בעלי חיים שנכחדו בארץ ישראל

4 טורפים גדולים שנעלמו מהארץ: אריה, ברדלס, דוב חום ותנין היאור.

בהיותה צומת של יבשות ואזורים אקלימיים, ארץ ישראל מכילה מגוון רב של בעלי חיים יחסית לגודלה. ואולם, הפיתוח האנושי באזור זה במאות השנים האחרונות הביא לפגיעה מתמשכת בבעלי החיים.

תהליך הפגיעה המואץ מתרחש בעקבות מספר גורמים, אשר הביאו להיכחדותם של מינים רבים מנופי ארץ ישראל, ביניהם מינים אנדמיים ולא אנדמיים. הנתונים לגבי גודל ההכחדה אינם שלמים. בעוד אלו הנוגעים לחסרי החוליות (שהם ברובם חרקים) חסרים, הנתונים הנוגעים לחולייתנים דווקא שלמים וברורים.

במאה השנים האחרונות נכחדו שני מיני חולייתנים אנדמיים לארץ-ישראל, כמו גם 15 מיני רכיכות ושישה מיני חרקים. מלבד אלה, בארץ-ישראל נכחדו גם ארבעה תת-מינים אנדמיים אליה. לבסוף, מהאזור נעלמו גם 22 מינים שעדיין חיים ושורדים בארצות אחרות.

ערך זה עוסק בהכחדת המינים מתקופת המקרא ועד העת החדשה, ולא בתקופות קדומות יותר בהן הפאונה של ארץ ישראל הייתה מגוונת בהרבה וכללה בעלי חיים כגון פיל ישר-חט, קרנף צמרירי וג'ירף, שממצאים שלהם נמצאו באתרים שונים בארץ, כדוגמת גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי).

סיבות להכחדות המינים

להכחדות המינים מארץ ישראל קיימות מספר סיבות:

• ציד - ציד חוקי ובלתי חוקי הביא להדלדלות של אוכלוסיות מינים רבים. ציד המוני בישראל החל עוד בימי האדם הקדמון, ותרם להכחדתם של מינים רבים, שעדויות לקיומם נמצאו אך באתרים ארכאולוגיים.

התגברות הציד החלה עם כניסת הנשק החם במאה ה-16, אולם שיטות הציד התפתחו עם בוא הטמפלרים לארץ ישראל במאה ה-19. בתקופת המנדט הוגבל הציד על ידי חוק מנדטורי בשנת 1924, אולם הוא לא נאכף.

לאחר הקמת מדינת ישראל, נחקק החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955‏ המגן על חיות הבר ואוסר על מגוון שיטות אכזריות לציד בעלי חיים, ומתיר ציד של מיני בע"ח מסוימים בלבד. הידלדלות חמורה באוכלוסיית המין חוגלת סלעים למשל, הביאה לאישורה של תקנה שצמצמה משמעותית את הציד שלהן.

דוגמה נוספת למצב זה היא מקרה הסנאי הזהוב. הציד הפרוע של סנאי זה בשנות ה-80 היה אחד הגורמים להיעלמותו של הסנאי הזהוב. כיום הוא מוגדר כבעל-חיים שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, אולם מזה למעלה משש שנים לא נראה בוודאות פרט של סנאי זהוב (ב-2005 נערכה בדיקה בנוגע לכך בעקבות שמועה לפיה נראה הסנאי הזהוב בגליל).

• הרעלה - ישירה או משנית. בהרעלות נפגע מעגל רחב של בעלי חיים. קודם כל נפגע בעל החיים המורעל (פרה, חזיר בר, נברנים ומכרסמים למיניהם וכו') ולאחר מכן מתים כל בעלי החיים שבאים לאכול אותו (תנים, נשרים, עופות דורסים למיניהם וכו').

ההרעלות נעשות במכוון בכמה שיטות כגון: הרעלת מזון, הרעלת מקורות מים וכדומה והן נעשות ממספר סיבות. לפעמים מדובר בסכסוכי שכנים כאשר בוקר מרעיל לבוקר אחר את הפרות שלו ולפעמים מדובר בניסיון להפטר מבעל חיים המזיק לתוצרת החקלאית, כמו חזיר בר או נברנים ומכרסמים.

