ג'ובר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ובר
جوبر
מפת הרשויות המקומיות המסונפות לדמשק
מפת הרשויות המקומיות המסונפות לדמשק
מדינה סוריהסוריה סוריה
מחוז מחוז דמשק
ערים ברשות המקומית דמשק
גובה 680 מטרים
אזור זמן UTC +2
www.damascus-online.com

ג'וֹבָּר (בערבית: جوبر) או ג'ובאר, היא אחת מ-15 הרשויות המקומיות ('בלאדיה') המסונפות לעיר הבירה, דמשק. בעבר הרחוק ג'ובר היה כפר בפאתי דמשק, כיום הוא פרבר של עיר הבירה. הנמצא כ־2 ק"מ צפונית-מזרחית מחומות העיר העתיקה.[1] בפרבר נמצא אתר חשוב ביותר עבור יהודי סוריה, בית כנסת קדום בן אלפיים שנה בשם בית כנסת אליהו הנביא לזכרו של הנביא המקראי אליהו. המקום היה מקום עלייה לרגל יהודי במשך מאות שנים.[2][3] כיום 93% מפרבר ג'ובר הפך לחורבות בגלל הקרבות ממושכים שנערכו בו בין צבא סוריה לבין קבוצות מורדים שונות החל מפברואר 2013 עד 23 במרץ 2018.[4] ג'ובר היה מקום לחימה קשה ועקשנית במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כולל מתקפת ג'ובר בשנת 2017 (אנ').

השם ג'וֹבָּר

השם ג'וֹבָּר נובע משיח הדפנה (ער אציל) בה הסתתר הנביא אליאס. השיח גדל ליד תעלה קטנה ובאר מים ומסביב כל האזור היה שומם. המקום נקרא (ג'בר) השם התפתח לג'ובר. הבאר הזאת נמצאת בתוך בית הכנסת היהודי העתיק שבפרבר. יהודים, מבקרים סורים ומבקרים דיפלומטיים נהגו לפקוד את המקום.

היסטוריה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר, עלילת דמשק, שמואל אלבז (רב)

מאז ומקדם

אחד המקורות הראשונים שהזכירו את קיומו של הכפר הוא התלמוד, הקובע כי הכפר היה אחד מעשרה כפרים שמסביב לדמשק, המאוכלס על ידי יהודים.[5] הרב רפרם בר פאפא מוזכר כמי שהתפלל בבית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר.[6]

ג'ובר, היה למעשה הריכוז השני בגודלו של יהודים בעולם אחרי חייבר בימי הנביא מוחמד ובמהלך הכיבושים האסלאמיים של הלבנט, במיוחד בתקופת שלטונו של הח'ליף עומר בן אלח'טאב.

בתקופת ימי הביניים הייתה בג'ובר קהילה יהודית חשובה ביותר שהתקיימה שנים רבות מחוץ לחומות העיר העתיקה של דמשק. מטייל יהודי אנונימי שהגיע כמה שנים לאחר גירוש ספרד בשנת 1522 מצא 60 משפחות יהודיות המתגוררות בכפר ג'ובר, שהיה להן "בית כנסת יפה מאוד".[7] איבן טולון (נפטר 1546) מזכיר כי "ג'ובר הוא כפר יהודי עם נוכחות מוסלמית." ב"כרוניקה "של יוסף סמברי(אנ') שנפטר בשנת 1672 נכתב כי הקהילה היהודית בדמשק התגוררה בעיקר בג'ובר ובשנת 1735 אוכלס הכפר אך ורק ביהודים.[8]

מסמכים מתחילת המאה ה-19 מתארים נכסים בכפר שהיו שייכים לקהילה היהודית הוחכרו לבני קהילות אחרות. בשנת 1839 תואר הכפר כ"ממוקם במקום יפה, פורה וירוק", שהיווה חלק מהגן שמקיף את דמשק. התושבים דווחו כי הם מונים 1,000 נפש ושהם "במצב משגשג נסבל". באותה תקופה אוכלוסיית הכפר הייתה "עברית לחלוטין" ונשלטה על ידי מוסדות יהודיים מקומיים עם "היררכיה מועטה של שליטים ונתינים".[9] בשנת 1840 התחוללה עלילת דם (עלילת דמשק) כנגד היהודים בדמשק וסביבותיה כולל בג'ובר. במהלך ההתפרעויות התנפל המון רב על בית הכנסת בזז אותו והשמיד ספרי תורה שהיו בארון הקודש ותשמישי קדושה.[10] בעקבותיה החלה הגירת היהודים מהכפר ומסוריה בכלל. עם זאת במחצית השנייה של המאה ה-19 תנאי החיים בעיר השתפרו, הוקמו בתי ספר חדשים והייתה סובלנות דתית רבה יותר. בשנת 1860 חיו בעיר דמשק וסביבותיה כ-4,000 יהודים.[11]

