גבול מונגוליה–סין
 | |||
| מפת מונגוליה עם הגבול בדרום | |||
| |||
| אורך כולל | 4677 ק"מ | ||
|---|---|---|---|
| תאריך קביעה | 26 בדצמבר 1962 | ||
גבול מונגוליה–סין הוא הגבול הבינלאומי שבין מונגוליה לבין הרפובליקה העממית של סין. הוא עובר ממערב למזרח בין משולש הגבולות עם רוסיה לאורך 4,630 ק"מ, כאשר רוב אזור הגבול נמצא במדבר גובי. זהו הגבול הבינלאומי הרביעי באורכו בעולם.
תיאור
הגבול מתחיל במערב במשולש הגבולות המערבי עם רוסיה בהרי אלטאי, הממוקם רק 100 ק"מ מזרחית למשולש הגבולות סין-קזחסטן-רוסיה. משם הוא עובר יבשתי בכיוון דרום-מזרח בדרך כלל, עם קטעי קו ישר השולטים בקטע מדבר גובי, עד לנקודה הדרומית ביותר של מונגוליה מעט צפונית לקו הרוחב 40°30. משם הוא ממשיך יבשתי בכיוון צפון-מזרח, אל הרי הקינגן הגדול ליד הנקודה המזרחית ביותר של מונגוליה. משם הגבול סוטה לצפון-מערב ואז מערבה, תוך ניצול נהר חלקין גול לקטע לפני שהוא עובר דרך אגם בואר, ולאחר מכן פנייה חדה לצפון-מזרח עד למשולש הגבולות הרוסי המזרחי.
היסטוריה
ממלכת רוסיה התרחבה מאוד לתוך סיביר במהלך המאה ה-17, מה שהביא אותה לעימות עם שושלת צ'ינג בסין, שבאותה תקופה שמרה על שלטון קלוש על מונגוליה (שנקראת "מונגוליה החיצונית", כדי להבדיל אותה ממונגוליה הפנימית שהייתה תחת יותר שליטה סינית יעילה). חלק ניכר מקו הגבול של מונגוליה-רוסיה של היום נקבע בחוזה קיחטה (1727) בין רוסיה לסין.
עם שקיעת סין בכאוס בעקבות קריסת שושלת צ'ינג ב-1911, ניצלו לאומנים מונגולים את ההזדמנות להכריז על מונגוליה החיצונית עצמאית, בתמיכתה של רוסיה. ב-1915 נחתם הסכם קיחטה השני, שבאמצעותו הכירה רוסיה בריבונות הסינית הרשמית על מונגוליה, אם כי רוסיה שמרה על השפעה משמעותית, מה שהותיר את המדינה למעשה כבית משותף אוטונומי למחצה. בעקבות המהפכה הרוסית ב-1917 פלשה סין למונגוליה בניסיון להשיג עליה מחדש שליטה מלאה, אולם הם נהדפו בסופו של דבר על ידי הכוחות המונגוליים והרוסים הסובייטים, כאשר מונגוליה הכריזה על עצמאות ב-1921. סירובה של סין להכיר בעצמאותה של המדינה גרם לכך שלא בוצעה תיחום גבול פורמלי, אף על פי שהריחוק ושטח הגבול הבלתי מסביר פנים, המאוכלס בקושי, גרמו לכך שבפועל זה לא היה נושא דחוף. עם זאת, בעקבות הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-1931 וסכסוכים על אזור נומוהאן, מונגוליה ומדינת הבובות היפנית מנצ'וקוו תחמו קטע קטן מהגבול המזרחי שלהן בשנים 1935–1939 בסביבת אגם בואר. יפן הובסה במלחמת העולם השנייה והותירה את מעמדו של הסכם זה בספק.
בעקבות משאל עם, והבטחות מברית המועצות שלא יתערבו במחוז שינג'יאנג השקט של סין, הסכימה סין להכיר בעצמאותה של מונגוליה ב-1946. עד מהרה התעוררו מחלוקות על הגבול, בעיקר על הרי בייטיק העשירים בזהב ב-1947, ועבודה נוספת על תיחום גבולות נבלמה בעקבות מלחמת האזרחים הסינית. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בסין ב-1949, היחסים עם מונגוליה השתפרו בהתמדה, ושתי המדינות חתמו על הסכם ב-26 בדצמבר 1962 שתוחם את הגבול המשותף שלהן. תיחום גבול מלא התרחש מ-1963 עד 1964 ואמנה סופית עם סט מפות מפורט שהוסכם עליהן ב-30 ביוני 1964, אף על פי שהיחסים היו לפעמים מתוחים מאז, בעיקר במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. למרות הפיצול הסיני-סובייטי שבו מונגוליה עמדה לצד ברית המועצות, הגבול נשאר במקום בו הוא נמצא והיחסים בין שתי המדינות נותרו לבביים בדרך כלל.
מעברי גבול
ישנם מספר מעברי גבול רשמיים:
- בולגן – טאקשיקן
- ביצ'יגט זוון – חטבץ'
- זאמין אוד – ארליאן
- סמבר – ארקסה/ארשן
יישובים ליד הגבול
ראו גם
קישורים חיצוניים
