גידול קנאביס בקיבוץ דפנה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. הערך אינו מנוסח בצורה אנציקלופדית. 2. הערך מכיל מידע רקע רב שאין מקומו בערך זה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. הערך אינו מנוסח בצורה אנציקלופדית. 2. הערך מכיל מידע רקע רב שאין מקומו בערך זה. |
גידול צמח הקנאביס בקיבוץ דפנה היה גידול ניסיוני של קנאביס לצרכים תעשייתים ב־1942, במהלך מלחמת העולם השנייה. למרות ההצלחה החקלאית ותוכניות להרחבת הגידול, הניסיון הופסק לאחר שנה אחת בלבד, עקב התנגדות השלטון הבריטי שנאבק באופן מחמיר בהברחות חשיש לארץ, וחשש לשימוש בתוצרת לצורכי סמים.
מדיניות חקלאית בארץ ישראל של תקופת המנדט
לאחר מלחמת העולם הראשונה כונן בארץ ישראל שלטון מנדט בריטי. חרף מחויבויותיה של בריטניה לפעול בארץ ישראל למען יעדים מוגדרים שהוגדו בכתב המנדט (הכנת האוכלוסייה המקומית לשלטון עצמי), היא פעלה למעשה בחופשיות בכל הקשור להתוויית מדיניות חקלאית וחוקתית[דרושה הבהרה]. בסיומן של שנות ה-20 הוטחו ביקורות (פנימיות וחיצוניות) כלפי המדיניות החקלאית הבריטית בארץ בכך שהייתה 'פאסיבית' ויישמה מדיניות קפיטליסטית של 'לֵסֶה-פֵר', מדיניות שאפשרה מכירת קרקעות מאסיבית של ערבים ליהודי 'הישוב החדש', וכתוצאה מכך ליצירת מעמד 'פלאחים ערביים חסרי-קרקע'.[1] בעקבות ביקורות אלו, וכן אירועי 1929, ניסתה ממשלת המנדט להוביל מדיניות שונה השואפת לפתור את בעיית מיעוט הקרקעות הניתנות לעיבוד על ידי הפלאחים הפלסטיניים, שיפור טכניקות עיבוד הקרקע לצורך השגת יבולים גדולים יותר משטחים קטנים יותר,,[2] הסדרת נושא הבעלות על הקרקעות, והטמעת מיכון, ידע וארגון יעילים יותר. ברם קשיים שונים כגון המאבק הלאומי בין הציבור היהודי והערבי בארץ, בעיות תקציב, המרד הערבי בסוף שנות ה-30 ומאוחר יותר מהלכה של מלחמת העולם השנייה, כל אלו הקשו מאוד את יישומן של רפורמות חקלאיות באזורים הכפריים של הארץ.[3] ככלל, ניתן לומר כי ארץ ישראל עברה תהליכי תיעוש ניכרים בשנים אלו, אולם כלכלתה נשארה במרביתה חקלאית, הן בקרב האוכלוסייה הערבית הן בקרב האוכלוסייה היהודית.[4] בתקופה זו התאפיין המשק החקלאי היהודי בשימוש בשיטות עבודה מודרניות, מדעיות ויעילות בכל הקשור להכשרת כוח העבודה, מיכון ודישון הקרקע, ואימוץ גידולים חדשים וחידושים מדעיים.[5] זאת בהשוואה לחקלאות הערבית שנתפסה לרוב כמיושנת, וסבלה בין היתר מאוריינות נמוכה, תלות במלווי כספים, חובות כבדים ומערכת קרקע פיאודלית למחצה.[6]
באופן ספציפי יותר, ניתן לאפיין את מדיניות הממשל הבריטי בעמק החולה בשאיפה שלא לפגוע באינטרסים הערביים באזור, ולהימנע ממראית עין של העדפת אינטרסים יהודים אשר תגרור את זעמם של הפלאחים הערבים.[7] הדבר התבטא בין היתר בהגנה בריטית על הזיכיון לפיתוחן של אדמות החולה שהיה בידיים ערביות, ולמרות הכוונה הגלויה של בעליהן שלא לפתחן, הרשויות הבריטיות הערימו קשיים ניכרים במהלך ניסיונות מכירת הקרקעות לידיים יהודיות.[8]
ניסיון גידול הקנאביס בקיבוץ דפנה
במהלך מלחמת העולם השנייה החל ניסיון גידול קנאביס לצרכים תעשייתיים בקיבוץ דפנה שבצפון עמק החולה. חרף העובדה שהגידול נועד לצרכים תעשייתים ולא נועד לייצור חשיש ולהשתלבות בסחר הסמים באזור, רשויות השלטון הבריטיות קישרו אותו לתחומים אלו וניהלו פיקוח מחמיר אחריו. ניסיון הגידול היה חדשני וחסר תקדים בארץ ישראל המנדטורית.
