גודפרואה קווניאק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
ז'אק מארי אז'ן גודפרואה קווניאק (בצרפתית: Jacques Marie Eugène Godefroy Cavaignac; 21 במאי 1853 – 25 בספטמבר 1905) היה פוליטיקאי צרפתי אשר שימש לתקופה קצרה כשר המלחמה של צרפת והתפרסם בשל חלקו בפרשת דרייפוס.
ביוגרפיה
תחילת הקריירה הפוליטית
קווניאק נולד בפריז ב-21 במאי 1853. אביו אז'ן קווניאק היה גנרל ומדינאי ידוע. הוא למד בתיכון שרלמאן, ובגיל 17 התגייס לצבא צרפת ולחם במלחמת צרפת-פרוסיה. במהלך המלחמה הוא זכה בעיטור המדליה הצבאית. ב-1872 הוא נרשם ללימודים באקול פוליטקניק ולמד הנדסה בהצטיינות. עם זאת, הוא בחר שלא להמשיך בקריירה צבאית ולמד משפטים ואז נכנס לפוליטיקה. ב-1882 הוא נבחר לפרלמנט מטעם מחוז סארת'. ב-1885 מינה אותו ראש הממשלה אנרי בריסון למזכיר המדינה לענייני מלחמה. הוא קנה לעצמו שם של אדם הגון ונודע בדעותיו הימניות והלאומניות. הוא היה בעד התפשטות הקולוניאליזם הצרפתי והתנגד נחרצות לניסיון ההפיכה של ז'ורז' בולנז'ה.
פרשת דרייפוס
ביוני 1898 הפך בריסון לראש הממשלה בפעם השנייה, והוא מינה את קווניאק כשר המלחמה במקומו של ז'אן-בטיסט ביו. הנושא הראשון שעמד על סדר יומו של קווניאק היה פרשת דרייפוס שקרעה את צרפת לגזרים. מחנה ה"דרייפוסרים" דרש הענקת משפט חוזר לקצין היהודי אלפרד דרייפוס אשר נאשם בריגול על לא עוול בכפו. הדרייפוסרים טענו כי האשם האמיתי הוא קצין בשם פרדיננד אסטרהאזי. לעומתם מחנה ה"אנטי-דרייפוסרים" טען בלהט שדרייפוס אשם וסירב לאפשר משפט חוזר. קווניאק האמין באמת ובתמים שדרייפוס אשם, במיוחד לאחר שיחה עם קצין בשם שארל לברן-רנו אשר הפיץ את האגדה כביכול דרייפוס הודה בפניו באשמה. קווניאק היה להוט לסיים את הפרשה אחת ולתמיד, ולשם כך פנה אל הרמטכ"ל בואדפר, סגנו גונז וראש המחלקה לריגול נגדי אנרי ודרש מהם את כל המסמכים לאשמתו של דרייפוס. למעשה, שלושת הקצינים הללו ידעו היטב שדרייפוס למעשה חף מפשע, והיו להוטים לא לחשוף את המסמכים המפלילים לציבור, מכיוון שחלקם הגדול היו מזויפים. שר המלחמה הקודם, ביו, שיתף עמם פעולה, אך לא כן קווניאק.[1] קווניאק נאם בפרלמנט ב-7 ביולי, והציג שלושה מסמכים מרשיעים נגד דרייפוס. שנים מתוכם היו זיוף שנערך בידי אנרי (זיוף אנרי), אולם קווניאק לא ידע זאת. כשסיים את נאומו, קם כל הפרלמנט להריע לו, ובריסון הורה להדפיס את הנאום ולתלות אותו על כל לוחות המודעות.
נאומו של קווניאק נתפס בעיני רוב הציבור בצרפת כסופה המוחלט של הפרשה. עבור הדרייפוסרים, הנאום היה מייאש מאוד מחד, כיוון שהם תלו תקוות רבות בקווניאק שנודע כאדם הגון, אולם מאידך הוא פרש בפניהם הזדמנויות חדשות. לראשונה מאז תחילת הפרשה, הניחו מתנגדי דרייפוס את כל הקלפים על השולחן והצהירו בדיוק על מה מסתמכת האשמה. כעת יכלו הדרייפוסרים למצוא את נקודות התורפה שלה. בעוד לוסי דרייפוס שלחה מכתב לשר המשפטים, בו טענו כי דווקא נאומו של קווניאק מוכיח את הצורך במשפט חוזר, כיוון שהמסמכים שהוצגו בו לא היו ידועים להגנה, ז'ורז' פיקאר שלח לראש הממשלה מכתב תקיף בו הוא מודיע חד משמעית כי שניים מתוך שלושת המסמכים אינם עוסקים בדרייפוס והשלישי למעשה מזויף. קווניאק זעם על מכתבו של פיקאר, ודחק בשר המשפטים להגיש תביעה נגדו בגין הדלפה וזיוף. כמו כן, הוא דאג להקים ועדת חקירה בנוגע לאסטרהאזי שאותו לא חיבב. הוועדה "שיחררה" את אסטרהאזי משירות בשל "הפקרות מתמדת" והוא נמלט לאנגליה.
אולם ב-13 באוגוסט גילה קפטן לואי קואיניה כי המסמך המרשיע ביותר בתיק דרייפוס הנו למעשה זיוף (זיוף אנרי). חקירה נוספת גילתה כי מסמך נוסף גם הוא מזויף. קווניאק נדהם, אך לא שינה את דעתו כי אכן דרייפוס אשם. הוא החליט לחקור יותר בטרם יפעל. למחרת הוא נשא נאום בעיר מאקון, בו תקף בחריפות את הדרייפוסרים וטען שהם אינם נאמנים למדינה. קווניאק זימן את בואדפר והציג בפניו את הנתונים. בואדפר נדהם, או העמיד פנים שנדהם (לא ברור אם הוא ידע שהמסמך מזויף), וקרא לחקור מיד את אנרי. החקירה נערכה ב-30 באוגוסט בנוכחות קווניאק בואדפר וגונז. בואדפר וגונז שתקו כל החקירה בעוד קווניאק לוחץ את אנרי אל הקיר. אנרי נשבר מהר מאוד והודה באמת: הוא זייף את שני המסמכים. אנרי נלקח למעצר במון-ואלריאן (למעשה באותו חדר בו הושם פיקאר בחורף שעבר) ובואדפר הודיע על התפטרותו. למחרת בבוקר נמצא אנרי מת בתאו. על פי הסברה המקובלת, הוא שיסף את גרונו באמצעות סכין גילוח. בעקבות חשיפת הזיוף התעורר לחץ ציבורי לעריכת משפט חוזר לדרייפוס. כמחאה על כך, ב-3 בספטמבר התפטר קווניאק מתפקידו.
אחריתו
בבחירות לנשיאות ב-1899 הציב את עצמו קווניאק כמועמד, אולם הוא הפסיד לאמיל לובה. הוא פרש מהפוליטיקה, אולם המשיך להיות דמות מפתח בקרב הלאומנים הקיצוניים בצרפת. הוא היה חבר בליגה של ארץ האב הצרפתית והיה מקושר לתנועת אקסיון פראנסז. הוא חי בעיר פלי עד מותו ב-25 בספטמבר 1905.
היו לו ארבעה ילדים. בנו אז'ן קווניאק היה היסטוריון נודע. בתו אנטואנט, נישאה לגנרל שרל מנז'ן.
לקריאה נוספת
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, דביר, 1998.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ברדן, עמ' 398-399.
