גאורגה סטויקה
גאורגה סטויקה (ברומנית: Gheorghe Stoica - שמו בלידה:מוסקו כהן -Moscu Cohn, 20 ביולי 1900 דורוהוי - 10 באוגוסט 1976 בוקרשט) היה פעיל ופוליטיקאי קומוניסטי רומני ממוצא יהודי, נמנה בצעירותו עם חבריה המייסדים של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. גאורגה סטויקה כיהן במחתרת במזכירות הפנים של המפלגה בשנות ה-1930, היה פעיל מטעם הקומינטרן ברומניה, בספרד ובברית המועצות. אחרי עליית הקומוניסטים לשלטון ברומניה תחת הכיבוש הסובייטי, ניהל סטויקה את סניף המפלגה בבוקרשט ונמנה עם יועציו של גאורגה גאורגיו-דז' ושל ניקולאיה צ'אושסקו, כשהאחרון קידם אותו בערוב ימיו בצמרת המפלגה. (חבר בוועד הפוליטי הפועל)
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
גאורגה סטויקה נולד בשנת 1900 בשם מוסקו כהן במשפחה יהודית בדורוהוי בצפון מולדובה ברומניה. בילדותו למד שלוש שנים בבית הספר ומאוחר יותר השלים לימודים במסגרת שיעורי ערב ולמד הנהלת חשבונות. עבד כפועל ונמנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית של רומניה, שלוחה של האינטרנצינול הקומוניסטי. הוא נסע לברית המועצות שזה עתה קמה, למד שם את השפה הרוסית והשתתף בשיעורי בית הספר של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, יחד עם עוד עסקנים קומוניסטים מארצו כמו יוסיף קישינבסקי, קונסטנטין פרבולסקו, ניקולאיה גולדברגר, פטרה בורילה, אלכסנדרו סנקוביץ', אקתרינה אברהם (לימים בורילה), אאוג'ן יאקובוביץ', ואנדה ניקולסקי ואחרים[1]. בשנים 1928–1929 השתתף בפולמוסים שפילגו את מפלגתו וכשצידד כנראה במרצ'ל פאוקר[2]
המשך פעילותו המפלגתית
בהתחלה היה מוסקו כהן פעיל באיגוד הנוער הקומוניסטי וגאורגה גאורגיו-דז', הדיקטטור של רומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, היה לדבריו אחד מחניכיו[1].בשנים 1932–1933 הוא פעל בחוגי פועלי הרכבת בבוקרשט ובפברואר 1933 היה מדריך אידאולוגי של ועד השביתה בימי שביתת הפועלים בסדנאות רשות הרכבות הרומנית בשכונת גריוויצה ודאג למימון הפעילות המהפכנית. ב-3 בינואר 1935 יחד עם חברי מזכירות המפלגה (אנדריי ברנאט, אלכסנדרו סנקוביץ') השתתף מוסקו כהן בארגון בריחתם מבית המעצר המרכזי בקראיובה של שלושה מחבריו בקרה פועלי הרכבות ותעשיית הנפט, גאורגה וסיליקי, קונסטנטין דונצ'ה ודומיטרו פטרסקו[3]. הוא עצמו, שנידון ב-1934 בהיעדרות ל-20 שנות מאסר על פעילותו הקומוניסטית, נמלט לברית המועצות. שם הוא פעל במסגרת ארגון האיגודים המקצועיים הקומוניסטים "פרופ-אינטרן". הוא אימץ בהמשך את השם הרומני "גאורגה סטויקה". בימי מלחמת האזרחים בספרד התנדב בצד הצבא הרפובליקני ושירת כקומיסר פוליטי בגדוד חטיבתי המסופח לדיוויזיה הבינלאומית 45[4] הצטייר כדברן ומאיר פנים, אך היה למעשה היה תככן, ובספרד, בדומה לוולטר אולבריכט, ארנה גרה וויטוריו וידאלי, היה פקיד אחראי על תיקי המהפכנים, ופעל בעיקר כצייד "כופרים" ומלשין. רבים מחבריו למאבק הקומוניסטי נעצרו בברית המועצות והוצאו להורג בימי הטרור הגדול של סטלין[1]. בימי מלחמת העולם השנייה שוב בגלות מוסקבה עבד במנגוני התעמולה הסובייטית לצד אנה פאוקר, ולטר רומן, ואסילה לוקה ופטרה בורילה. נחשב לנאמן מאד לשלטונות הסובייטיים ובדומה לאלכסנדרו ברלדיאנו הוא התחתן עם אישה רוסייה[1]. וחזר לרומניה בשנת 1944 יחד במסגרת יחידה מאורגנת על ידי הסובייטים בשם "דיוויזיית "הוריה, קלושקה וקרישאן""[1].
