולוגיה, גאולוגיה, פיזיקה ותחומי ידע נוספים. תחום זה הוא ענף של מומחיות בתחום רפואה פיזיקלית ושיקום ואינו מוכר כתחום מומחיות נפרד ברבות ממדינות העולם המערבי, אף שמדינות בהן אתרי מרפא רבים הכירו בתחום כמומחיות (כך למשל, טורקיה, ספרד ואיטליה), או כתחום ידע ייחודי (גרמניה, אוסטריה, סרביה, צ'כיה, הונגריה, פורטוגל וצרפת).[1] בשלהי המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21 נערכו מחקרים רפואיים רבים על המנגנונים הפיזיולוגיים של טיפולים בלנאולוגיים וכן מחקרים רנדומליים מבוקרים (כמקובל ברפואה מבוססת ראיות). נערכו אף מחקרים רבים על השפעות טיפול במעיינות מרפא על חולי דלקת מפרקים ניוונית, אף שתוצאות מחקרים אלה מצביעות על תועלת בטיפול, לא ניתן להסיק מהם מסקנות חד-משמעיות לאור ריבוי שיטות הטיפול בין אתרי מרפא שונים.[2]
היסטוריה
בלנאולוגיה הוא אחד מתחומי הידע העתיקים ברפואה באירופה. הוא זכה להתפתחות מהירה במאות ה-19 וה-20.[1] בכל האימפריה הרומית נפוצו מרחצאות מרפא באתרי מעיינות מינרליים אשר נועדו לריפוי ולשימור הבריאות.[3] פאולוס מאגינה, בן המאה ה-7, מחבר האנציקלופדיה הרפואית בשבעה כרכים, כתב בהרחבה על התועלת שבטיפול בלנאולוגי, תוך שהוא מפרט את תועלתם של מעיינות מינרליים שונים למחלות שונות. ספרו של פאולוס מאגינה היה מספרי הרפואה הבולטים לאורך תקופת ימי הביניים. קרל הגדול, מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים, הקים את ארמונו בעיר אאכן כדי להיות בקרבת ההמעיינות החמים בעיר, אשר היו ידועים עוד מימי הרומאים.[3]
מקומה של הבלנאולוגיה ברפואה
קיימת מחלוקת באשר להכרה בבלנאולוגיה כתחום התמחות ברפואה. המתנגדים להכרה בתחום מומחיות זה טוענים כי התחום חסר ביסוס מדעי, זאת מכיוון שאין קונצנזוס על שיטות הטיפול, על מנגנוני הטיפול ואין תיעוד שיטתי של תוצאות הטיפולים הבלנאולוגיים. אולם ככל שמתרבים המחקרים הנעשים בתחום זה, הולך טיעון זה ונחלש. עוד נטען כי שיטות טיפול בלנאולוגיות תלויות באזורים גאוגרפיים מסוימים בעולם ולא ניתן לתת טיפולים אלה בכל מקום בעולם.[1] נטען אף כי טיפולים בלנאולוגיים הם טיפולים בדידים ואינם חלק מתורת טיפול כוללת. תחום הבלנאולוגיה אף חסר במונחים והגדרות המקובלות לכל העוסקים בתחום ובאתרי מרפא במדינות שונות בעולם, נעשה שימוש במונחים מקצועיים שונים. אף שאנגלית היא השפה המקצועית המובילה בפרסומים בתחום, עיקר המחקר המדעי נערך במדינות אירופיות שאינן דוברות אנגלית. ההגדרה המסורתית של בלנאולוגיה קבעה כי טיפולים הניתנים באתרי מרפא יכולים להינתן אך ורק בסביבתם הטבעית, לכן מומחיות זו הייתה מוגבלת גאוגרפית. אולם מחקרים מדעיים הוכיחו את יעילותם של טיפולים מסוימים אף בריחוק גאוגרפי מאתר הטבע שבו נובעים המים המינרליים, או הבוץ הייחודי למקום. כך למשל, נמצאה השפעה חיובית של שתיית מי מעיינות מינרליים עשירים בביקרבונט על חולים עם אבנים בשלפוחית השתן.[4] נמצאה השפעה חיובית של רחצה במים עשירים בפחמן דו-חמצני ("מי סודה") על זרימת הדם לעור הגוף וכתוצאה מכך שיפור מחזור החמצן ברקמת העור.[5] נמצא ששילוב של פוטותרפיה בקרינה אולטרה סגולה בשילוב עם טבילה במי ים המלח עשויה להועיל לחולי פסוריאזיס.[6]
קיימת אף טענה ולפיה השימוש ברפואת בלנאולוגיה היא בעיקרה לקידום רווחת האדם ולא בריאות.[1]
בלנאותרפיה
בלנאותרפיה הוא המונח הנפוץ לתיאור שיטות הטיפול בתחום הבלנאולוגיה. עיקר שיטות הטיפול בתחום הבלנאולוגיה הן: רחצה - טבילת הגוף כולו (להוציא את הראש), או טבילת איברים מן הגוף במים מינרליים. נשימת אוויר הרווי בגזים המועילים לבריאות, או תרסיס מים מינרליים. שתיית מים מינרליים. ביצוע חוקנים במים מינרליים, או טמפונים ספוגים בבוץ מינרלי. עטיפת הגוף בבוץ מינרלי, או בחול מינרלי. שיטות טיפול נוספות כוללות: מסיכות בוץ לטיפול בעור הפנים, מקלחות במים מינרליים וג'קוזי במים מינרליים.
מים מינרליים המתאימים לבלנאותרפיה חייבים להיות בעלי ריכוז יונים או גזים גבוה דיו כדי להביא לתגובה הפיזיולוגית הרצויה ולהתאים לשיטת השימוש (רחצה או שתייה). אף לטמפרטורת המים חשיבות ליעילות הטיפול וזו מוגדרת בדרך כלל ביחס לחום הגוף: גבוהה מחום הגוף, שווה לו, או נמוכה ממנו. הבוץ הרפואי שבו נעשה שימוש חייב להיות משמר חום.
לקריאה נוספת
- van Tubergen A, van der Linden S. A brief history of spa therapy. Annals of the Rheumatic Diseases 2002;61:273-275.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Christoph Gutenbrunner, et al. A proposal for a worldwide definition of health resort medicine, balneology, medical hydrology and climatology. International Journal of Biometeorology, 2010;54:495-507.
- ^ J. Hall, et al. Does aquatic exercise relieve pain in adults with neurologic or musculoskeletal disease? A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation 2008;89:873-883
- ^ 3.0 3.1 Klebs AC. Balneology in the Middle Ages. Transactions of the American Climatological and Clinical Association. 1916;32:15-37.
- ^ O. Karagülle, et al. Clinical study on the effect of mineral waters containing bicarbonate on the risk of urinary stone formation in patients with multiple episodes of CaOx-urolithiasis. World Journal of Urology 2007;25:315–323.
- ^ Naoki Nishimura, et al. Effects of repeated carbon dioxide-rich water bathing on core temperature, cutaneous blood flow and thermal sensation. European Journal of Applied Physiology 2002;87:337–342
- ^ R. Schiffner, et al., Evaluation of a multicentre study of synchronous application of narrowband ultraviolet B phototherapy (TL‐01) and bathing in Dead Sea salt solution for psoriasis vulgaris. British Journal of Dermatology 2000;142:740-747
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