תוצאות ההרעלה הן הרסניות בקנה מידה גדול מאוד. אצל נשרים ואוכלי פגרים חברותיים, אשר אוכלים יחד, יכולים למות כ-60 נשרים מפגר מורעל אחד.

• צמצום בתי גידול - צמצום או אובדן של בתי גידול כתוצאה מפיתוח אנושי ומבנייה הביא להידלדלותן של אוכלוסיות בעלי חיים באופן משמעותי עד מוחלט.

דוגמה בולטת למקרה בישראל היא מקרה ייבוש החולה. מבצע הנדסי גדול זה הביא להכחדתם של מינים אנדמיים ולא-אנדמיים (עיטם לבן-זנב) מארץ ישראל.

דוגמה נוספת היא היעלמותו הכמעט ודאית של הסנאי הזהוב מנופי ארץ ישראל. היעלמות זו נגרמה, בין היתר, בשל אובדן בתי גידול בעקבות שרפות ובירוא יערות. חשוב לציין, כי ההערכות גורסות שכאשר 90 אחוזים מבתי הגידול נעלמים, כ-50 אחוזים מן המינים שחיו בו עלולים להיעלם.

• קיטוע של בתי גידול - כתוצאה מהקמת כבישים, גדרות, או תשתיות אחרות. גורם להגבלת התנועה של בע"ח, להגבלת הטריטוריה הנדרשת ולהפרדה בין אוכלוסיות, מה שגורם לרביית שארים ולפגיעה במטען הגנטי. הפתרון לקיטוע של שטחים, הוא הקמת מסדרונות אקולוגיים.
• זיהום - בתי הגידול שלא נעלמו או נקטעו, נפגעו קשות בעקבות זיהום. כך למשל, לבנון הירקון (Acanthobrama telavivensis), דג אנדמי לנחלי החוף בישראל, תפוצתו הצטמצמה באופן משמעותי ביותר, וזאת בעקבות הזרמה משמעותית של ביוב ושפכים לנחלי החוף בשנות ה-50 וה-60. כיום, קיימות רק שלוש אוכלוסיות קטנות של הדג, בנחלי הירקון, תות ותנינים.

זיהום יכול להתבטא בדרכים שונות ומגוונות. למשל זיהום אור (שמפריע למחזור הרבייה של צבי הים למשל), זיהום רעש שעלול לגרום לעקה, וכמובן בזיהום שנגרם על ידי השלכת פסולת, שמלבד היותה מטרד בבית הגידול, היא נחשבת לעיתים למזון ועלולה לגרום לנזקים ולחנק.

• פגיעה ממתקנים

הפגיעה עלולה להתרחש גם ממפגש עם מתקנים. כגון פגיעה של עופות מקווי מתח גבוה, טורבינות, "חומות שקופות" וכו'.

• פעילות אנושית בשטח - הפרעה על ידי איסוף בע"ח בשטח, טיסות של מטוסים ומסוקים, כלי רכב, רכבי שטח - כל אלו עלולים לרמוס, לדרוס ולפגוע בבעלי החיים. כך למשל, מתרחצים בחוף ורכבי שטח דורסים לעיתים צבי ים, וגורמים להרחקת הצבים מסביבת מחייתם הטבעית.
• צמצום ופגיעה באתרי ההתרבות - אזורי ההתרבות של בעלי חיים בארץ ישראל נפגעו גם הם. פגיעה זו התרחשה בעיקר הודות לזיהום סביבתי, אך גם בשל פיתוחים חקלאיים. כך למשל, זיהום של מקורות מים פגע קשות באזורי ההתרבות של דו-חיים, אשר נוהגים להתרבות במקווי מים.

דוגמה חיה לכך מארץ ישראל היא מצבו של טריטון הפסים. פגיעה קשה באזורי הרבייה שלו כתוצאה מניקוז, זיהום סביבתי ומריסוס לצורכי הדברה הביאה לאובדן של 95 אחוזים לערך משטחי הרבייה שהיו לטריטון ביחס לתקופה של שנות ה-70. כתגובה לכך, הוקמה שמורת הטבע עין ארובות, שמגנה על הטריטון באחד ממקומות החיות שלו.

