בר-עשנן ארץ-ישראלי
 עשנן צפוף
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | נוריתאים |
| משפחה: | פרגיים |
| תת־משפחה: | עשנניים Fumarioideae |
| סוג: | בר-עשנן |
| מין: | בר-עשנן ארץ-ישראלי |
| שם מדעי | |
 Fumaria densiflora
| |
בַּר-עַשְׁנָן אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי (Ceratocapnos turbinata) הוא צמח עשבוני חד-שנתי מטפס ממשפחת הפרגיים (Papaveraceae), מתת-משפחת העשנניים (Fumarioideae)[1][2]. זהו המין היחיד בסוגו במזרח הים התיכון, ואחד משלושה מינים בסוג בר-עשנן[3]. הצמח קירח ומסועף מאוד, ומגיע לגובה של כ-60 ס"מ ואף יותר. פרחיו דו-מיניים, קטנים וורודים, ובעלי סימטריה דו-צדדית. המין דומה למיני עשנן (Fumaria), אך נבדל מהם בכך שהוא מטפס בעזרת קנוקנות מסועפות שהן המשך של ציר העלה, ובכך שהוא נושא שני טיפוסים של פירות.
פנולוגיה של עשנן ארץ-ישראלי
העלווה מתפתחת מתחילת נובמבר ונובלת בסוף מאי. הפריחה נמשכת מסוף דצמבר ועד תחילת יוני. חנטת הפרי חלה מסוף פברואר, והפצת הזרעים מסתיימת באמצע יולי[4].
תפוצה בעולם ובישראל
בר-עשנן ארץ-ישראלי גדל באזורי אקלים ים-תיכוני, ותחום תפוצתו הטבעי מצומצם למזרח אגן הים התיכון. זהו המין היחיד בסוגו באזור זה, והוא מהווה שלוחה מזרחית מבודדת של סוג קטן הכולל שלושה מינים, שמרביתם גדלים במערב אגן הים התיכון. אחד ממיני הסוג, Ceratocapnos claviculata, נפוץ בעיקר במערב אירופה באזורים לחים, הנתונים להשפעה ימית אטלנטית ומאופיינים באקלים ממוזג ולעיתים קריר.
תפוצתו העולמית כוללת אוכלוסיות בקפריסין, ומוסיפה ונמשכת מסוריה ולבנון ועד ירדן וישראל.
בישראל גדל המין בעיקר במקומות מוצלים, כגון מאחורי סלעים ובחורש ים-תיכוני, ולעיתים גם בבתות ספר.
בתחום תפוצתו בארץ הוא נפוץ בגלבוע; מצוי בגליל העליון, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל ובגלעד; נדיר בגליל התחתון; ונדיר מאוד בחרמון, בגולן, בבקעת החולה, בבקעת בית שאן, בשומרון ובהרי יהודה.
משמעות השמות
שם הסוג המדעי Ceratocapnos נגזר מן היוונית κέρας (kéras - “קרן”), בהתייחס לפירות הקרניים, ומן הרכיב capno- שמקורו ביוונית καπνός (kapnós - “עשן”). רכיב זה מוכר גם משם הסוג Fumaria (עשנן), ששמו המדעי נגזר מן הלטינית fumus (“עשן”), והוא משקף את הקרבה הטקסונומית והדמיון הכללי בין הקבוצות.
בשפות אירופיות אחדות מכונה המין בשם שמשמעותו “קורידלית מטפסת”, על שום צמיחתו המטפסת בעזרת קנוקנות - תכונה חריגה בקרב מיני העשנן. זיהויו ההיסטורי של בר-עשנן עם מיני Corydalis באירופה הוא המקור לשם עממי זה.
שם המין: turbinata - מן הלטינית: turbinatus – דמוי סביבון, דמוי חרוט הפוך או מערבולת (מן turbo – סביבון, מערבולת). השם מתייחס לצורת הפרי או חלק ממנו, שצורתו חרוטית-מעוגלת או דמוית סביבון.
