ברוך אדלר
 | |
| ברוך אדלר, 2000 | |
| לידה |
כ"א באב ה'תרפ"ו טרנובה,  צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| פטירה |
כ"ט בחשוון ה'תשס"ו (בגיל 79) תל אביב-יפו,  ישראל |
| כינוי | ב. אדר, א. ברוך |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1954–2000 (כ־46 שנים) |
| עיסוק | עיתונאי, עורך לילה וכתב |
| מעסיק | הצופה, הארץ, ידיעות אחרונות, שערים ומבט |
| סוג כתב | כלכלה, כתב צבאי, תחבורה, תעופה ותיירות. |
ברוך אדלר (1 באוגוסט 1926 – 30 בנובמבר 2005, כ"א באב ה'תרפ"ו - כ"ט בחשוון ה'תשס"ו) היה עיתונאי, עורך לילה וכתב בעיתון "הצופה". אדלר כתב גם ב"הארץ", ב"ידיעות אחרונות", ב"שערים" וב"מבט".
ביוגרפיה
נולד בטרנובה שבצ'כוסלובקיה, ונקרא על שמו של רבי ברוך הגר, האדמו"ר השני לבית חסידות ויז'ניץ. ב-1936 עלה ארצה עם משפחתו ממניעים ציוניים[1], הורים ושבעה ילדים, חלקם נשואים, ובהם גיסו יהודה שפיגל. אביו, מנחם מנדל אדלר, היה מראשוני חסידי ויז'ניץ בארץ ישראל. המשפחה לקחה איתה ארצה מכונות סריגה ופתחה עסק משפחתי של ייצור סוודרים ומוצרי סריגה בתל אביב[2].
לאחר תום לימודיו בישיבת היישוב בתל אביב הצטרף לאגודת אליצור, בה עסק בפעילות ציונית דתית. כמו כן, היה חבר בהגנה. במלחמת העצמאות נלחם עם חטיבת אלכסנדרוני באזורים שונים ובהם כיבוש מחנה תל ליטוינסקי, כיבוש לוד ורמלה במבצע דני ועוד. במילואים שירת בתותחנים וכקצין הגנה מרחבית. ב-1956 נישא לרחל לוי, ועבר להתגורר בשכונת יד אליהו בתל אביב.
בשל מצבה הדחוק של משפחתו לא זכה להשכלה על-תיכונית.
עבד תחילה כמורה לחינוך גופני. ב-1954 החל לעבוד כעיתונאי במערכת העיתון הציוני דתי הצופה, שם עבד במשך 46 שנים. תחום הכתיבה העיקרי שלו היה בנושאים כלכליים, אך הוא שימש גם ככתב צבאי, כתב לענייני תחבורה ותעופה וכתב לענייני תיירות. גם לאחר שחלה בפרקינסון, והתקשה בכתיבה, הוא המשיך להכתיב את כתבותיו למזכירותיו במערכת. בנוסף לעבודתו ב"הצופה" עבד כפרילנסר, בעיקר בתחום הכלכלי, בעיתונים נוספים כדוגמת "הארץ", והעיתונים הכלכליים "מבט" ו"שערים".
בעבודתו ב"הצופה" קידם נושאים שהיו חשובים בעיניו, בעיקר בהובלת מאבקים סוציאליים לטובת עמיתיו בעיתון.
הותיר אחריו אישה, רחל אדלר, מפקחת בחינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך, שלושה בנים ובת. צעיר הבנים הוא הזמר-יוצר אורי אדלר. התגורר בבית מגורי העיתונאים, שני בנייני מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב בהם התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, שבתי דון-יחייא, לוי יצחק הירושלמי, יצחק בראט ונפתלי קראוס.
הערות שוליים