קיבוץ דפנה ממוקם בצפון עמק החולה, בסמוך לגבול לבנון, כ-7 ק"מ צפון-מזרחית לקריית שמונה. הקיבוץ הוקם ב־1939 על ידי עולים יהודים ממרכז ומזרח אירופה, והיה בין ראשוני יישובי 'חומה ומגדל' באזור. מרב המאמצים בשנותיו הראשונות של הקיבוץ הוקדשו להכשרת קרקע ועיבודם של גידולים שונים.[9] במהלך שנותיו הראשונות נערכו בקיבוץ ניסיונות שונים ליצירת מקורות הכנסת מגוונים. בין גידולים אלו, נערך בין השנים 1943-1942 גידול ניסיוני של צמח הקנאביס, לצורך עיבודו לכדי ייצור תעשייתי של חבלים.
ניסיון זה היה ביוזמת תעשיינים פרטיים והמרכז החקלאי, על רקע מחסור בחומרי גלם בתקופת מלחמת העולם השנייה (קודם לכן יובא קנבוס כחומר גלם מחו"ל) וניסיון לפיתוח ענפים חקלאיים חדשים. בספטמבר 1941, הציע גורם לא ידוע (ייתכן שאלו האחים חיים ודן ירושלמי או אחד מבא כוחם, תעשיינים פרטיים שמימנו את הניסוי בהמשך) לקיבוץ לשכור ממנו 150 דונם קרקע חקלאית לגידול קנאביס, ובנוסף התחייבו לשלם שכר עבודה יומי עבור פועלים חקלאיים שיספק הקיבוץ. ההצעה נדחתה על ידי מזכירות הקיבוץ, מאחר שלא נראתה כדאית מספיק, ומשום שהקיבוץ לא יכול היה לספק את כוח העבודה הדרוש לשם מפעל מסוג זה בתקופה זו.[10]
אולם במהלך החודשים הבאים החל רעיון הגידול לקרום עור וגידים, אם כי על פני שטח קטן יותר. בחודש מרץ 1942 החלה הכנת קרקע בשטח של 25 דונם לגידול הקנאביס. שטח מצומצם זה נבחר עקב חוסר בידיים עובדות שיוכלו לטפל בו, וכן בגלל חוסר הוודאות לגבי הצלחתו, שכן היה זה אחד הניסיונות הראשונים לבצע בארץ גידול תעשייתי מסוג זה.[11] זריעת הקנאביס החלה באפריל 1942.[12] היוזמה והמימון לגידול היו של המרכז החקלאי והאחים ירושלמי,[13] תעשיינים מתל אביב שבבעלותם היה מפעל לעיבוד קנבוס לחבלים.[14]
מהלך עבודות הגידול לווה בחרדות ובספקות מצד אנשי הקיבוץ. מצבו של הגידול נתפס על ידי הפועלים כקשה, ונצפו הפסדים ונזקים לגידול עקב חוסר בידיים עובדות ובעקבות זאת דחיית עבודות דחופות. חברי הקיבוץ סברו כי אם הגידול לא יצלח, לא יהיה ניתן לייחס זאת לאי התאמתו של גידול מסוג זה לתנאי הארץ, אלא לתנאים הקשים בהם עבדו אנשי המשק.
