ג'ורג' גאמוב
 | |
| ג'ורג' גאמוב בצעירותו, 1930 | |
| לידה | 4 במרץ 1904 |
|---|---|
| פטירה | 19 באוגוסט 1968 (בגיל 64) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ארצות הברית, רוסיה |
| תרומות עיקריות | |
| חקר את התהליכים התרמוגרעיניים שמתרחשים בכוכבים. תאוריית אלפא-בתא-גאמא | |
ג'ורג' גאמוב (ברוסית: גאורגי אנטונוביץ' גאמוב, 4 במרץ 1904 - 19 באוגוסט 1968) היה פיזיקאי וקוסמולוג רוסי-אמריקני.
חייו
גאורגי גאמוב נולד באודסה, אז בשליטת האימפריה הרוסית, היום באוקראינה.
הוא החל את לימודי הפיזיקה שלו באוניברסיטת נובורוסיה באודסה, ולאחר כשנה, ב-1923, עבר לאוניברסיטת לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) שם למד זמן מה תחת אלכסנדר פרידמן. הוא נחשב לעילוי בעיני השלטונות הסובייטים, שאף עשו בו שימוש תעמולתי, אך לא היה מרוצה מגישתם למדע שהייתה נגועה באינטרסים פוליטיים והחליט לערוק מהמדינה.[1] ב-1932 ניסה לחתור ביחד עם אשתו דרך הים השחור לעבר טורקיה, מרחק של כ-250 ק"מ, אך הניסיון הנועז נכשל בגלל מזג אוויר קשה.[2]ב-1934 הוזמן לכנס סולווה בבריסל, ולאחר שהשיג ההיתרים הדרושים לצירוף אשתו למסע, עזב הזוג את המדינה ללא כוונה לשוב.
גאמוב ערק לארצות הברית, שם שינה את שמו לג'ורג', והצטרף לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הוא עסק בעיקר בחקר התהליכים התרמו-גרעיניים שמתרחשים בכוכבים. הוא היה ממפתחי מודל "המפץ הגדול" במסגרתו ניבא את קרינת הרקע הקוסמית, שלדבריו היא שריד מאירוע "המפץ הגדול". כמו כן חקר את תופעת הנוקליאוסינתזה, שהוא התהליך של היווצרות גרעיני יסודות חדשים בכוכבים.
גאמוב היה ער לעובדה שאם היקום היה פעם צפוף יותר הרי שהוא היה צריך להיות חם יותר וגם צפוף יותר עד כדי גרימת פיצוץ, שכן לכך גורמים חום וצפיפות אינסופיים. גאמוב שם לב כבר קודם לכן לעובדה שכאשר דוחסים חומר הוא מתחמם, וכשנותנים לו להתנפח הוא מתקרר.
הוא היה ידוע בחוש ההומור שלו. הוא פרסם את מאמר אלפר-בתה-גאמוב שכתב יחד עם תלמידו רלף אלפר וביקש מהנס בתה לצרף את חתימתו כדי לקבל "אלפא-בתא-גאמא". הוא כתב: "יש שמועה שכשתאוריית אלפא-בתא-גאמא ירדה מן האופנה, בתה ניסה לשנות את שמו לזכריה."
אודות עמית שלו הוא כתב: "רוברט הרמן, שמסרב בעקשנות לשנות את שמו לדלטר" (נשמע כמו "דלתא"). בנוסף פרסם מספר שירים עוקצניים בנושאי פיזיקה.
ג'ורג' גאמוב פרסם ספרים פופולריים, בהם "הולדת השמש ומותה" ו"העולם החדש של מר טומפקינס". על כך זכה בפרס קלינגה לשנת 1956.
ספריו
- הולדת השמש ומותה. עברית: ד"ר ש.פ. קלעי. ספרית פועלים, 1950.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סיימון סינג, המפץ הגדול, עמ' 328
- ^ סיימון סינג, 328
