בראוני וייז
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
בראוני וייז (Brownie Wise, 25 במאי 1913 - 24 בספטמבר 1992) הייתה חלוצה אמריקאית בתחום המכירות. אחראית במידה רבה להצלחה של כלי הפלסטיק טאפרוור באמצעות פיתוח שיטת שיווק ישיר - "תוכנית מסיבה ביתית".
ביוגרפיה
וייז נולדה בשנת 1913 בשם בראוני המפרי בביופורד, ג'ורג'יה, עיירה דרומית קטנה לא רחוקה מאטלנטה. היא הייתה בתם היחידה של רוזבל סטראוד המפרי וג'רום המפרי.
סיימה את לימודיה בבית הספר למזכירות בניו אורלינס בשנת 1928. לדברי חבר ותיק קיי רובינסון, האמינה בראוני שיש הזדמנויות עסקיות מעטות לנשים בדרום, וכי "אם היא לא רוצה לעבוד במכירות, יהיה עליה לעזוב את הדרום." באופן אירוני, תהילתה של בראוני תהיה כמו החזון מאחורי אחד מארגוני המכירות המוצלחים ביותר באמריקה.
כאשר בראוני וייז מונתה לסגנית נשיא של "מסיבות טאפרוור ביתיות", שהוקם בשנת 1951, היה הפלסטיק בחיתוליו. החומר שכונה פעם "חומר פלא" סבל ממשבר זהות. מצד אחד, הפלסטיק זול, בייצור המוני, עמיד ונראה מבטיח, אבל כשלים בייצור ועיצוב בעייתי הביאו את הצרכנים להיות חשדניים.
בשיווק מוצר אמין, אסתטי בשיטת מכירות חדשה של העצמה אישית באמצעות מכירות, הביאה בראוני וייז את כלי הפלסטיק הצנועים של ארלטאפר לבמה הלאומית. כלי הפלסטיק המהפכניים זכו לפרס היוקרתי "עיצוב לחיים המודרניים" בשנת 1947, ואילו התפקיד שלה היה טכניקת מכירות אשר תחולל מהפכת מכירות ותביא את מסיבות הטאפרוור לתופעה בינלאומית ושם נרדף לתרבות החיים בפרוורים באמצע שנות החמישים.
בראוני פגשה את בעלה לעתיד, רוברט וייז, בחגיגת היובל של טקסס ב-1936. הם עברו לאזור דטרויט, שם עבד כמכונאי, ולאחר מכן פתח חנות מכונות קטנה. הם התגרשו בשנת 1941, כשלוש שנים לאחר לידת בנם היחיד, ג'רי. בראוני וייז לא נישאה בשנית.
במטרה לפרנס את אמה ואת בנה הצעיר בשנים האחרונות של השפל, וייז עבדה בחנות כובעים, ומאוחר יותר, בסוכנות פרסום קטנה. במהלך מלחמת העולם השנייה, מצאה עבודה כמזכירה בכירה בחברת התעופה בנדיקס. זמן קצר לאחר המלחמה, החלו בראוני ואמה למכור מוצרים לבית מדלת לדלת. כאשר בנה הצעיר של בראוני חלה ב-1949, הם עברו למיאמי, פלורידה, בעצתו של הרופא, שם החלו האם והבת בעסק מכירה ישירה וקראו לו מסיבות פטיו. הן טיפחו רשת חברתית שדרכה הפיצו מוצרים ביתיים של יצרנים כולל פולי-T (טאפרוור), באמצעות תוכנית חדשנית של מסיבות ביתיות אשר אומצה על ידי בראוני.
ההצלחה המוקדמת של בראוני טאפרוור במכירה בדרך זו משכה את תשומת לבו של הממציא ארל טאפר, אשר חיפש מוצא רווחי עבור מיכלי הפלסטיק שלו. עקב החשדנות של האמריקאים לפלסטיק הניסיונות הראשונים בחנויות עלו בתוהו. כמה סוחרים עצמאיים הצליחו יותר באמצעות הצגות בירידים או במכירות מדלת לדלת, אך המכירות וההפצה נותרו נמוכים. הניסיון של וייז עם זוג מאזור בוסטון, אן וטום דמיגלה, אשר פיתחו מערכת מכירות דומה, שכנע את טאפר לשקול להציע את המוצרים במסיבות ביתיות.