למרות החששות לגבי התאמתו של גידול זר לאדמות הארץ, שיחי הקנאביס צמחו לממדים אדירים של כשלושה מטרים במה שנדמה היה בלשונם של חברי הקיבוץ ל'יער טרופי עבות'. באותה העת הציעו האחים ירושלמי, אשר הונם מימן את הניסיון הנועז, להמשיך את הגידול גם בשנה הבאה, ובסדר גודל נרחב יותר של 50-30 דונם. הצעה זו התקבלה בישיבת המועצה.[15]
בספטמבר 1942 החלה עבודת התלישה של ה'ליפים'- הסיבים שנמצאים בתוך שוקיו של הקנאביס, אשר מהם מייצרים חבלים, בדים ושקים גסים.[16] לאחר שהסתיימה התלישה, החלו להתבצע פעולות נוספות לשם עיבודם של ה'ליפים', כמו השקעתם בבריכות והורדת הפסולת מהם.[17] מקטעי הארכיון אשר נותרו מתברר כי לכל אורכה של תקופת הגידול היה השדה נתון לפיקוחם של שומרים בריטיים, אשר לדברי אנשי המשק 'שמרו בשבע עיניים על הקטיף'.[18]
בנובמבר 1942 לבש הקיבוץ חג לרגל סיום העבודות על גידול הקנאביס. בסופו של דבר נחשב הגידול, שהיה כאמור אחד הניסיונות הראשוניים בארץ לגידול תעשייתי של קנאביס, למוצלח ביותר. ציון האירוע נערך בחדר האוכל, שם הוצגו לראווה דוגמאות מהתוצר הסופי בדמות חבלים וחוטים.[19]
ההצלחה מצאה לה הדים ביישובים נוספים באזור, ובדצמבר 1942 נערכה ישיבת המרכז החקלאי שבה קודם רעיון של הקמת חברה פרטית, שהשליטה בה תחולק בנתחים שווים לתעשיינים- האחים ירושלמי ולמשקי האזור. בין היתר, יעודה של החברה היה להקים בית חרושת משותף למשקי האזור לשם עיבוד תוצרת הקנאביס, שכן באותה העת דובר על הרחבת הגידול ליישובים נוספים בעמק החולה.[20] בפברואר 1943, סוכמה הקמתה של חברה שתתקשר עם האחים ירושלמי בנוגע לניצול תעשייתי של הקנאביס וכן של גידולים נוספים. שורה של יישובים סמוכים בעמק התחייבו להרחיב את הגידול גם אל שטחיהם, והקצו לו בין 10 ל-30 דונם.[21]
עם זאת, בפברואר 1943 הוחלט בדפנה להמשיך בגידול הקנאביס בסדר גודל דומה לזה של השנה החולפת (25 דונם) ולא להרחיבו. זאת לאור הקושי בהשגת הזבל הדרוש לדישון והעדר מכונה לקציר מכני, וכנראה משום שבידי הקיבוץ לא היה באותה עת כוח עבודה גדול מספיק על מנת לעבד גידולים נרחבים יותר.[22]
הפסקת הגידול ויחס השלטונות הבריטיים
למרות ההצלחה החקלאית והתוכניות להרחבת הגידול באופן משמעותי, גידול הקנאביס הופסק לאחר עונת גידול אחת, בעקבות חשש השלטונות הבריטיים לניצול פרחי הקנאביס להפקת חשיש, ומדיניותם המחמירה כלפי סמים.[23] חששה של משטרת המנדט היה שהגידול ינוצל לייצור חשיש, וישתלב בסחר החומרים הפסיכו-אקטיביים הענף שהתחולל בלבנט בתקופה זו. חששם של הבריטים לא היה מופרך לחלוטין, שכן חוקרים שונים מצביעים על עלייה בהיקף סחר הסמים בין לבנון-סוריה, ארץ ישראל ומצרים בתקופת מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מנסיבות שונות ומגוונות.[24] זאת על אף שבנקל ניתן היה להבחין שהקנאביס שגודל בשטחי דפנה הותאם לייצור תעשייתי של חבלים ובדים, ייצור שהיה מוכר לרשויות הבריטיות מזה מאות בשנים, ולא לייצור חשיש. כך או אחרת, גידול הקנאביס בדפנה לא חודש לשנה נוספת 'מפאת איסור השלטונות וגם עקב קשיים שנערמו על התעשיין'.[25]