דוגמה נוספת לפגיעה זו מתרחשת אצל לטאת עין הנחש (Ophisops elegans), אשר המחרשות המודרניות מגיעות לעומק האדמה, ובכך פוגעות בביצי הלטאה המוטלות בעומק האדמה.

• שינויים אקולוגיים - פגיעה בבע"ח אחד עלולה לגרום לפגיעה בבע"ח אחר. מיני בע"ח שונים תלויים זה בזה, והוצאה של מין אחד מהמשוואה עלולה לגרום לזעזוע של המערכת האקולוגית כולה.

גם שינויים בהרכב הצמחייה, שנגרם על ידי שריפות, בירוא יערות והתבססות של צמחים פולשים, עלול להוות גורם מכריע שיפגע במינים מסוימים התלויים בצמחייה לשם קיום ומזון (למשל העלמות של מין צמח אחד עלולה להעלים מין של חיפושית התלויה בו לשם מזון, ובתורה לפגוע בציפור הניזונה מהחיפושית וכן הלאה).

• דחיקה על ידי מינים אחרים - כאשר בעלי חיים חודרים לאזור מחיה שלא חיו בו בעבר, הם עלולים להביא ליצירתה של תחרות ביניהם, המינים החדשים, לבין המינים ה"ותיקים" באזור זה. אם המינים החדשים חזקים יותר, הם יביאו בהכרח לדחיקת רגליהם של המינים הקודמים, ומכאן שאזורי מחייתם של אלו הוותיקים יצטמצמו.

דחיקה על ידי מינים אחרים עלולה להיגרם גם על ידי חדירתם של מינים מבויתים, אלא שהסכנה שיוצרים מינים אלו היא כפולה. מצד אחד, המינים המבויתים הם בדרך-כלל רבים יותר, הודות לטיפולו ולמזונו של האדם. מצד אחר, המינים המבויתים עלולים להזדווג עם מיני הבר המקבילים (חתול הבית עם חתול הבר למשל), ובכך ייטשטש הייחוד הגנטי, ההתנהגותי והאקולוגי של מיני הבר.

דוגמאות לדחיקה משני הסוגים נמצאות בארץ ישראל. כך למשל, הדלק דחק את הסמור מאזורי המחיה שלו, בעיקר משום שהם מתחרים על אותם אזורי מחיה ועל אותם מקורות מזון. הדלק גם צמצם את תפוצתו של הסנאי הזהוב, שנטרף גם על ידי חתולי בית משוטטים. לשם הבהרה, הסנאי הזהוב הוא מין שנמצא כיום בסכנת הכחדה.

• הכחדה טבעית - הכחדה טבעית היא סוג של הכחדה, המתרחש כתוצאה מכמה סיבות אפשריות הנחשבות לטבעיות. סיבות אפשריות הן תפוצה מוגבלת, תזונה ממין יחיד המוגבל בתפוצתו או תלות במשאב טבע מוגבל. מינים הנכחדים טבעית הם לרוב מינים שתפוצתם מוגבלת למדי, ולכן גם אירועים חד-פעמיים ואקראיים, כמו שרפה, מגפה או אירוע אקלימי, יכולים להביא להכחדתם של המינים.

בארץ-ישראל נפוצים כמה מינים שנמצאים על סף הכחדה טבעית, ביניהם סלעונית הגליל (Pene galilaea), שבלולית פיקרד (Trochoidea picardi), לבנין המרואה (Colotis chrysonome), כחליל הקדד (Tomares nesimachus) ונחושית נחשונית (Chalcides guentheri).

