גדאו (אזור)
| מדינה |
 אתיופיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | המדינה האזורית דרום אתיופיה | ||||||||
| נפות באזור | 13 | ||||||||
| בירת האזור | דילה (אנ') | ||||||||
| שפה רשמית | שפת גדאו (אנ'), אמהרית | ||||||||
| שטח | 1,210.89 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 1,268–2,993 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ באזור | 847,434 (2007) | ||||||||
| ‑ צפיפות | 699.84 נפש לקמ"ר (2007) | ||||||||
| קואורדינטות | 6°10′00″N 38°20′00″W / 6.166667°N 38.333333°W | ||||||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
אזור גדאו (באמהרית: ጌዴኦ) הוא מחוז במדינה האזורית דרום אתיופיה שבאתיופיה. אזור זה נקרא על שם בני הגדאו, אשר מולדתם נמצאת באזור זה. גדאו הוא מובלעת של המדינה האזורית דרום אתיופיה המורכבת מרצועת אדמה צרה לאורך המתלול המזרחי של הרמה האתיופית. הוא מוקף באזור אורומיה, הגובל באזור במזרח, בדרום ובמערב; גדאו חולק את הגבול הצפוני שלו עם מדינת סידאמה. דילה (אנ') היא המרכז האדמיניסטרטיבי; עיירות אחרות כוללות את וונאגו, ירגאצ'פה (אנ'), צ'ללקיטו וגדב.
שטח של כ-300 קילומטרים רבועים באזור גדאו הוכרז כאתר מורשת עולמית בשם "הנוף התרבותי של גדאו" ונוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[1] בהסבר להחלטה נאמר:
- הנכס שוכן לאורך הקצה המזרחי של עמק הבקע האתיופי הראשי, על המתלולים התלולים של הרמות האתיופיות. אזור של חקלאות המבוססת על יערות, הוא מנצל גידול רב-שכבתי עם עצים גדולים המגינים על האנסטה הילידית, גידול המזון העיקרי, שמתחתיו גדלים קפה ושיחים אחרים. האזור מאוכלס בצפיפות בבני הגדאו שהידע המסורתי שלהם תומך בניהול היער המקומי. בתוך מדרונות ההרים המעובדים נמצאים יערות "קדושים" המשמשים באופן מסורתי את הקהילות המקומיות לטקסים הקשורים לדת הגדאו, ולאורך רכסי ההרים מקבצים צפופים של מונומנטים מגליתיים, שהגדאו מעריצים ושזקני הגדאו דאגו לטפל בהם.
סקירה
גובהו של האזור נע בין 1,268 מטר מעל גובה פני הים בסביבת אגם אבאיה (אנ') לגובה של 2,993 מטר בבריכת הארו וולוו.[2] בגדאו יש 215 קילומטרים של כבישים לכל מזג אוויר ו-54 קילומטרים של כבישים למזג אוויר יבש, צפיפות ממוצעת של 199 קילומטרים כביש לכל 1000 קילומטרים רבועים.[3]
הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה של אתיופיה (CSA) דיווחה כי 63,562 טון קפה גודלו בסידאמה ובגדאו ביחד בשנה שהסתיימה ב-2005, בהתבסס על רישומי בדיקה של רשות הקפה והתה האתיופית. זה ייצג 63% מהתפוקה של מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום (SNNPR) ו-28% מהתפוקה הכוללת של אתיופיה.[4] ב-28 ביולי 2009, המחלקה לתיאום חקלאות ופיתוח כפרי אזורי בדילה דיווחה כי למעלה מ-359.2 מיליון ביר אתיופי של קפה גודלו על ידי חקלאים באזור גדאו במהלך השנה.
דמוגרפיה
מפקד האוכלוסין של 2007 שנערך על ידי הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה של אתיופיה דיווח שבאזור זה יש אוכלוסייה כוללת של 847,434 תושבים, מתוכם 424,742 גברים ו-422,692 נשים; על שטח של 1,210.89 קילומטרים רבועים, יש בגדאו צפיפות אוכלוסין של 699.84 נפשות לקילומטר רבוע. בעוד ש-107,781 או 12.72% הם תושבים עירוניים, 39 פרטים נוספים הם רועים. סה"כ נספרו באזור זה 179,677 משקי בית, מה שמביא לממוצע של 4.72 נפשות למשק בית ו-172,782 יחידות דיור. ארבע הקבוצות האתניות הגדולות ביותר שדווחו באזור זה היו הגדאו (86.14%), האורומו (4.71%), האמהרים (3.37%) והגוראגה (אנ') (1.55%); כל הקבוצות האתניות האחרות היוו 4.23% מהאוכלוסייה. שפת גדאו (אנ') מדוברת כשפה ראשונה על ידי 86.82%, 5.82% דוברים אמהרית ו-4.12% דוברים שפת אורומיפה; 3.24% הנותרים דיברו בכל שאר השפות העיקריות שדווחו. רוב התושבים אמרו שהם פרוטסטנטים, כאשר 73.21% מהאוכלוסייה דיווחו על תשובות בקטגוריה זו, בעוד ש-10.67% היו שייכים לכנסייה האורתודוקסית האתיופית, 7.96% ציינו דתות מסורתיות, 2.44% היו מוסלמים ו-2.11% אימצו את הנצרות הקתולית.[5]
במפקד האוכלוסין של 1994 מנתה גדאו אוכלוסייה של 564,073 תושבים ב-124,874 משקי בית, מתוכם 282,595 גברים ו-281,478 נשים; 65,374 או 11.59% מאוכלוסייתה היו תושבים עירוניים. חמש הקבוצות האתניות הגדולות ביותר שדווחו באזור זה היו הגדאו (81.21%), האורומו (8.33%), האמהרים (4.35%), הסידאמה (אנ') (1.15%) והסילטה (אנ') (1.11%); כל הקבוצות האתניות האחרות היוו 3.85% מהאוכלוסייה. שפת גדאו (אנ') מדוברת כשפה ראשונה על ידי 81.45%, 7.79% דוברים אורומיפה, 7.64% אמהרית ו-1.1% דוברים שפת סידאמה (אנ'); 2.02% הנותרים דיברו בכל שאר השפות העיקריות שדווחו. מספר רב של תושבים אמרו שהם פרוטסטנטים, כאשר 43.24% מהאוכלוסייה דיווחו על תשובות בקטגוריה זו, בעוד 24.57% ציינו דתות מסורתיות, 22.1% היו שייכים לכנסייה האורתודוקסית האתיופית, 2.84% אימצו את הנצרות הקתולית ו-2.77% היו מוסלמים.