מורפולוגיה של בר-עשנן ארץ-ישראלי
צמח עשבוני חד-שנתי, מטפס, קירח ומסועף מאוד, המגיע לגובה של כ-60 ס"מ ואף יותר. הצמח מטפס בעזרת קנוקנות מסועפות שהן המשך של ציר העלה.
הגבעולים דקים ועדינים, בעלי פרקים ארוכים, מחורצים במקצת.
העלים מסורגים ומחולקים פעם אחת או לעיתים פעמיים לשלושה עלעלים תמימים ארוכי פטוטרת; ציר העלה מסתיים בקנוקנת מסועפת.
העלעלים באורך 1 עד 2 ס"מ וברוחב 0.4 עד 1 ס"מ, בעלי פטוטריות קצרות, דמויי ביצה, מעוגלים או מחודדים בקצה ושפתם תמימה.
התפרחות אשכוליות, לרוב קצרות, ונישאות כנגד העלים על עוקצים ארוכים, דלות פרחים ודלילות.
עוקצי הפרחים קצרים בהרבה מן החפים הסרגליים, ומתארכים בשלב מאוחר יותר.
הפרחים דו-מיניים, קטנים וורודים, בעלי סימטריה דו-צדדית, אורכם 0.8 עד 1 ס"מ, ולכל אחד מהם חפה אחת.
הגביע מורכב משני עלי גביע, קטנים, סרגליים-אזמליים ונושרים במהרה.
הכותרת מורכבת מארבעה עלי כותרת, הערוכים בשני דורים וצמודים זה לזה בקצותיהם. קצות עלי הכותרת החיצוניים רכונים זה לעומת זה ובעלי כנפיים רחבות בקודקודם. עלה הכותרת העליון של הדור החיצוני גדול מן התחתון, ובבסיסו שלוחה שקיקית נפוחה, רחבה וקצרה, דמוית-דורבן. שני עלי הכותרת הפנימיים שטוחים.
האבקנים שניים מבחינה מורפולוגית; כל אחד מהם נושא מאבק אמצעי בעל שתי לשכות ושני מאבקים צדדיים חד-לשכתיים. מבחינה אנטומית מדובר בשישה אבקנים, המאוחים בזיריהם לשתי קבוצות בנות שלושה[5].
השחלה עילית בעלת מגורה אחת הבנויה משני עלי שחלה מאוחים; השליות דופניות, וביצית הפוכה אחת. עמוד השחלה דמוי חוט, והצלקת דו-אונתית.
הפירות משני טיפוסים, התחתונים נבדלים מהעליונים בצורתם ובמבנם[6]:
הפירות התחתונים אגוזיות חד-זרעיות, באורך 3 עד 4 מ"מ, מחורצות בחריצים עמוקים ומקבילים, ובעלות מכסה קודקודי תפוח;
הפירות העליונים דמויי הלקט המכילים זרע אחד עד שניים, באורך 1.5 עד 1.8 ס"מ, והם הולכים וצרִים לכדי מקור דמוי חרב.
קיימות צורות מעבר בין שני טיפוסי הפרי[7].
תפוצה עולמית של הסוג בר-עשנן
תחום תפוצתו הטבעי של הסוג בר-עשנן מאופיין בפיזור גאוגרפי מקוטע וחריג. עיקר תפוצתו מצוי במערב אירופה ובשוליים האטלנטיים של אגן הים התיכון, והוא משתרע מצפון אירופה הסקנדינבית דרומה עד דרום-מערב אירופה וצפון-מערב אפריקה. לצד תחום זה קיים מוקד תפוצה נוסף, מבודד ומנותק מן הרצף האירופי-מערבי, במזרח אגן הים התיכון.