הידע הטכני בו החזיקו אנשי הקיבוץ אודות גידול הקנאביס
חרף העובדה שגידול זה היה גידול ניסיוני, ואחד מן המאמצים הראשונים לניצול תעשייתי של צמח הקנאביס בארץ, ברשות אנשי הקיבוץ נשמר ידע נרחב אודות גידול ה'קנאביס סאטיבה' על מאפייניו השונים. גוף ידע זה תיאר לפרטי פרטים את מראהו של הצמח על סוגיו השונים, השימושים להם מצא לו האדם משחר ההיסטוריה, האקלים המתאים לגידולו, זניו המרכזיים, אופן הזיבול המדויק בו יש להשתמש, תקופת הזריעה והכשרת הקרקע, בחירת הזרעים והטיפול בצמח לשם קבלת תוצרת מיטבית, אופן הקצירה, טכניקת הוצאת ה'ליפים', אופן השריית ה'ליפים' בבריכות מים, וצפי היבול.[26] לדוגמה, פסקה המצויה בפרק 'הזרעים והטיפול בצמחים' נפתחת כך:
”כל כמה שהזריעה תהיה אינטנסיבית, יהיו שוקי הקנבוס דקים, ארוכים ורכים. וכל כמה שתהיה כמות הזרעים מועטה, תגדל דרגת גדולו ויתן ענפים יותר. בקרקעות העשירות, זורעים תמיד כמות יותר גדולה מאשר בקרקעות העניות. אם הזריעה תעשה ביד לפי שורות, אז המרחק בין שורה ואחותה צריך להיות 7-8 ס"מ בערך; אולם אם משתמשים במכשיר הזריעה הידוע, אז צריך המרחק להיות בין השורה והשנייה 13-15 ס"מ.[27]”. דוגמה נוספת לאופן המדוקדק בו נסקר כל היבט של גידול הקנאביס מצויה בפרק הסוקר את היבול הצפוי מגידול זה: ”הדונם נותן יבול של [שוקיים] יבשים באופן בינוני בערך 350-250 ק"ג[.] אפשר להוציא מן ה[שוקיים] הללו 62-87 ק"ג [לפחות]. אבל אם היבול היה טוב, אז הוא נותן 400-700 ק"ג של [שוקיים] יבשים ו-100-175 ק"ג של ליפים [...] זרעים- נותן הדונם 40-50 ק"ג בערך.[28]”
דימויי הקנאביס ההודי והחשיש בדפנה
לצד פירוט מאפייניו של ה'המפ' ודרכי גידולו המיטביות לשם ייצורם של חבלים ובדים, נשזרות במסמכים בארכיון דפנה הערות הנוגעות גם לגידול הקנאביס המוכר יותר בתרבות הפופולרית, זה אשר ממנו מופק החשיש הנצרך כחלק מתרבות הפנאי לשינוי תודעה. לא ברור מהו מקורו של הידע שהיה ברשות אנשי הקיבוץ, אך משתקפת ממנו תפיסה אירופית קלאסית המזכירה את הידע שמקורו בבריטניה ובצרפת, תפיסה שהתפתחה בעיקר במהלך מפגשיהן של האחרונות עם עמים ילידים קולוניאליים. בתיאור אשר נלקח ממילון חקלאי בן התקופה, אשר ידוע כי אנשי הקיבוץ עשו בו שימוש, מתואר הקנאביס ההודי כחומר משכר, מרדים ו'מדהים' (בלשון המילון עצמו) את הצורכים אותו כמו האופיום. בחלק אחר הסוקר באופן מפורט יותר את סוגיו השונים של הצמח, מציין הכותב כי הקנאביס ההודי 'ידוע בתור מרדים את עצביהם של אלה המעשנים אותו, מאבד הוא את עשתונותיהם ומביאם לידי טירוף הדעת'. תיאורים אלה תואמים מילונים בוטניים וספרי מסע מערביים מתקופות מוקדמות מאוד, החל מן המאה ה-18, שבהם ניכרת הפרזה בהשפעות הפסיכו-אקטיביות של הקנאביס על משתמשיו, וכן התייחסות אל הקנאביס ואל האופיום כאחד כאל 'סמים מזרחיים רצחניים'.[29] מילונים וספרי מסע אלה היוו את מקור הידע המרכזי עבור המנהל הקולוניאלי במושבות, כמו גם עבור מרבית האירופים במשך תקופות ארוכות ואף אל תוככי המאה ה-20.[30]
