ג'ורג' וולאס ג'ונס
| לידה |
וינסנס, טריטוריית אינדיאנה, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
דובוק, איווה, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'ורג' וולאס ג'ונס (באנגלית: George Wallace Jones; 12 באפריל 1804 – 22 ביולי 1896) היה פוליטיקאי, יזם, עורך דין ושופט אמריקאי, היה בין שני הסנאטורים הראשונים של ארצות הברית שייצגו את מדינת איווה לאחר שהתקבלה לאיחוד ב-1846. כדמוקרט שנבחר לפני לידתה של המפלגה הרפובליקנית, ג'ונס כיהן במשך עשר שנים בסנאט, מ-7 בדצמבר 1848 עד 3 במרץ 1859. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, הוא נעצר על ידי הרשויות הפדרליות ונכלא לזמן קצר בחשד שיש לו אהדה פרו-קונפדרציה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ג'ונס נולד ב-12 באפריל 1804 בווינסנס, טריטוריית אינדיאנה. הוא היה בנו של ג'ון רייס ג'ונס, שהפך פעיל במאמצים שהופנו להחדרת עבדות למדינה שמצפון לנהר אוהיו. כשג'ורג' היה בן שש, אביו העביר את המשפחה לטריטוריית מיזורי, שנרכשה לאחרונה מצרפת כחלק מרכישת לואיזיאנה. בילדותו שירת כמתופף של פלוגת מתנדבים במלחמת 1812. מאוחר יותר הוא עבר לקנטקי, שם למד באוניברסיטת טרנסילבניה ב-1825, וחזר למיזורי כדי ללמוד משפטים עם אחיו. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין ועסק בעריכת דין במשך תקופה קצרה, הוא הלך לעבוד ב־Sinsinawa Mound, אז בטריטוריית מישיגן, שם כרה עופרת ועבד כמחסנאי. הוא חזר למיזורי, שם חיזר ונישא לג'וזפין גרג'ורה בת השבע-עשרה בשנת 1829. ב-1831 חזר ג'ונס לסינסינאווה עם אשתו, שבעה עבדים וכמה פועלים צרפתים, כדי לחדש את כריית העופרת.
ב-1832 נלחם ג'ונס באינדיאנים משבטי סאוק ופוקס במלחמת הבלאק-הוק, שבה נהרג גיסו פליקס סנט וראיין. ג'ונס היה שופט בבית המשפט המחוזי המקומי.
נציג לקונגרס מהטריטוריות
ג'ונס היה ציר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטריטוריית מישיגן ומטריטוריית ויסקונסין. אי הוודאות לגבי מתי בדיוק התחילה והסתיימה כהונתו הובילה לבחירות מתמודדות שהוסדרו על ידי בית הנבחרים, לטובת יריבו, ב-1839.
בחירה וכהונה כציר
ג'ונס נבחר לייצג את טריטוריית מישיגן כנציג הכללי בקונגרס ה-24. חלק מהטריטוריה היה בתהליך של הפיכתו למדינת מישיגן, וכבר היה בו ממשלה של מדינה דה פקטו, אז ג'ונס עזר לדחוף קדימה חקיקה ליצירת טריטוריית ויסקונסין חדשה הכוללת את מה שנותר מטריטוריית מישיגן. חקיקה זו הפכה לחוק ב-20 באפריל 1836, וטריטוריית ויסקונסין נוצרה ב-4 ביולי של אותה שנה.
באוקטובר 1836 נערכו בחירות לבחירת נציג הקונגרס של הטריטוריה החדשה, וג'ונס ניצח. הוא תפס את מקומו בפתיחת המושב הבא של הקונגרס ב-5 בדצמבר 1836, כנציג מטריטוריית ויסקונסין. בתפקיד זה הוא הצליח לשכנע חברים מצביעים לתמוך בייעוד אזורים של טריטוריית ויסקונסין ממערב לנהר המיסיסיפי כטריטוריית איווה. בפברואר 1838, הוא שימש שני לג'ונתן סילי, חבר קונגרס ממיין, בדו-קרב שלו עם ויליאם ג'. גרייבס, חבר קונגרס מקנטקי, שבו נפצע סילי אנושות. התפרצות הכעס על ארבעה חברי קונגרס שהיו מעורבים בדו-קרב קטלני הובילה לוועדת בית הנבחרים הממליצה על גירוש לג'ונס וגירוש עבור גרייבס, אך לא ננקטה פעולה כזו לפני תום הישיבה.
