פלאשוב
 | |
| מחנה הריכוז פלאשוב, 1942 | |
| סוג | מחנה עבודה, מחנה ריכוז |
|---|---|
| מדינה |
 פולין |
| מחוז | פולין קטן |
| מחנות נלווים | תת-מחנה של עובדי אוסקר שינדלר ברח' ליפובה |
| תאריך הקמה | קיץ 1942 |
| תאריך שחרור | 21 בינואר 1945 |
| מפקדי המחנה | אונטר-שטורמפיהרר (סג"ם) אמון גת |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| מספר אסירים בשיא | +10,000 |
| השתייכות האסירים | בעיקר יהודים פולניים |
מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה
פְּלַאשוֹב (בגרמנית: KZ Plaszow; בפולנית: Płaszów) היה מחנה ריכוז ליד העיר קרקוב שבפולין, שפעל החל מקיץ 1942 כמחנה לעבודות כפייה (בגרמנית: Zwangsarbeitslager Plaszow des SS– und Polizeiführers im Distrikt Krakau). ב-10 בינואר 1944 הוסב רשמית למחנה ריכוז. האסיר האחרון במחנה גורש לאושוויץ ב-14 בינואר 1945, יום לפני שחרור העיר קרקוב מן הכיבוש הנאצי.
היסטוריה
המחנה נבנה בקיץ 1942 על ידי עובדי כפייה פולנים ויועד לכליאתם של אסירים "כשירים לעבודה" מגטו קרקוב. המחנה הוקם על שטחם של שני בתי קברות יהודיים ליד הכפר פלאשוב (בפרבריה הדרומיים של קרקוב) - בית הקברות החדש ברחוב אברהם ובית הקברות הישן ברחוב ירוזולימסקה. שטחו הורחב פעמים אחדות והגיע ב-1944 לכ-880 דונם. ב-1941, לאחר ההרחבה הראשונה, הובאו למחנה האסירים היהודים הראשונים. לפני פינוי גטו קרקוב היו במחנה כ-2,000 אסירים, ולאחריו – יותר מ-10,000.
מפקד המחנה היה אונטר-שטורמפיהרר (סג"ם) אמון גת, מפקד אס אס מווינה. ב-13 במרץ 1943 פיקח גת באופן אישי על חיסול גטו קרקוב והעברת כל תושביו למחנה פלאשוב. תחתיו שירתו מספר גברים ונשים מהאס אס, כולל מתנדבי אס אס אוקראינים. בנוסף, שירתו במחנה כ-600 מאנשי יחידות גולגולת המת בהם גרטרוד הַיְיזֶה (Heise), לואיס דַאנְץ (Danz), אליס אוֹרְלוֹבְסקי (Orlowski) ואנה גֶרְוִוינג (Gerwing). באוגוסט ובספטמבר 1943 חוסל גם גטו בוכניה, והאסירים נשלחו למחנה פלאשוב.
בתוך מחנה פלאשוב, ברחוב ליפובה, הקים אוסקר שינדלר מעין תת-מחנה, בו שיכן את עובדיו היהודים, בהם עובדים שקיבל מיוליוס מדריץ'.
המחנה היה ידוע כמחנה עבודה שסיפק כוח עבודה לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים.
שיעור התמותה במחנה היה גבוה מאוד. אסירים רבים, כולל ילדים ונשים, מתו מטיפוס, רעב והוצאות להורג. פלאשוב ידוע לשמצה בשל מטווחי הירי שנערכו בו, הן על יחידים והן על קבוצות. את מפת המחנה הכין הגרפיקאי יוסף באו, מאסירי המחנה, לדרישתו של גת. כל המסמכים שנגעו לרצח ההמוני בפלאשוב הופקדו על ידי אמון גת בידי אשת האס אס אורלובסקי. היא החזיקה בהם עד לסיום המלחמה, ואז השמידה אותם במסגרת תוכנית 1005 להעלמת ראיות. אורלובסקי תוארה על ידי האסירים לאחר המלחמה כאשת אס אס סאדיסטית, שאהבה להצליף באסירים, ובין היתר הצליפה על נשים צעירות מסביב לעיניהן.
בינואר 1945 עזבו אחרון האסירים ועובדי המחנה את פלאשוב בצעדת מוות לאושוויץ, בלווית מספר נשות אס אס. רבים מאלו ששרדו את הצעדה נרצחו עם הגעתם לאושוויץ.
הצבא האדום שחרר את המחנה, שהיה כבר ריק מאדם ונעדרו ממנו ראיות רבות לרצח ההמוני שהתרחש בו, ב-20 בינואר 1945.
לאחר המלחמה
הנצחה
כיום, במקום שבו היה המחנה נמצא שדה ריק - שטח שבו מקומיים מטיילים בלי שניתן יהיה לדעת מה היה בו בזמן המלחמה. הוקמה אנדרטה בודדת, המנציחה את העובדה כי באתר שכן מחנה ריכוז. בשנת 2018 החלו בקביעת לוחות מתכת בהם תיעוד כתוב וצילומים ליד חורבות בית הטהרה של בית הקברות הישן (ששימש כמכלאה לחזירים עד שפוצץ כדי לפנות מקום בכניסה למחנה) וחצר המסדרים בה קוימו הוצאות להורג. עדיין יש בסיסים של קברים ללא המצבות וכן מצבה שהוקמה מחדש במקום קבורתה של שרה שנירר, מיסדת בתי ספר "בית יעקב".
בשנת 2010, ריססו אלמונים צלבי קרס וכתובות גרפיטי על האנדרטה באתר מחנה הריכוז פלאשוב.[1]
בתרבות
שחזור של המחנה נעשה עבור הסרט "רשימת שינדלר", בתיאור חייו של אוסקר שינדלר. בפועל צולם המחנה ב-Liban Quarry, מאות מטרים ממיקום המחנה המקורי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף באו, "שנות תרצ"ח – זיכרונות יוסף באו", תל אביב, הוצאת "המנענע" - "בית יוסף באו"
- יוסף בוסק "והאיל לא נאחז בסבך קורות חייו של אברהם בוסק" מחנה פלאשוב, תל אביב: הוצאת מורשת - ספרית הפועלים, 1986
- פרל בניש, "הרוח שגברה על הדרקון", הוצאת פלדהיים, 1993
קישורים חיצוניים
- יובב זהר, מפת מחנה פלאשוב מבוססת על תצלומי אוויר ועל עדויות ניצולים
- עדויות ניצולים:
- פלשוב, באתר יד ושם
- פלאשוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עופר אדרת, מחנה הריכוז פלאשוב יהפוך מאתר בילוי לאתר זיכרון לנרצחים, באתר הארץ, 18 ביוני 2021
הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, פולין: הושחתה אנדרטה לזכר קורבנות השואה, באתר nrg, 13 במרץ 2010