על פי מזכר של הבנק העולמי מ-24 במאי 2004, ל-11% מתושבי גדאו יש גישה לחשמל, באזור זה יש צפיפות כבישים של 231.7 קילומטרים לכל 1000 קילומטרים רבועים (לעומת הממוצע הארצי של 30 קילומטרים), למשק בית כפרי ממוצע יש 3 דונם אדמה (לעומת הממוצע הארצי של 10.1 דונם וממוצע של 8.9 עבור ה-SNNPR לשעבר) ושווה ערך ל-0.2 ראשי בקר. 19.6% מהאוכלוסייה נמצאים בעבודות שאינן קשורות לחקלאות, לעומת ממוצע ארצי של 25% וממוצע אזורי של 32%. 65% מכלל הילדים הזכאים לומדים בבית ספר יסודי ו-17% בבתי ספר תיכוניים. 40% מהאזור חשוף למלריה, ו-37% לזבוב הצה צה. המזכר העניק לאזור זה דירוג סיכון לבצורת של 342.
נפות
נפות אתיופיה (אנ') (וורדה) של אזור גדאו הן:
- בולה (אנ')
- דילה (אנ')
- דילה זוריה (אנ')
- גדב (אנ')
- קוצ'רה (אנ')
- ונגו (אנ')
- ירגצ'פה (אנ')
- נפת רפה
- נפת צ'ורסו
- העיירה האדמיניסטרטיבית צ'ללקיטו
- העיירה האדמיניסטרטיבית גדב
- העיירה האדמיניסטרטיבית וונגו
אתר מורשת עולמית
שטח של כ-300 קילומטרים רבועים באזור גדאו שמרכזו ב-6°15′33″N 38°17′12″W / 6.259154°N 38.286787°W הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם "הנוף התרבותי של גדאו" (The Gedeo Cultural Landscape) בספטמבר 2023.[1] האתר משתרע לאורך המתלול המזרחי של הרמה האתיופית. הנהרות הרבים והאדמה הפורייה מאפשרים חקלאות לרוחב 20 הקילומטרים המפרידים בין קצה המתלול לשפלה. האתר היה ועודנו עדות חיה למסורת החקלאות של בני הגדאו המתבססת על גידול תחת עצים של Ensete ventricosum (אנ') (אנסטה – "בננה מזויפת"), ששורשיו הם מזון בסיסי לבני הגדאו וקפה הגדל מתחת לשיחי האנסטה שמהווה הכנסה עיקרית. מערכת סימביוטית זו הקושרת בין תרבות לטבע מתבססת על הידע המסורתי של הגדאו שיודעים לדאוג למחייתם תוך דאגה לשימור הסביבה. באתר זה מתגוררים כרבע מיליון מבני הגדאו.
אף שכיום בני הגדאו הם ילידים באתיופיה, מסורות בעל פה גורסות שהם היגרו לדרום-מערב המדינה מצפון באלפיים השנים האחרונות. קהילות הגדאו פועלות על בסיס המסורת והידע המקומי. המוסדות המסורתיים כוללים את הסונגו, מועצת הזקנים, וכן את שיטת הבאאלה הקובעת את הקשר עם הטבע. חלקים מהיער הטבעי, מוקצים כשטחים "קדושים" שבהם אין חוטבים עצים או מגדלים. שטחים "מקודשים" נוספים קיימים על קו הרכס שבו יש מקבצים של מונומנטים מגליתיים, חלקם כאסטלות וחלקם בצורת פאלוס שהגדאו מעריצים ושזקני הגדאו דואגים לטפל בהם.
קישורים חיצוניים
- Five thousand years of sustainability? A case study on Gedeo land use. PhD dissertation by Kippie Kanshie, T. May 2002. מסת"ב 90-804443-6-7, Treemail publishers, 295 pp, 20 pages of color illustrations.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Gedeo Cultural Landscape
- ^ Kippie Kanshie, T. "Five thousand years of sustainability? A case study on Gedeo land use" (אורכב 28.09.2011 בארכיון Wayback Machine) (PhD dissertation: May 2002), p. 22
- ^ "Detailed statistics on roads" (אורכב 20.07.2011 בארכיון Wayback Machine), SNNPR Bureau of Finance and Economic Development website
- ^ CSA 2005 National Statistics (אורכב 31.07.2008 בארכיון Wayback Machine), Table D.2
- ^ Census 2007 Tables: Southern Southern Nations, Nationalities, and Peoples' Region (אורכב 13.11.2012 בארכיון Wayback Machine), Tables 2.1, 2.4, 2.5, 3.1, 3.2 and 3.4.