בחירות בהתמודדות
בספטמבר 1838 הפסיד ג'ונס בבחירות לג'יימס דואן דוטי כדי לשמש כנציג של טריטוריית ויסקונסין לקונגרס. ג'ונס נסע לוושינגטון כדי לתפוס את מקומו לישיבה שהתחילה באותו דצמבר, בנימוק שכהונתו עד 26 בינואר 1837 הייתה כציר מטריטוריית מישיגן, ולפיכך הוא זכאי לכהונה מלאה של שנתיים החל מ-4 במרץ 1837, בתור הנציג מטריטוריית ויסקונסין. הוא האמין שאסור להושיב את דוטי עד תום כהונתו שלו ב-4 במרץ 1839. בפתיחת המושב, אייזק קריי ממישיגן ביקש להושיב את דוטי, גם הוא נוכח, והנושא הועבר לוועדת הבחירות. הוועדה קבעה שטריטוריית מישיגן חדלה להתקיים ב-15 ביוני 1836, ולפיכך חדל ג'ונס להיות הנציג שלה בו-זמנית, על אף שקריי לא הושב כנציגה של המדינה החדשה של מישיגן עד 27 בינואר 1837, למחרת קבלת המדינה באופן רשמי. הוועדה דיווחה בעד דוטי ב-21 בדצמבר, וב-3 בינואר 1839 הצביעו חברי הבית המלא בעד דוטי. ג'ושוע גידינגס מאוהיו ניסה לשלול מג'ונס תשלום עבור נסיעתו לוושינגטון וחודש המשכורת שתבע, אך בית הנבחרים המלא הצביע בעד טענתו למרות קביעתו כי אינו זכאי למושב.
תפקידים טריטוריאליים אחרים
הנשיא מרטין ואן ביורן מינה אותו למודד כללי של טריטוריות ויסקונסין ואיווה, שם שירת (ככל הנראה בדובוק, בטריטוריית איווה) מתחילת 1840 ועד סוף ממשל ואן ביורן ב-1841. ב-1845, בעקבות בחירתו של דמוקרט אחר, ג'יימס ק. פולק, לנשיא, הוא מונה מחדש למפקח הכללי של טריטוריית איווה, שנה אחת לפני שהאזור הדרום-מזרחי של טריטוריית איווה הפך למדינת איווה.
הסנאט האמריקאי
ג'ונס ייצג את איווה בסנאט של ארצות הברית מ-7 בדצמבר 1848 עד 3 במרץ 1859. בשנתיים הראשונות שלה, לא הצליחה האספה הכללית של איווה לבחור את הסנאטורים הראשונים של איווה, בשל פיצול משולש שמנע מכל מועמד לזכות במספר הנדרש של 30 קולות מחוקקים. עם זאת, לאחר שהבחירות ב-1848 העניקו למפלגה הדמוקרטית נתח גדול יותר ממחוקקי איווה, ג'ונס הפך למועמד לאחד משני המושבים, ולאחר ארבעה סבבי הצבעה זכה במועמדות השדולה הדמוקרטית לאחד משני המושבים. הוא ניצח בבחירות ולאחר מכן, בהגרלה, קיבל את המושב עם הטווח הארוך יותר (שיפוג כעבור ארבע שנים). הוא זכה בבחירה חוזרת (לתקופת כהונה מלאה של שש שנים) ב-1852, לאחר שזכה למינוי מחדש על ידי המפלגה הדמוקרטית בהצבעה אחת.
