גדעון מנטל
 | |
| לידה | 3 בפברואר 1790 |
|---|---|
| פטירה | 10 בנובמבר 1852 (בגיל 62) |
| ענף מדעי | פלאונטולוגיה, גאולוגיה, רפואה |
| מקום מגורים | אנגליה |
| בת זוג | מרי אן וודהאוס |
| תרומות עיקריות | |
| ראשון שגילה מאובנים המזוהים עם דינוזאור, שיני איגואנדון. | |
גדעון אלג'רנון מנטל (אנגלית: Gideon Algernon Mantell; 3 בפברואר 1790 - 10 בנובמבר 1852) היה גינקולוג, גאולוג ופלאונטולוג בריטי. נחשב לראשון שגילה מאובנים המזוהים עם דינוזאור, שיני איגואנדון.
נעוריו והקריירה הרפואית
מנטל נולד בעיר לואיס שבמחוז ססקס שבאנגליה. ב-1805 החל את הכשרתו כמנתח וב-1811 התקבל כחבר החברה המלכותית למנתחים. ב-1816 התחתן עם מרי אן וודהאוס ופתח קליניקה פרטית. מנטל שימש כרופא נשים מסור וטיפל בעשרות חולים ביום. באחד הימים בעת זמן מגפת טיפוס שפקדה את האזור, מספר מטופליו היומי הגיע אף לשישים. הגם שהיה עסוק רוב היום ברפואה, בילה את זמנו הפנוי בעיסוק בתחביב האהוב עליו: גאולוגיה. לאחר מאמץ ממושך ולילות ללא שינה פרסם מנטל ב-1813 את מאמרו הראשון אודות הגאולוגיה של האזור.
מחקר גאולוגי
בהשראת גילויה המרעיש של מרי אנינג, של מאובן מבעל חיים שנראה כקרוקודיל ענק (מאוחר יותר זוהה כאיכטיוזאוריה) החל מנטל להתעניין במחקר המאובנים הרבים שהחלו להתגלות באזור מגוריו. רוב המאובנים שגילה בהתחלה נאספו מתוך משקעי קירטון והשתייכו לבעלי חיים ימיים מתקופת הקרטיקון העליון. ב-1819 מנטל החל לאסוף מאובנים ממחצבה ליד העיר קוקפילד שזוהו כבעלי החיים היבשתיים הראשונים להתגלות באנגליה מתקופת הקרטיקון התחתון. ב-1820 החל למצוא עצמות גדולות במיוחד באזור וב-1822 מעט לפני פרסום ספרו הראשון מצא מספר שיניים בגודל חסר תקדים (יש הטוענים שנמצאו על ידי אשתו) וממוצא לא ידוע.
ב-1821 מנטל החל לכתוב את ספרו הראשון על הגאולוגיה של ססקס. הספר זכה להצלחה מידית וכבר עם פרסומו נוצרה רשימת הזמנות של מאתיים קונים, ביניהם ארבעה עותקים למלך ג'ורג' הרביעי. מנטל שלח את השיניים הגדולות שמצא לגאולוג הצרפתי הנודע, ז'ורז' קיווייה, אך הוא פטר אותן כשיני קרנף, דבר שגרם גם למדענים אחרים לפקפק בתאוריה של מנטל שלפיה היו אלה שרידי לטאה צמחונית מעידן הזוחלים הקדום. מנטל לא התייאש והגיע למוזיאון כדי להשוות את השיניים לאלה של בעלי חיים אחרים. לתדהמתו, גילה שהן דומות מאוד לשיני איגואנה, לבד מהעובדה שהן גדולות פי 20. מכאן הסיק מנטל כי לא רק שמדובר בזוחל קדום אלא אף חישב את ממדיו העצומים ושיער כי אורכו הגיע למאה מטר. לאחר זמן צומצמה ההשערה ל-18 עד 30 מטר, עדיין גדול יותר מכל זוחל מוכר.
הכרה
מנטל ניסה - ללא הועיל - לשכנע את עמיתיו כי השיניים שייכות לעידן המזוזואיקון על פי שכבות האבן שהיו משוקעות בהן. כשהוכח לבסוף שמנטל אכן צדק, הוא קרא לזוחל הקדום בשם איגואנוסאורוס ואחר כך, בעקבות הערות מעמיתים, שינה לשם הנוכחי איגואנדון. שנים אחר כך אסף מנטל די ראיות כדי להראות שרגליו הקדמיות היו קצרות בהרבה מהאחוריות, דבר שמוכיח כי לא הלך על ארבע. הוא המשיך במחקריו על האיגואנדון והראה כי מאובנים אחרים שייכים אף הם למין זה. אחרי שזיהה מין נוסף של דינוזאור בשם הילאוזאורוס, כבר הפך לשם דבר במחקר זוחלים פרהיסטוריים.
שנותיו המאוחרות
ב-1833 עבר מנטל להתגורר בעיר הקיט ברייטון, אך המרפאה שלו החלה להתדרדר ועמדה בפני פשיטת רגל. העירייה החליטה להפוך את ביתו, על שלל המאובנים שבו, למוזיאון, אך מאמץ זה נכשל אף הוא, עקב מנהגו של מנטל לוותר למבקרים על דמי הכניסה. מחוסר ברירה הציע מנטל את כל אוסף המאובנים שלו למכירה למוזיאון הבריטי, וב-1838 קיבל עבורו 4,000 פאונד. הוא עבר לדרום לונדון, שם המשיך את עבודתו כרופא.
מרי מנטל עזבה את בעלה ב-1839. באותה שנה היגר בנם, וולטר, לניו זילנד ובהמשך אף שלח משם מאובנים לאביו. בתם חנה נפטרה ב-1840. מנטל עצמו היה מעורב בתאונת כרכרות קשה ב-1841, בה נגרם נזק בלתי הפיך לעמוד השדרה שלו. אף על פי שהיה כפוף וסבל מכאבים כרוניים, הוא המשיך במחקר הזוחלים המאובנים ופרסם מספר מאמרים וספרים עד מותו. ב-1844 עבר דירה שוב וב-1845 החל להשתמש באופיום כמשכך כאבים.
ב-1852 נטל מנטל מנת יתר של אופיום שבעקבותיה מת לאחר מספר שעות של תרדמת. תרם את גופתו למדע ועמוד השדרה העקום שלו הוצג בבית הספר לרפואה של החברה המלכותית. המיצג היה שם עד מלחמת העולם השנייה, אז אבד כנראה בעקבות הפצצות הגרמנים על העיר. בשנת 2000 כהכרה לתרומתו למדע הפלאונטולוגיה הוקמה אנדרטה לזכרו במקום שבו מצא את שיני האיגואנדון הראשונים. מנטל קבור בבית הקברות ווסט-נורווד.
קישורים חיצוניים
- לוח סיורים ואירועים על חייו של גדעון מנטל באזורו לוויס וברייטון (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
