גזרת תקרה
גזרת תקרה היא תקנת חכמים, הקובעת כי על אף שנסרים כשרים לסיכוך מהתורה, היות שהם עומדים בשני התנאים הנדרשים מסכך הכשר לסוכה (גידולם מן הקרקע ואינם מקבלים טומאה), חכמים גזרו שאין לסכך בהם, מחשש שמא מתוך כך יטעה ויבוא לשבת בביתו[1].
מקור הדין
במשנה במסכת סוכה מובאת מחלוקת תנאים:
על משנה זו מובאת מחלוקת אמוראים בתלמוד הבבלי בהסבר מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר. לדעת רב, התנאים נחלקו בגזרת תקרה, ודעתו היא שרבי יהודה אינו גוזר גזרת תקרה, ולשיטתו נסרים כשרים לסיכוך בכל גודל. ואילו רבי מאיר גוזר גזרת תקרה, ולדעתו אסור מדרבנן לסכך בנסרים ברוחב ארבעה טפחים, שמא מתוך ההרגל, ישב תחת התקרה (בבית) וידמה בנפשו שהיא כסוכה. שמואל סובר שכל התנאים גוזרים גזרת תקרה. לשיטתו רבי יהודה סובר שגזרת תקרה שייכת רק בנסרים של ארבעה טפחים, ואילו רבי מאיר סובר שגזרת תקרה שייכת גם בנסרים של שלושה טפחים.
פסיקת ההלכה
השולחן ערוך[2] פוסק (כדעת הראשונים) שאין מסככים בנסרים שרחבם ארבעה טפחים או יותר, ומוסיף שנהגו כדעת הכלבו שלא לסכך בנסרים כלל, אפילו פחותים מארבעה טפחים.
המשנה ברורה[3] מביא שיש ראשונים שאוסרים מדינא (כלומר לא "רק" מנהג כפי שהביא השולחן ערוך) לסכך בנסרים הפחותים מארבעה טפחים, מכיוון ש"בזמן הזה" עושים מהם תקרה לבתים, ועל כל פנים פוסק כהשולחן ערוך, שאף במקום שאין מסככים בהם את הבתים, אין לסכך בהם מפני המנהג[4]. אמנם דעת המשנה ברורה שבשעת הדחק ניתן לסכך בנסרים שרחבם ארבעה טפחים, ויש דעות שונות בפוסקים האם מברכים על ישיבה בסוכה זו[5].
יש ראשונים המעלים אפשרות שגזרת תקרה אינה מתייחסת רק לנוסח המסוים שנזכר בגמרא, אלא תלויה במציאות הספציפית, ולפי העניין.
הערות שוליים
- ^ באופן האסור בסוכות
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיף י"ח
- ^ סימן תרכ"ט, סעיף קטן מ"ט
- ^ לשון המשנה ברורה: "ויש מהראשונים שכתבו דכהיום מדינא אסור הואיל דבזמן הזה מסככין בתיהם בנסרים שאין בהן ד' טפחים איכא גזירת תקרה ומ"מ יש לחוש גם לטעם הראשון וע"כ הלטי"ש אף על פי שאין בהם גזירת תקרה שאין מסככין בהם בתיהם מ"מ יש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמים יורדים בתוכה וכ"ש בשינדלין:"
- ^ המשנה ברורה מצטט את הרשב"א, אבל משמע שכוונתו לריטב"א, שכן בזמנו של המשנה ברורה חידושי הריטב"א למסכת סוכה הודפסו בטעות בתוך חידושי הרשב"א
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