ישנם דיווחים סותרים מאמצע המאה ה -19 ואילך על אופן ההתפלגות האתנית דתית של הכפר. בשנת 1839 דווח כי הכפר "מאוכלס כולו על ידי יהודים."[9] מאידך כמה שנים מאוחר יותר בשנת 1847 דווח כי בכפר מתגוררים שלושה עד ארבעת אלפים מוסלמים, למעט משפחה יהודית אחת שדאגה לבית הכנסת,[12] לדברי התייר מר גרהם, "הכפר, האנשים, בית הכנסת והמשפחה המאכלסת אותו, עלובים ואומללים באופן קיצוני." בשנת 1869, אורח שביקר בכפר ובבית הכנסת הישן שאל, בעודו מכיר בקיומו של בית הכנסת הישן, האם הייתה אי פעם נוכחות יהודית קבועה בכפר?[13] בהמשך אותו אורח מדווח שהכפר היה, "אתר נופש מועדף על יהודים עשירים... זה הפארק ובית הקפה שלהם. שם הם מבלים את שעות אחר הצהריים בימים הארוכים של הקיץ שלהם, לעיתים קרובות כל הלילה, תחת גפן ויסמין." פרסום משנת 1874 טוען להפך כי הכפר הוא "בעיקר מושבה של יהודים". סביר להניח כי האוכלוסייה היהודית וודאי התדלדלה, מכיוון שעד 1893 כותב ריצ'רד פרנסיס ברטון "זהו כפר מוסלמי עם בית כנסת המוקדש לאליהו והוא מקום עלייה לרגל ליהודי דמשק".[14] מהדורת 1907 של קוק במדריך לפלסטינה וסוריה נכתב כי "ג'ובר הוא רק כפר מוסלמי."[15] עם זאת, בשנים אלה נמשכו ביקורי היהודים בכפר, ובימי מועדי ישראל התאספו רבים מיהודי דמשק בבית הכנסת כדי להתפלל.[16]

קבר רבי שמואל אלבז אבוחצירא

רבי שמואל אלבז בן המאה ה -16, אבי שושלת הרבנים אבוחצירא, נקבר בחצר בית הכנסת ג'ובר.[17]

צמוד לבית הכנסת נמצא קברו של רבי שמואל אלבז (רבי שמואל אבוחצירא) אבי משפחת הרבנים אבוחצירא, שנחשב מקום קדוש אף הוא. עד שנת 2012 לא הייתה מצבה במקום, כדי שלא להחשיב את מקום קבורתו יותר מבית הכנסת ושני המקומות עם המסורת הקשורה לאליהו הנביא (משיחת אלישע, והסתתרותו במערה). בביקורו המתוקשר במקום, הרב מאיר גבאי הציב על הקבר מצבה זמנית.[18]

בין השנים 1948–2011

לאחר הקמת מדינת ישראל, יהודי סוריה התמודדו עם רדיפה ואפליה רבה ביותר כאשר ממשלת סוריה אוכפת עליהם מגבלות מחמירות. לא ניתן היה למכור רכוש יהודי והוא ננטש והוחרם.[19] ערבים פלסטינים השתלטו על הרכוש היהודי ובית הכנסת הישן הוסב לבית ספר לערבים עקורים.[20]

בשנת 2011 הכריז הנשיא בשאר אל-אסד על תוכניות לשיפוץ בית הכנסת בג'ובר. הדבר לא יצא לפועל בגלל מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה.[21]

ב־28 ביולי 2010, הכריזה עיריית דמשק על פרויקט שימור במקום ואז הוסרו מספר צלחות לווין של הטלוויזיה על ידי עובדי העירייה שאכפו את פרויקט השימור ברובע.[22]

מלחמת האזרחים

כוחות המורדים בג'ובר בשנת 2015

בתחילת מלחמת האזרחים נפל רובע ג'ובר לידי המורדים, במיוחד לידי לגיון אל-רחמן. בין התאריכים 14 עד 18 ביוני 2017 הפציץ חיל האוויר הסורי את הרובע.[23]

יומיים לאחר מכן, ב־20 ביוני, רובע ג'ובר הותקף על ידי כוחות יבשה ומהאוויר על ידי כוחות חיל האוויר הרוסי.[24] ההתקפות בין שני הצדדים נמשכו עד סוף ספטמבר, אז המתקפה הופסקה, מכיוון שלא היה מנצח ברור. למרות שהמורדים המשיכו להגן על ג'ובר, הם למעשה הגנו על שדה חורבות, שכן השכונה הייתה שוממה כי כל האזרחים שנותרו בחיים ברחו מהמקום.

