גטו גורליצה
הכיבוש הגרמני של גורליצה החל ב-7 בספטמבר 1939. היה זה אחד מבין גטאות רבים שהקימה גרמניה הנאצית בגנרלגוברנמן. עם הכיבוש תפסו הכובשים הגרמנים מאות צעירים מגורליצה לעבודת כפייה. עקב כך החלו יהודים רבים להסתתר. עסקיהם של היהודים הוחרמו.
גטו גורליצה הוקם בשנת 1941. הקמת הגטו בישרה רדיפות ואלימות נגד 3,400 יהודים תושבי האזור, כמו גם התפשטות מגפות באזור הצפוף. הגטו חוסל ב-14 בספטמבר 1942, עם הובלתם של מאות יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לפני הקמת הגטו
עם כיבוש גורליצה ב-7 בספטמבר 1939 החל הוורמאכט להוציא יהודים מבתיהם, לשדוד מהם רכוש ולהעסיק אותם בעבודת כפייה. בעליהם היהודים של עסקים הוחלפו והעסקים הועברו לידיהם של "נאמנים" גרמנים מפוברקים, בצעד שהיה החרמה למעשה. לחלק מהבעלים היהודים הוענקה גישה כדי לנהל את עסקיהם, שכעת היו בבעלות דה פקטו של גרמנים, אך במקרים רבים החלו נשים רבות לנהל את המפעלים, כאשר הגברים היהודים הסתתרו וניסו לברוח מגיוס לעבודת כפייה עבור הרייך.[1]
כוחות אס אס גרמנים שלטו בחיי היהודים בגורליצה, ומקרים של אלימות קשה היו נפוצים. גברים, נשים וילדים יהודים הוכו דרך קבע ברחובות, וגברים יהודים שהסתתרו נחטפו לעבודות כפיה בתדירות גדלה.
במהלך שנת הכיבוש הראשונה גדלה האוכלוסייה היהודית בגורליצה, למרות גידול באלימות נגד יהודים באזור. מאות פליטים יהודים מגרמניה הגיעו לעיר. עם העלייה בגודל הקהילה הורגש מחסור במזון. מטבחי רחוב נפתחו על ידי היודנראט בשנת 1940, אך היה בכך מענה חלקי בלבד למצוקתם של אלפי הפליטים.
בסוף 1940 נפתח בית חולים קטן ליהודים שנפגעו באמצעות מימון של היודנראט ורופאים יהודים מארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) ממחוז קרקוב. עקב מימון דל הוגבלה גישה לתרופות חיוניות ורבים נותרו חסרי סיוע.[2]
הקמת הגטו והתנאים בו
הגטו הוקם ב-1941. ניתנה אליו גישה לרופאים יהודים, ונפתחו בגטו שתי תחנות לרפואת שיניים.[1] בגטו היו שכיחות מחלות קטלניות. היעדר תזונה ומשאבים נאותים גרמו לשכיחות המחלות בקרב משפחות שלמות.
הברחת אוכל הפכה לחלק הכרחי בהישרדותם של יהודים רבים בגטו. רבים התפרנסו ממקורות מזון מהמדינה השכנה סלובקיה, ששכנה במרחק כ-35 ק"מ מהגטו. הגטו עצמו נשמר על ידי שוטרים שעבדו בשירות הגסטפו המקומי, אם כי כמה קצינים סייעו ליהודים להבריח מזון כמו קפה, תה וקקאו.[1] עקב התנאים הקשים והרעב מכרו היהודים את רכושם כדי להשיג אוכל לשם הישרדות. עד מהרה מצאו עצמן משפחות רבות חסרות כל משאבים ואוכל הפך למותרות של בעלי ההון.[3]
השמדה
בשנת 1942 נפוצו שמועות על חיסול קרב של הגטו. בקיץ 1942 כפו הנאצים על כל אנשי הגטו להתרכז בכיכר העיר ודרשו כופר. חלק מהיהודים שרוכזו בכיכר הוסעו למחנה הריכוז פלשוב, נאלצו להתפשט ונורו לתוך קברים המוניים פתוחים. אנשי המשטרה היהודית והיודנראט הועמדו בשורה נוכח קירות בתים עם משפחותיהם ונרצחו זה אחר זה. רבים הסתתרו מכוחות האס אס וכל מי שנמצא מסתתר נורה במקום. פועלים שעבודתם הייתה חיונית עבור הכוחות הגרמניים הועברו לעבודת כפיה במפעלי נייר. היהודים האחרים נלקחו לבית חרושת לנעליים והוסעו במשך שלושה ימים למחנה ההשמדה בלז'ץ.[1]
קישורים חיצוניים
- גורליצה (Gorlice), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- סמואל פישמן, מרטין דין (אנ') ויולנטה קריימר, גורליצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 508–510), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Megargee, Geoffrey P. (2009). The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos 1933-1945. Bloomington, Indiana: Indiana University Press. ISBN 9780253002266.
- ^ The Holocaust Remembrance Center. "The Albums of the Self-Help Oragnization". Photographs from the Warsaw Ghetto.
- ^ The Oxford handbook of Holocaust studies. Hayes, Peter, 1946 September 7-, Roth, John K. Oxford [England]: Oxford University Press. 2010. ISBN 9780199211869. OCLC 427331887.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