מן המקורות שהיו ברשות אנשי הקיבוץ משתקפים ייצוגים אקזוטיים שבאמצעותם מתוארת הפקת החשיש מן הקנאביס ההודי. תיאורים המשקפים תפיסה אוריינטליסטית שלא אחת מאפיינת את ההתבוננות האירופית בחייהן של חברות באסיה ובאפריקה. תפיסה זו, כאמור, התעצבה בעיקר מן המפגשים של בריטניה, צרפת ושאר הכוחות הקולוניאליים עם חברות במושבות שמעבר לים, וממנה נגזר היחס באירופה כלפי חומרים פסיכו-אקטיביים בכלל והקנאביס בפרט.[31]
אינטראקציה אזורית בגידול הקנאביס
תובנה נוספת העולה מבין מסמכי הארכיון היא מידה ניכרת של הכרה בקבוצות נוספות במרחב הלבנט להן היה ידע קיים אודות גידול הקנאביס, ומגמה של שיתוף ידע עמן. מבין הקבוצות האלה בולט השם "ע'וטה"- אזור רווי במקורות מים וביבולים חקלאיים פוריים בקרבת דמשק. מסמכי הקיבוץ מציינים שבאזור זה היה גידול הקנאביס למטרות תעשייתיות הדומות לאלו של דפנה נפוץ ביותר. כמו כן, משתקפת רמה גבוהה של הסתמכות על הידע שנצבר לאורך השנים בסמוך לבירה הסורית. למעשה, אזכור לגידולים שמקורם בע'וטה חוזר על עצמו לא פחות מ-14 פעמים בתוך מספר עמודים מצומצם. ניכר כי הידע שסיפקו גידולי ע'וטה היה בעל ערך רב בכל הנוגע לתנאי האקלים הדרושים לגידולים, זני הקנאביס המצויים, סוג הקרקע המיטבי לגידול, העונות המתאימות ביותר לזריעה, כמות הזריעה לדונם בודד, אופן חרישת הקרקע, טכניקת הקציר, ועוד.[32] במשפט הסוגר את החלק המתאר את תחזית היבול של גידול הקנאביס, נשקפת הכדאיות שבתוצרת הגידול, דבר שללא ספק הייתה לו השפעה על החלטתם של אנשי הקיבוץ לאמץ גידול זה: 'בגוטה [ע'וטה] אין כל מחלה או חידקין[ם] הפוגעים בקנבוס, הוא אחד מענפי החקלאות הבטוחים ביותר שאפילו הבהמות אינן אוכלות את עליו וענפיו הירוקים'.[33]
השימוש המשמעותי בידע ובניסיון של גידולי ע'וטה מצביע על רמה מסוימת של היכרות אזורית של אנשי דפנה, היכרות החוצה זהויות אתניות ודתיות, מרחבים גאוגרפיים, ואף גבולות טריטוריאליים. זאת בהתאם לטענתם של חוקרים בני זמננו, המדברים על מידה של ארגון טריטוריאלי מלוכד בתקופה העות'מאנית באזורים של ג'בל עמל (אזור דרום לבנון), צפון ארץ ישראל, רמת הגולן הסורית והחלקים הצפון-מערביים של ירדן.[34] למרות חלוקת מרחב זה לארבע מדינות שונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, אזורים אלו היו שותפים למערכת כלכלית אחת, מה שהתבטא בתנועה נרחבת של סחורות חוקיות לצד הברחות סמים,[35] וכפי שמלמדים אותנו קטעי הארכיון הנ"ל- גם אינפורמציה וידע חקלאי.