גורלו של בית הכנסת וכל תכולתו המפוארת נותר במחלוקת.[25] במהלך מלחמת האזרחים בסוריה יש המדווחים שבית הכנסת חרב עד היסוד. מאידך מניתוח צילומים שהגיעו בשנת 2014 נראה שלא כל בית הכנסת חרב אלה רק אגף אחד בלבד.[26]

תיאור הרובע ג'ובר

רחובות, מסגדים ושווקים

רחוב חראר מתחיל מכיכר הפרלמנט בצפון ומסתיים מאחורי המוסכים העבאסיים ובאמצעו נמצא "בית הספר היסודי עאישה אל-באוני". הוא נקרא רחוב אל-חראר בהתייחס לנהר חראר, ממנו מתחיל הרחוב בצפון. לאורך הרחוב ישנן חנויות רבות (חנויות מכולת, בשרים וכו').

רחוב ושוק אל-אסמעאי, שהוא הרחוב הראשי והמפורסם ביותר בג'ובר, המהווה שוק ומתחם מגורים בשתי קומות, שבמרכזו כיכר המובילה לארבעה כיוונים. דרך הצד המזרחי ניתן להגיע לרחוב בית הספר ומהצד המערבי של שכונת אל-סאוואן. ניתן להגיע לרחוב אלחרר שמסתיים במסגד ג'ובאר הגדול (מסגד אל-אסמאי נקרא על שם עבדול מאליק אל-אסמאי). זהו אחד המסגדים העתיקים ביותר בג'ובר. מאחורי המסגד נמצאו בית הקפה ג'ובר, בו ראש העיר ונכבדי העיר נהגו להיפגש כדי לדון בענייני העיר ולפתור את בעיותיה ובית הקברות הישן. רחוב בית הספר: בקצהו, לכיוון דרום, נמצא בית הספר על שם הג'יהאד הערבי, בית הספר אונרא המיועד לילדי פלסטינים המתגוררים באזור ובהמשך בית הכנסת היהודי (מדווחים כי וורן כריסטופר ביקר בו בשנת 1990 בביקוריו בסוריה כדי לקדם את תהליך השלום).

בג'ובר ישנם מסגדים ומקדשים רבים, והמפורסם שבהם הוא המסגד הגדול של ג'ובאר (אל-אסמעאי), לידו נמצא ההיכל המפורסם אל-עסמאי והמסגד הגדול של איבן אל-וואליד הרמלאת. איבן אל-וואליד, היה בן דודו של הנביא מוחמד. מסגד אמאדיה, שהוא אחד המסגדים העתיקים עם הצריחים הרבים שלו. יש בו שווקים רבים, והחשוב שבהם הוא שוק המנטו, שהוא אחד משווקי המנטו ואו הג'ילבאב (הג'ילבאב היא גלימת בד ארוכה המהווה חלק מלבוש מסורתי של נשים מוסלמיות) החשובים ביותר בדמשק, שמובילות אותו נשים מכל האזורים. בשוק מספר רב של מפעלים המייצרים מנטוסים וסוחרים ותעשיינים בשוק מייצאים את המנטוסים למדינות ערב ולכמה מדינות אירופה. בשוק יש הרבה חנויות, מותגי-על וחנויות של מכשירי חשמל ביתיים וכדומה.

אוכלוסייה

תושבי הרובע הם בעיקר מוסלמים ורק חלק קטן ביותר הן ממשפחות נוצריות. הרובע נחשב לאחד האזורים השמרניים, מכיוון שאנשיו עדיין מחויבים למנהגים ולמסורות שהיו נהוגים בלבנט. רוב הנשים לובשות מנטו או ג'ילבאב (جلباب) ושמלות שחורות. בעבר נשים לבשו גם עבאיה (בערבית: أباءة, عَبَاءَة או عَبَايَة) וחג'אב (حجاب) כיסוי שחור לשמירה על הצניעות בשעה שיצאו לשווקים, במיוחד בדמשק. בין בתים סמוכים הן לובשות כיסוי קליל, קל ללבישה.

