ברכה פולד (אוניית מעפילים)
ברכה פולד הייתה אוניית מעפילים שאירגנה "ההגנה". נקראה על שם ברכה פולד מפקדת בפלמ"ח שנהרגה מאש בריטית בליל וינגייט.
תולדותיה
אוניית משא
נבנתה בשנת 1918 כאוניית משא עשוית ברזל וממונעת, בעלת שלושה תרנים ומפרשים, במספנת הרלינגן (Harlingen) בגרמניה. בעלת מנוע דיזל תוצאת חברת הומבולט (Humbolt) בגרמניה ותפוסה של 500 טון. שימשה כאונית משא. שמותיה הקודמים: Enrico, Alma, Jocelyn, Rotterdam, ו-Fenice. הייתה בבעלות חברה איטלקית בשם Campagnia Ggenovese di Armamento, ונמל הבית שלה היה גנואה.
אוניית מעפילים
נרכשה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' עדה סרני ויהודה ארזי בנמל גנואה באיטליה בפברואר 1946.
הפליגה בפעם הראשונה כאניית מעפילים בשם אליהו גולומב, לקראת הפלגת העפלה נוספת, הוסב שמה ל"ברכה פולד" על שם חברת הפלמ"ח ברכה פולד, שנהרגה מאש כוחות בריטיים בקרב ברחובות תל אביב בליל וינגייט.
לקראת הפלגה, כדי להסוות את זהותה, נוסרו שני התרנים הצדדיים והושאר התורן האמצעי, כמו כן הוכנו דרגשי שינה נוספים.
מפקד האונייה היה מנחם כהן איש הפלי"ם (שהיה לימים מפקדה הראשון של המשחתת אח"י אילת ק – 40), ולצדו שלום דוליצקי איש הפלי"ם גם הוא, והגדעונים היו עובד שדה וחיים גולדיס. לרשותם עמד מכשיר קשר שהוכן במעבדת "ההגנה". צוות הימאים כלל רב חובל, שלושה מלחים ורב מלחים וטבח, כולם איטלקים.
העמסת המעפילים התבצעה בחשאי בנמל מולה דה בארי ליד מטפונטו (Metaponto), איטליה. המעפילים, כ-806 נפשות, היו ניצולי מחנות ריכוז ומחנות השמדה וחניכי תנועות הנוער. הם נאספו במחנות ב מג'נטה (Magenta) – מערבית למילנו, ומטפונטו – דרומית – מערבית לטראנטו, איטליה. הוסעו בכלי רכב אל נמל ההעמסה, והועלו לאונייה על ידי סירות. לאחר עלייתם לסיפון התארגנו בקבוצות לפי השתייכותם התנועתית.
האונייה יצאה לים ב-9 באוקטובר 1946. תחילה הפליגה ליעד שנקבע – ארבעה מיל דרומית למולודיזרי. שם נפגשה עם האונייה "אלברטינה" שהעבירה אליה 180 מעפילים נוספים. אחר כך המשיכה לאורך החוף עד כרתים, דרומית לרודוס, כף אנמור (החוף הדרומי של טורקיה). משם סביב לכף אנדריאס, בקצה הצפון מזרחי של קפריסין, ודרומה במקביל לחוף הסורי והלבנוני. הצוות הזר חזר עם "אלברטינה" לאיטליה.
ליד האי ספינצ'ה (Sapientza) פרצה סערה עזה, המנוע התקלקל אך לבסוף תוקן. קבוצת מעפילים פרצה לסיפון וניסתה להפנות את הספינה לחוף סמוך כדי להינצל. במהלך ההפלגה התקלקל המנוע שמונה פעמים. התקלות הרבות עוררו חששות רבים אצל המעפילים.
לקראת התקרבותה לחופי הארץ, תודרכו המעפילים, להתנגד לכוחות הבריטים באופן סביל, כאשר יתפסו את האונייה. "ברכה פולד" התגלתה תחילה על ידי מטוס בריטי, ואחר כך הצטרפו ללוותה שתי משחתות. ב-20 באוקטובר, הבריטים עלו על הסיפון והשתלטו על הספינה בלב ים. ב-22 באוקטובר הביאו אותה לנמל חיפה. ושם היה עימות אלים כשנעשו ניסיונות להוריד את המעפילים ממנה. האונייה נגררה לנמל על ידי אונייה אחרת, כי המנוע של "ברכה פולד" פסק מלפעול.
המלווים אנשי הפלי"ם קבלו הוראה להסתתר בסליק שהוכן באונייה, או להתערבב בין המעפילים. מנחם כהן הסתתר ואחר כך חולץ, ושלום דוליצקי גורש עם המעפילים למחנות המעצר בקפריסין.
הבריטים גררו וקשרו את האונייה לשובר הגלים בחיפה והייתה אחת מ"צי הצללים". לאחר עזיבת הבריטים עברה לרשות החברה "אניות וספינות" כ–א/מ 28.[1]
ייצוגיה בתרבות
בעקבות אדישות היישוב לאירועים האלימים שהתחוללו בנמל חיפה, בעת גירוש המעפילים לקפריסין[2], והתערבבות הפעילים והמחלצים עם המעפילים שגורשו יחד אתם, כתב המשורר נתן אלתרמן בטורו השבועי את השיר ברכה פולד:
היא חזרה מן הים אל חופה-מתמיד
והבריטים רודפים אחריה.
היא כאילו פשוט התחלפה בתפקיד
עם אותה אוניונת קיטור איטלקית
אשר לה היא מסרה את חייה
אלתרמן הקדיש לזכרה מחזור שירים בספרו "עיר היונה".
קישורים חיצוניים
- "ברכה פולד", באתר הפלי"ם
- "ברכה פולד", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
- מאיר שפיר, במבחן התושיה בטאון צים מס 29, אפריל, 1984, ע'90-91.
הערות שוליים