שלושת המינים בסוג בר-עשנן ותפוצתם
הסוג בר-עשנן (Ceratocapnos) כולל שלושה מינים בלבד, שתפוצתם מחולקת לאזורים גאוגרפיים נבדלים כמעט לחלוטין. כל אחד מן המינים שולט באזור תפוצה משלו, ורק בחצי האי האיברי מתקיימת חפיפה חלקית בין שני מינים — העשנן האירופי והעשנן האטלנטי. נוסף על כך, במזרח אגן הים התיכון מצוי מוקד תפוצה מבודד של המין השלישי, בר-עשנן ארץ-ישראלי, הכולל את קפריסין והלבנט הדרומי.
בר-עשנן אירופי
בר-עשנן אירופי (Ceratocapnos claviculata) זהו מין חד-שנתי הגדל בעיקר באקלים הממוזג והלח של מערב אירופה. גבול תפוצתו הצפוני מגיע לצפון אירופה הסקנדינבית, בנורווגיה ובדנמרק, והוא חודר גם לאזור הבוריאלי; לשוודיה הובא המין והוא התאזרח בה. משם נמשכת תפוצתו דרומה אל מערב וצפון-מערב אירופה – אירלנד, בריטניה, הולנד ובלגיה – וכן אל מרכז אירופה, בגרמניה.
בפורטוגל מצוי תת-מין מקומי נדיר, עשנן אירופי מצויר (Ceratocapnos claviculata subsp. picta), האנדמי לפנים הארץ של צפון-מרכז המדינה, ומוכר משני מוקדי תפוצה מקומיים ומקוטעים במחוז ויזאו (Viseu).
המין האירופי תואר לראשונה על ידי לינאוס בשנת 1753 במסגרת הסוג Fumaria. במהלך ההיסטוריה הטקסונומית שובץ לסירוגין בסוגים שונים, ובהם Corydalis, Capnoides, Dissosperma ו-Pseudo-fumaria, כולם על בסיס אותו טיפוס מקורי. רק במחצית השנייה של המאה ה-20 התבסס שיוכו לסוג Ceratocapnos, שבו הוא נכלל כיום.
הכינוי claviculata מתייחס למבנה דק דמוי-זיז או קנוקנת, ולא ל“אלה” במובנה הגס.
בר-עשנן אטלנטי
בר-עשנן אטלנטי (Ceratocapnos heterocarpa) הוא מין חד-שנתי הגדל בעיקר באזורים חמים יחסית של מערב אגן הים התיכון והשוליים האטלנטיים שלו. תחום תפוצתו הטבעי כולל את האיים הקנריים, בעיקר האי פוארטוונטורה, ומשתרע מדרום פורטוגל ועד דרום ספרד, וכן לצפון-מערב אפריקה – במרוקו ובאלג'יריה. בחצי האי האיברי מתקיימת חפיפה חלקית בינו לבין המין האירופי.
בר-עשנן ארץ-ישראלי
בר-עשנן ארץ-ישראלי (Ceratocapnos turbinata) הוא מין מטפס חד-שנתי, ולעיתים בן-שיח קצר-ימים, הגדל בעיקר באקלים ים-תיכוני חמים. תחום תפוצתו הטבעי מצומצם למזרח אגן הים התיכון, ומשתרע מקפריסין דרך אזור לבנון–סוריה ועד ירדן וישראל. מין זה הוא היחיד בסוג הגדל באזור זה, והוא מהווה שלוחה מזרחית מבודדת של הסוג כולו.
גם המין הארץ-ישראלי תואר בראשיתו במסגרת הסוג Fumaria, ובהמשך הועבר לסוג Corydalis, ואף תואר כמין נפרד על בסיס חומר מן הלבנט בשם Ceratocapnos palaestina. רק ברביזיות מאוחרות של המאה ה-20 הובהר כי מדובר במין אחד, המשויך לסוג Ceratocapnos במובנו הנוכחי.
הערות שוליים
- ↑ Ceratocapnos turbinata, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Ceratocapnos turbinata, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ↑ Ceratocapnos Durieu, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ בר-עשנן ארץ-ישראלי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 173-174
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 213-214
- ↑ Zohary, M., Flora Palaestina – Part One, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1966, עמ' 233-237
בר-עשנן ארץ-ישראלי42632473Q15327449