ג'ונס היה יו"ר הוועדה להצעות חוק מרוכזות, הוועדה לפנסיה והוועדה להצעות חוק רשומות. הוא כיהן שתי קדנציות ולא נבחר שוב מחדש. ג'ונס הפך יותר ויותר לא פופולרי באיווה, אפילו בקרב אלו במפלגה שלו, מכיוון שלעיתים קרובות הצביע עם הסנאטורים הדרומיים בנושאים הקשורים לעבדות. כסנאטור, ג'ונס תואר על ידי הביוגרף שלו כ"דמוקרטי בפוליטיקה ודרומי על פי אינסטינקט". הוא טען כי הוא מתנגד לעבדות (למרות עברו של אחזקת עבדים משלו) אך עמד על כך שלקונגרס אין זכות לאסור זאת או לבקר אותה במקום שבו מדינות בחרו לאפשר זאת. לפיכך, הוא תמך בחוק קנזס נברסקה. עמדה זו, אף על פי שלא הייתה ראויה לציון באותה תקופה, הפכה אותו בסופו של דבר לבלתי מסוגל להיבחר מחדש במדינה שסיעתה נגד העבדות והפשרה הפכה לדומיננטית באמצע כהונתו השנייה של ג'ונס, כמפלגה הרפובליקנית החדשה. לאחר סיום כהונתו, אף דמוקרט מאיווה לא יזכה בבחירות לסנאט האמריקני עד שנות ה-20 של המאה ה-20. כהונתו בת עשר שנים בסנאט לא נעקפה בידי אף דמוקרט מאיווה עד 1950, לאחר שגאי מארק ג'ילט נבחר בפעם השלישית.
אחרית חייו
בשנת 1858, המפלגה הדמוקרטית באיווה, כמו במדינות צפוניות אחרות, נחלקה מרה על התמיכה שנתן הנשיא שלה, ג'יימס ביוקנן, לאימוץ על ידי הטריטוריה והקונגרס של קנזס את חוקת לקומפטון התומכת בעבדות. ג'ונס הצביע בעד אישור חוקת לקומפטון בסנאט. כאשר הדמוקרטים נגד העבדות של איווה העבירו החלטה בוועידת המדינה שלהם ב-1858 השוללת את תמיכתה הקודמת של המפלגה בחוקת לקומפטון, ג'ונס ואחרים ב"משמר הישן" של המפלגה יצאו מהמקום.
בשנת 1859, הנשיא ביוקנן מינה את ג'ונס לשגריר תושב ארצות הברית בגרנדה החדשה (הכוללת את קולומביה ופנמה של ימינו), מה שדרש את העברתו לבוגוטה.
כהונתו בבוגוטה הסתיימה בדיוק עם פרוץ מלחמת האזרחים, כאשר ממשל אברהם לינקולן החליף את ממשל ביוקנן. שני בניו של ג'ונס הצטרפוללצבא הקונפדרציה. עם שובו לארצות הברית ב-1861, ג'ונס נעצר בפקודת מזכיר המדינה ויליאם ה. סיוארד באשמת חוסר נאמנות, בהתבסס על התכתבות עם חברו, נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס. מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום והוא לא הועמד לדין. ג'ונס הוחזק במשך 34 ימים, עד ששוחרר בפקודת הנשיא לינקולן.
לאחר מכן החל ג'ונס בפרישה ארוכה בדובוק. בשנת 1892, הוענקה לו פנסיה על ידי חוק מיוחד של הקונגרס עבור שירותיו במלחמת הבלאק הוק. ביום הולדתו התשעים ב-1894, המושל פרנק ד. ג'קסון והאסיפה הכללית של איווה ערכו לג'ונס קבלת פנים פומבית כהוקרה על שירותיו היקרים בתקופות המעצבות של הטריטוריה והמדינה. הוא מת בבית בתו בדובוק, איווה ב-22 ביולי 1896.
מחוז ג'ונס, איווה ומחוז ג'ונס, דקוטה הדרומית נקראו על שמו. בשנת 1912 פרסמה החברה ההיסטורית של איווה את הביוגרפיה "ג'ורג' וולאס ג'ונס", מאת ג'ון קארל פאריש.
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' וולאס ג'ונס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ורג' וולאס ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ורג' וולאס ג'ונס40103688Q438644