מינים שנכחדו מארץ ישראל

תמונה	שם	שם מדעי	זמן הכחדה בארץ ישראל	נכחד מהעולם?	משפחה
	אוגר זהוב (מצוי כחיית מחמד)	Mesocricetus auratus		לא	אוגריים
	אייל אדמוני	Cervus elaphus	המאה ה-16	לא	אייליים
	אריה אסייתי	Panthera leo persica	המאה ה-16/17	לא	חתוליים
	בובאל צפוני	Alcelaphus buselaphus buselaphus	תחילת המאה ה-20	כן	פריים
	ברדלס אסייתי	Acinonyx jubatus venaticus	שנת 1960	לא (מצוי בסכנת הכחדה חמורה)	חתוליים
	גחן מצוי	Genetta genetta	בערך 1930	לא	גחניים
	דוב חום סורי	Ursus arctos syriacus	בערך 1917	לא	דוביים
	היפופוטם	Hippopotamus amphibius	המאה ה-8 לפנה"ס	לא	היפופוטמיים
	חדף המים	Neomys anomalus	בערך 1910	לא	חדפיים
	טברנון חולתי	Tristramella simonis intermedia	שנות ה-50 של המאה ה-20	כן (נכחד עם ייבוש החולה)	אמנוניים
	יען הנגב	Struthio camelus syriacus	שנות ה-20 של המאה ה-20	כן, ככל הנראה בשנת 1966	יעניים
	לבנון החולה	Acanthobrama hulensis	נכחד עם ייבוש החולה	כן, בשנות ה-60.	קרפיוניים
	נברן מים	Arvicola terrestris	שנות ה-50 יחד עם יבוש אגם החולה	לא	אוגריים
	נמר אנטולי	Panthera pardus tulliana	ב-1965 ניצוד הנמר האנטולי האחרון בישראל	לא	חתוליים
	נמר סיני	Panthera pardus jarvisi	שנת 1967	לא ברור. ייתכן שנכחד מן העולם.	חתוליים
	עגולסת סדום	Garra ghorensis		לא	קרפיוניים
	פרסף חיוור	Rhinolophus mehelyi	שנות ה-30 של המאה ה-20	לא	פרספיים
	צב ביצות אירופי	Emys orbicularis		לא	צבים ביצתיים
	צפע מזרחי	Macrovipera lebetina	בתחילת המאה ה-20	לא	צפעיים
	קטופה מצויה	Ketupa zeylonensis	שנת 1975	לא	ינשופיים
	שבלולית פיקרד	Xerocrassa davidiana picardi	שנת 2012	כן	שבלוליתיים
	שור הבר	Bos primigenius	המאה החמישית לפנה"ס בארץ ישראל	כן, סביב שנת 1627	פריים
	תנין היאור	Crocodylus niloticus	שנת 1912	לא	תניניים

מינים שנכחדו אך הושבו לטבע/גרעיני רבייה בארץ ישראל

תמונה '	שם	שם מדעי	זמן הכחדה והשבה לארץ ישראל	משפחה
	אייל הכרמל	Capreolus capreolus	שנת 1912 אך הושב לטבע	אייליים
	דישון מקראי	Addax nasomaculatus	סוף המאה ה-19. הושב לחי בר יטבתה.	פריים
	יחמור פרסי	Dama mesopotamica	נכחד בשנות ה-20 של המאה ה-20. לאחר מכן הושב לטבע וכיום קיימת אוכלוסייה יציבה	אייליים
	עז הבר	Capra aegagrus	לא ידוע. מספר פרטים הובאו לחי בר כרמל.	פריים
	עזניית הנגב	Torgos tracheliotus	נכחדה כמקננת	נציים
	ערוד	Equus asinus	סוף תקופת הפלייסטוקן אך הושב לחי בר יטבתה.	סוסיים
	פרא	Equus hemionus	הפרא הפרסי והפרא הסורי נכחדו מישראל ומהעולם בשנת 1927. לישראל הושב הפרא הטורקמני, לו יש אוכלוסייה יציבה בנגב.	סוסיים
	פרס	Gypaetus barbatus	שנות ה-50 של המאה ה-20 (נכחד כמקנן אך חולף בישראל)	נציים
	ראם לבן	Oryx leucoryx	נכחד מהטבע בשנת 1962. הושב לטבע וכיום יש אוכלוסייה גדלה בחי בר יטבתה.	פריים

קישורים חיצוניים

• צפריר רינת, 37% ממיני בעלי החוליות בישראל נמצאים בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 6 באפריל 2017
• צפריר רינת, שליש ממיני העופות בישראל נתונים בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31108074בעלי חיים שנכחדו בארץ ישראל