בשנת 2008 חיו בג'ובר 300,000 תושבים מרביתם מוסלמים מעט נוצרים אבל אף לא יהודי אחד נשאר בג'ובר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ross Burns. Damascus: A History, Routledge, 2007. pg. 13. מסת"ב 0-415-41317-6.
  2. ^ Josef W. Meri. The cult of saints among Muslims and Jews in medieval Syria, Oxford University Press, 2002. Pg. 33. מסת"ב 0-19-925078-2.
  3. ^ Cyril Glassé, Huston Smith. The new encyclopedia of Islam, Rowman Altamira, 2003. pg. 110. מסת"ב 0-7591-0190-6.
  4. ^ https://www.bbc.com/news/world-middle-east-43155105
  5. ^ Josef W. Meri. The cult of saints among Muslims and Jews in medieval Syria, Oxford University Press, 2002. Pg. 33. מסת"ב 0-19-925078-2ISBN 0-19-925078-2.
  6. ^ Berakhot 50a.
  7. ^ Damascus, Jewish Encyclopedia.
  8. ^ Jean Baptiste Labat. Mém. du chevalier d'Arvieux, contenant ses voyages à Constantinople, dans l'Asie, la Syrie, etc, Volume 2, 1735. [University of Lausanne, 18 Sep 2009.] "Il n'est habité que par des juifs sans mêlange d'aucune autre Nation."
  9. ^ 9.0 9.1 The Christian reformer, or, Unitarian magazine and review, Volume 6, Sherwood, Gilbert and Piper, 1839. [Harvard University, June 17, 2008.] pg. 558.
  10. ^ Damascus affair, Jewish Encyclopedia.
  11. ^ Ross Burns, Damascus: A History, Psychology Press, 2005. עמודים 249-250
  12. ^ Wilson, John. The lands of the Bible: visited and described in an extensive journey undertaken with special reference to the promotion of Biblical research and the advancement of the cause of philanthropy, Volume 2, William Whyte, 1847. [University of Michigan, Nov 8, 2008.] pg. 331.
  13. ^ Josias Leslie Porter. The giant cities of Bashan and Syria's Holy places, T. Nelson, 1869. [University of California, November 27, 2007]. pg. 340.
  14. ^ Isabel Arundell Burton. The life of Captain Sir Richard F. Burton, Volume 1 Chapman & Hall Ltd., Oxford, 1893. [Adegi Graphics LLC, 2006.] pg. 483. מסת"ב 1-4021-1339-0.
  15. ^ Cook's handbook for Palestine and Syria, Thos. Cook & Son, 1907. [University of Michigan, August 25, 2008]. pg. 232.
  16. ^ Malta Protestant College. Journal of a deputation sent to the East by the committee of the Malta Protestant college, in 1849: containing an account of the present state of the Oriental nations, including their religion, learning, education, customs, and occupations, Volume 2, J. Nisbet and co., 1854. [Harvard University, 20 Dec 2005] pg. 483.
  17. ^ Norman De Mattos Bentwich. A wanderer in the Promised land, Soncino Press, 1932. pg. 234.
  18. ^ ג'ובאר - המקום הקדוש ליהודי סוריה מתוך סדרת כתבות 'האיש שחזר מסוריה', ירחון "משם"
  19. ^ James A. Paul. Human rights in Syria, Middle East Watch. pg. 92.
  20. ^ Zwy Aldouby, Jerrold Ballinger. The shattered silence: the Eli Cohen affair, Coward, McCann & Geoghegan, 1971. pg. 285.
  21. ^ Thousands of years old synagogue in Damascus destroyed. In: Spiegel Online. April 1, 2013
  22. ^ Indiscriminate removal of satellite dishes at Jouber, 28-a de julio 2010.
  23. ^ Convoy of aid to besieged area is attacked in Syria, VOA, June 18, 2017
  24. ^ Syrian regime forces launch assault on Jobar, dozens of casualties. Iraqi News
  25. ^ "The case for Jobar: Syria, synagogues and subterfuge (17 January 2014) | Adam Blitz | The Blogs | The Times of Israel". blogs.timesofisrael.com. נבדק ב-2014-09-25.
  26. ^ Adam Blitz, Who will save the remains of Syria’s ancient synagogue?, Haaretz, 2 June 2014.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ובר&oldid=1470433"