גוסס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גּוֹסֵס הוא אדם וכל בעל חיים הנוטה למות. פעמים רבות מראהו של הגוסס ניכר לעין ורגילים לתארו כ'נאבק בתהליך המוות'[1]. למרות שאין גבול ברור מתי מתחילה הגסיסה משתמשים במונח לתיאור רגעי החיים האחרונים. לעיתים הגסיסה ממושכת ויש שכתבו שדרכה לארוך שלשה ימים. בהלכה ישנם דינים רבים הנוגעים לדין הגוסס, ובחלקם דינו כמת.

בדרך כלל וברוב הדינים גסיסה היא במצב של מוות טבעי בשונה מפציעה קשה המביאה למוות (טרפה).

אטימולוגיה

השורש ג.ס.ס. אינו מופיע בתנ"ך, קיימות מספר סברות למשמעותו.

  • משורש גּוֹסֶה' היינו מפהק או מוציא קול מחמת אכילה גסה, מתאר את הקול היוצא מפי הגוסס בנשימותיו האחרונות. או משורש 'מגיס-מערבב בקדירה' ליחה העולה אל גרונו[2]
  • קרוב אל ג.ש.ש.. משמעותו-נוגע ולא נוגע ('ספינה גוששת' היא הנמצאת במים רדודים וחככת בקרקע).

דיני הגוסס

לרוב דיניו הרי הוא כחי

  • (באדם) אסור לגעת בו ולקרב את מיתתו וההורגו חייב מיתה. (בשונה מטריפה)
  • אינו מטמא כמת (או נבילה בבהמה וחיה)
  • לדיני ירושה. יורש ומוריש.
  • לדיני ייבום וחליצה זוקק ופוטר כאדם חי.

מעט דינים שהוא כמת

  • להלכה נפסק כדעת שאסור לנזיר וכהן להיטמא לגוסס כמו למת אך הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים[3].

סבירות שימות

  • חז"ל קבעו ש'רוב גוססין למיתה'

הנהגות נוספות

ראו גם

הערות שוליים

  1. רמב"ם בפיהמ"ש ערכין
  2. תוס' יו"ט מס' ערכין ועוד
  3. במקורה מחלוקת תנאים.