בשר מן החי

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסור חמור מהתורה לאכול בשר שנתלש מבעל חיים בעודו חי

בשר מן החי הוא איסור מהתורה, בו נאסרו הן עם ישראל והן אומות העולם, לאכול בשר, שנתלש מבעל חיים בעודו חי, בדומה לאיסור אבר מן החי.

גדר האיסור

רבי יוחנן וריש לקיש חלוקים אודות מקור האיסור. לפי רבי יוחנן, האיסור נלמד מהפסוק "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ", ולפי ריש לקיש האיסור נלמד מ"לא תאכלו הנפש עם הבשר", אותו פסוק ממנו נלמד איסור אבר מן החי.

למחלוקת מהיכן נלמד דין זה יש משמעויות הלכתיות רבות, כמו למשל בקשר לאדם האוכל אבר מן החי מבעל חיים המוגדר כטרפה, לפי רבי יוחנן הוא עובר על איסור אחד - טרפה, שכן בשר מן החי ואיסור טרפה, שניהם שוים, ולפי ריש לקיש הוא יעבור על שני איסורים. מחלוקת דומה היא, כאשר אדם אוכל אבר מן החי ובשר מן החי, גם אז נחלקים רבי יוחנן וריש לקיש אם הוא עבר על שני איסורים או על אחת, אם כי אז הדעות הפוכות כל אחד לפי שיטתו.

לכאורה, איסור בשר מן החי הוא רק לישראל ולא לבן נח. אמנם, הרמב"ן כתב, שלגבי בן נח, מודה גם רבי יוחנן שמקור האיסור הוא מ"לא תאכל הנפש עם הבשר". והר"ן כתב, שהאיסור בבן נח הוא מהפסוק "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".

טומאת אבר מן החי

כמו אבר מן החי, גם בשר מן החי אסור באכילה, אך בניגוד לאבר מן החי אינו מטמא[1]. בפסוק[2] כתוב "וכי ימות מן הבהמה", ומכאן לומד רב יהודה בשם רבו רב כי לא רק הבהמה עצמה מטמאה, אלא גם אם מקצת מגוף הבהמה "מת" ונפרד ממנה, כלומר אבר ממנה, גם הוא מטמא.

לא ניתן לטמא בשר על סמך פסוק זה, לפי רבי יוסי, מכיוון שהלימוד בו נלמד איסור אבר מן החי הוא מהפסוק "מן הבהמה", הכלל הוא שדווקא חתיכה כזו, שהיא כעין הבהמה עצמה, שמותה היא בלתי ניתן לשינוי - בניגוד לבשר הצומח לאחר תלישתו מהחי, מטמא. הסבר אחר מספר רבי עקיבא שדווקא חתיכה כעין הבהמה שיש בה גידים ועצמות - בניגוד לחלק מבהמה שנתלש שאין בו גידים ועצמות. שיטה דומה היא זו של רבי יהודה הנשיא, אלא שזה האחרון סובר שהכלל הוא שצריך להיות בחתיכה הנתלשת בשר, גידים, ועצמות.

אבר מן החי שנחלק לשניים

אבר מן החי שנחלק לשניים לאחד שנתלש ואינו אבר מן החי, נחלקו הרמב"ם והתוספות, האם הוא אסור מעתה והלאה מדין "בשר מן החי". הרמב"ם מתיר וסובר שהאבר שנחלק אין עליו איסור אבר מן החי כלל, והתוספות אוסר מדין אבר מן החי. מחלוקת נוספת בין הרמב"ם לתוספות היא, בדין איסור אכילת בשר מן החי. לפי הרמב"ם הוא אסור מדין- "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", ולפי התוספות הוא אסור מדין בשר מן החי, מסוגת איסור אבר מן החי.

רבי חיים סולובייצ'יק[3] תולה את שתי המחלוקות זו בזו: הרמב"ם, שסובר כי בשר מן החי הוא איסור נפרד שאינו קשור לאבר מן החי, סבור שמכיוון שבשעה שהאבר נתלש מגוף הבעל החיים לא היה עליו איסור בשר מן החי, לא ייתכן שלאחר שהוא כבר נתלש מגוף בעל החיים, יחול עליו איסור של בשר מן החי. אך לפי התוספות, בשר מן החי הוא אותו איסור של אבר מן החי, ולכן אבר מן החי שנחלק, יוותר בו איסור בשר מן החי, למרות שאינו אבר יותר אלא בשר.

הרמב"ם והראב"ד נחלקו, האם איסור בשר מן החי שנלמד מהפסוק "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", הוא מהמילה "טרפה" - וכך היא שיטת הרמב"ם הסבור שבשר מן החי הוא איסור טרפה וניתן לצרף חצי כית ממנו עם חצי כזית של טרפה, או שמא האיסור הוא מדין "ובשר בשדה" - כשיטת רש"י ותוס'[4].

ראו גם

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0