קישורים חיצוניים
- קציר הקנאביס בקיבוץ דפנה - מגזין קנאביס 8 בדצמבר 2013
- ארנון לפיד, דפנה: גידול מריחואנה בקיבוץ בשנות ה-40, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 23 במאי 2014
- מרדכי הלטר, חגיגת בכורה (קציר הקנבוס בדפנה), דבר, 20 בנובמבר 1942
הערות שוליים
- ^ Roza I. M. El-Eini, The Implementation of British Agricultural Policy in Palestine in the 1930s, Middle Eastern Studies 32, 1996, עמ' 213-214
- ^ הניסיונות לרפורמה בדרכי העיבוד כוונו בעיקר כלפי האוכלוסייה הערבית בארץ, שסבלה משורה של קשיים ובעיות. עוד על כך, ראו:Ibid, 213.
- ^ .Ibid, 241-242
- ^ .Ibid, 211
- ^ .El-Eini, 220
- ^ .Ibid
- ^ W.P.N. Tyler, The Huleh Lands Issue in Mandatory Palestine, 1920-34, Middle Eastern Studies 27, 1991, עמ' 367
- ^ .Ibid, 367-369
- ^ מתוך אתר קיבוץ דפנה, באתר http://www.dafna.org.il/, 01.08.2015
- ^ יומן מס' 55, 6 בספטמבר 1941, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (70): קנבוס, 15 במרץ 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (71): קנבוס, 1 באפריל 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ ארנון לפיד, דפנה: גידול מריחואנה בקיבוץ בשנות ה-40, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 23 במאי 2014
- ^ כיצד נהלה הממשלה את א"י, דבר, 15 בנובמבר 1932
- ^ עלי דפנה: לעתידו של ג[י]דול הקנבוס, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (82): קנבוס, 18 בספטמבר 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (83): סיום הוצאת הקנבוס, 6 באוקטובר 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה: ענף הקנבוס, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (84): עם תלישת הקנבוס, 15 בנובמבר 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (86), 4 בדצמבר 1942, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (92), 17 בפברואר 1943, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה (93): קנבוס, 25 בפברואר 1943, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ ח. הלפרין, החקלאות בארץ ושאלותיה, דבר, 22 באפריל 1945
- ^ Ram, 211; Cyrus Schayegh,"The Many Worlds of 'Abud Yasin; or,What Narcotics Trafficking in the Interwar Middle East Can Tell Us about Territorialization," American Historical Review, 116 (April 2011), 285.
- ^ עלי דפנה: ענף הקנבוס, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה: הקנבוס, עמ' 4-1, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה: הקנבוס, עמ' 3, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה: הקנבוס, עמ' 4, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ .Ibid, 21
- ^ .Ibid, 22
- ^ רם, 78,76.
- ^ עלי דפנה: הקנבוס, עמ' 4-2, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ עלי דפנה: הקנבוס, עמ' 4, ללא תאריך, ארכיון קיבוץ דפנה.
- ^ .Schayegh, 276
- ^ .Ibid, 276-277