פעילותו במסגרת השלטון הקומוניסטי ברומניה
בשובו לרומניה, בשנים 1945–1946 נשלחו סטויקה לנהל את שלוחת המפלגה בחבל דוברוג'ה ( כולל הערים קונסטנצה וטולצ'ה) כשסגנו היה ניקולאיה צ'אושסקו. שניהם התאמצו לעשות נפשות למען המפלגה לקראת הבחירות בשנת 1946. בין היתר פעלו להרגעת הרוחות בקרב המיעוטים הליפבני שביקשו את הפרדת הדלתא של דנובה מרומניה ובקרב הארומנים[5]. כמו כן בבחירות הכלליות האלה שבה עשו הקומוניסטים זיופים רבים נבחר סטוקיה כחבר באספת הנבחרים (1948-1946) ואחר כך נבחר בפרלמנט הקומוניסטי - "האספה הלאומית הגדולה". בשנת 1948 נבחר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית (אז "מפלגת הפועלים הרומנית") שעלתה לשלטון ברומניה בגיבוי הכיבוש הסובייטי. הוא כיהן בו עד שנת 1974. נמנה עם יועציו של מנהיג המפלגה גאורגה גאורגיו-דז' ושיתף איתו פעולה ב"הוקעת" הקבוצה האנטי-מפלגתית פאוקר-לוקה-ג'ורג'סקי" ובהדחתה[1]. הוא כיהן זמן מה כראש סניף המפלגה השלטת בעיר בוקרשט (1953-1950) ובוועדת הבקורת של המפלגה יחד עם יון וינצה, פרבולסקו, דומיטרו קוליו ואלווירה גייסינסקי. בתפקיד האחרון הטיל אימה על נחקריו[6]. בשנים 1953–1956 כיהן כשגריר רומניה בגרמניה המזרחית. בבעת כהונתו של יון גאורגה מאורר כראש המדינה (יושב ראש נשיאות האספה הלאומית הגדולה) בשנים 1958–1961, כיהן סטויקה כמזכיר הנשיאות. בשנת 1969 התמנה לתפקיד של מנכ"ל המנהלה הכללית למועצות העממיות (השלטון המקומי). סטויקה ליווה את צ'אושסקו בביקוריו בברית המועצות וכן במפגשים עם מנהיגי המפלגות הקומוניסטיות ממערב אירופה[1].
קידומו בימי צ'אושסקו
בעקבות הקונגרס התשיעי של המפלגה הקומוניסטית ביולי 1965 יחד עם ואסילה פטילינץ, ניקולאיה גואינה ויון פופסקו-פוצור, התמנה סטויקה בוועדת החקירה של המפלגה שהתבקשה על ידי המנהיג החדש ניקולאיה צ'אושסקו לחקור את פשעי שלטונו של גאורגיו דז', בין היתר נסיבות מעצרו, משפטו והוצאתו להורג (בשנת 1956) של לוקרציו פטרשקנו ולגרום להדחתו של שר הפנים רב הכוח אלכסנדרו דרגיץ'[1][7] בשנים 1968–1974 בשנים הראשונות של שלטונו של צ'אושסקו כיהן גאורגה סטויקה בתפקיד הבכיר של חבר בוועד הפוליטי הפועל של המפלגה ובמועצת המדינה. גאורגה סטויקה נפטר בבוקרשט בשנת 1976.
חייו הפרטיים
יחד עם אשתו, מרוסיה, ילידת ברית המועצות, אימץ סטויקה בן בשם אלכסנדרו. בערוב חייו נפרד מאשתו והתגורר בגפו בווילה בשכונת פרימוורי (Primăverii)[1]
פרסים ואותות הוקרה
- 1961 - מדליית "יובל ה-40 של הקמת המפלגה הקומוניסטית הרומנית"
לקריאה נוספת
- M.Mark Stolarik The Prague Spring and the Warsaw Pact Invasion of Czechoslovakia, 1968 Fourty Years Later Bolchazy Carducci Publishers, Mundelein, Illinois,2010
- , Vladimir Tismaneanu - Stalinism for all seasons, A Political History of the Romanian Communism, University of California Press, Berkeley 2003,
- Ștefan Bosomitu, Mihai Burcea (coord.) Spectrele lui Dej, Polirom, Iași 2012
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה במאמר מאת ולדימיר טיסמניאנו באתר contributors
13.5.2015 Vladimir Tismăneanu - Gheorghe Stoica, revoluționar de profesie și sforar cominternist ("גאורגה סטויקה, מהפכן מקצועי ומאכר קומינטרניסטי" - מאמר שהוקרא גם ברדיו אירופה החופשית")
27.2.2015 -Radu Eremia Laurențiu Ungureanu Eroi în Spania, activişti în URSS, politruci în România ("גבורים בספרד, עסקנים בברית המועצות, קומיסרים פוליטיים ברומניה")
"צ'אושסקו מנע את סיפוח הדלתא של דנובה לברית המועצות" - מאמר בעיתון אדוורול-2011 Adevărul
Mihai Burcea Recuperarea memoriei interbrigadiștilor și maquisarzilor români: Studiu de caz; Ion Călin. Annals 2013 of the University of Bucharest / Political science series, 15(1), 85-118 (מיכאי בורצ'ה: החייאת זיכרונם של חברי הבריגדות והפרטיזנים הרומנים - עיון מקרה:יון קלין, שנתון אוניברסיטת בוקרשט, סדרת מדעי המדינה, 2013)
הערות שוליים