טאפר נפגש עם וייז והדמיגלים ב-1951 כדי לדון בפיתוח של תוכנית מסיבות הבית -מערכת חדשנית של קידום והפצה, מכירות ותמריצים של מוצרי טאפרוור. על סמך אותה פגישה, לקח טאפר את הסיכון יוצא הדופן של העסקת אישה בעלת השכלה נמוכה, ללא כישורים עסקיים פורמליים, וללא השקעות הון כסגנית נשיא של "מסיבות טאפרוור ביתיות".
וייז ריכזה מאמצים בגיוס נשים, ופיתחה תוכנית מסיבות הביתיות אשר נבנתה על רשתות חברתיות המבוססות על נשים. היא יצרה מבנה מכירות וגיוס אשר יתאים ללוח הזמנים המשפחתי של נשים, תחומי העניין שלהן, וגורמי מוטיבציה ובנתה מערכת מורכבת של מכירות, גיוס ותמריצים אשר שמו דגש על משפחה ונשיות, בנוסף יזמה את היובל השנתי, טקס עידוד ומתן פרסים עבור סוחרים ומפיצים, אשר נמשך עד עצם היום הזה. היא מיקמה את מטה החברה במרכז פלורידה, ופיקחה על עיצוב ובניית קמפוס החברה.
עם ההצלחה המטאורית של החברה הגיעה הכרה לאומית. תפקידה הציבורי של וייז היה גדול יותר, כי ארל טאפר נמנע מחשיפה ציבורית. וויז הייתה נציגת החברה העיקרית לאורך 1950. היא הייתה גם אורחת הכבוד והוזמנה לנאום בכנסי מכירות ושיווק ארציים, שם היא הייתה לעיתים קרובות האישה היחידה הנוכחת בתחום הנשלט עדיין על ידי גברים. בכנס 1958 של האגודה הלאומית של חברות מכירה ישירה וייז הבהירה את עמדותיה על נשים במסחר כשהיא נשאה את הנאום המרכזי תחת הכותרת "שלנו הוא עולם של נשים."
מאמרים רבים אשר שיבחו את וייז הופיעו בעיתונות ענף המכירות והעסקים, והיא הופיעה בכותרות עיתוני הנשים. בשנת 1954, היא הייתה האישה הראשונה שהופיעה על השער של המגזין ביזנסוויק (BusinessWeek) כמנהיגה של תאגיד ששוייו מיליארד דולר.
טאפר ווייז התעמתו על ניהול וכיוון העסק בסוף שנת 1957 ודירקטוריון החברה אילץ אותה להתפטר בינואר 1958. היא הגישה תביעה נגד החברה בסך 1,600,000 דולר בגין קשירת קשר והפרת חוזה, אך בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט הוסכם תשלום שכר של שנה אחת, כ-30,000 דולר. זמן קצר לאחר מכן, מכרה את החברה וויתרה על כל מעורבות בה.
וייז לא נרתעה, וייסדה בשותפות 3 חברות קוסמטיקה במכירה ישירה בין השנים 1958 ו-1969. היא גם עבדה זמן קצר כנשיאת חברת ויויאן קוסמטיקה (1960–1962), וייעצה עבור חברה אשר מכרה ציוד אמנות בתוכנית המסיבה הביתית, בין היתר. בשנים מאוחרות יותר, התחייבה למיזם פיתוח נדל"ן עם מנהלים לשעבר בטאפרוור, צ'ארלס מקבורני וג'ורג' ריינולדס. וייז הייתה ידועה במרכז פלורידה בפיתוח העסקי שלה והתיירות באזור, בעיקר סביב קיסמי (פרבר של אורלנדו) אזור הידוע בעיקר בפרדסים ותעשיית חוות הבקר ולעתיד גם ביתו של דיסני וורלד.
וויז המשיכה להתגורר באזור, עברה מהאחוזה המרהיבה בה התגוררה בשנות טאפרוור, לבית מודרני, אשר עוצב עבורה בשנת 1965. כשפרשה היא נשארה פעילה בכנסייה שלה כאמנית חימר וטקסטיל. היא נפטרה בדצמבר 1992 בגיל 79.
קישורים חיצוניים
- בראוני וייז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
