גילגיל
| שלט הכניסה לעיר גילגיל | |
| מדינה |
|
|---|---|
| מחוז | נאקורו |
| בירת העיר | Nakuru |
| שפה רשמית | אנגלית, סווהילית |
| גובה | 2,000 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 80,079 (2019) |
| קואורדינטות | 0°30′15″S 36°19′22″E / 0.5041278795473366°S 36.32288610615836°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| gilgil.ngcdf.go.ke | |
גילגיל (באנגלית: Gilgil) היא עיר במחוז נאקורו שבקניה, השוכנת בעמק הבקע הגדול. העיר ממוקמת בין העיר נאיואשה לעיר נאקורו, בסמוך לכביש המהיר ניירובי–נאקורו. גילגיל מהווה מרכז אדמיניסטרטיבי וצבאי חשוב, ובהיסטוריה של עם ישראל היא נודעה כאתר שבו פעל מחנה המעצר האחרון של גולי אצ"ל ולח"י באפריקה.
גאוגרפיה וכלכלה
גילגיל ממוקמת באזור חקלאי פורה ממערב לנהר גילגיל, הנשפך לאגם נאיואשה. הכלכלה המקומית מתבססת על חקלאות, אך עיקר פרנסת העיר נשענת על נוכחות צבאית וביטחונית ענפה. בעיר שוכנים שני בסיסים מרכזיים של צבא קניה (KDF), מכללה של שירות הנוער הלאומי (NYS) ומפקדת היחידה למניעת גניבות בקר של משטרת קניה.
היסטוריה
העיר החלה להתפתח בתקופת השלטון הבריטי כנקודת יישוב אסטרטגית על תוואי הרכבת. בשל האקלים הנוח והמיקום המרכזי, הפכה גילגיל לבסיס לוגיסטי וצבאי עבור הצבא הבריטי במזרח אפריקה. כיום עיקר פרנסת העיר מבוססת על שירותים לבסיס גדול של צבא קניה.
בית הקברות הצבאי (CWGC)
בעיר נמצא בית קברות צבאי בריטי (Gilgil War Cemetery) המתוחזק על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה. בבית הקברות טמונים חללים ממלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, מרביתם מיחידות מזרח-אפריקאיות ודרום-אפריקאיות ששירתו באזור.[1] מבין 225 החללים בבית הקברות, אחת שייכת לקצין יהודי מדרום אפריקה שנהרג במלחמת העולם השנייה.
מחנה גילגיל וגולי אפריקה
ערכים מורחבים – גולי אצ"ל ולח"י, הבריחות ממחנות המעצר באפריקה
גילגיל מהווה פרק משמעותי בתולדות המאבק להקמת מדינת ישראל. במרץ 1947, לאחר שהות במחנות המעצר בסמבל (אריתריאה) ובקרתגו (סודאן), הועברו כ-250 עצורי אצ"ל ולח"י למחנה מעצר שהוקם בגילגיל.[2]
- תנאי המחנה: המחנה הוקם בתוך מתקן ששימש קודם לכן כבית סוהר צבאי בריטי. בניגוד למחנות הקודמים שהיו מורכבים מצריפים, בגילגיל נכלאו העצורים בבנייני אבן קודרים עם תאים קטנים שחלונותיהם מסורגים. התנאים במקום היו קשים ושררה בו צפיפות רבה.
- חיי התרבות: למרות התנאים, קיימו העצורים חיי קהילה תוססים. הם הוציאו לאור עיתונים פנימיים ואף כתבו את "ספר המעצר והגלות", שתיעד את קורותיהם.[3]
- בריחה: העצורים התמידו בבריחות מממחנות המעצר באפריקה, בעיקר על ידי חפירת מנהרות. הבריחה האחרונה הייתה ממחנה גילגיל במרץ 1948. ברוב המקרים הבורחים נתפסו, הוחזרו למעצר ונענשו. אולם הבריחה האחרונה הייתה מוצלחת ושישה אנשי אצ"ל בראשות יעקב מרידור הצליחו להמלט ולהגיע בשלום לאירופה, ומשם הגיעו לארץ לאחר הכרזת העצמאות.[4]
- השיבה למולדת: העצורים בגילגיל היו האחרונים מבין גולי אפריקה ששוחררו. ב-12 ביולי 1948 הפליגו העצורים מנמל מומבסה והגיעו לנמל חיפה ב-21 ביולי 1948.[4]
נכון לשנת 2024 נמצא בשטח המחנה בית חולים פסיכיאטרי המהווה חלק מבית חולים אזורי (Gilgil Sub County Hospital). חלק מהמבנים המקוריים של המפקדה ומבני המעצר עדיין עומדים על תילם ומשמשים את הנהלת בית החולים ומחלקות אשפוז.
גלריה
-
מימין: מאיר שמגר (אז שטרנברג), שמואל תמיר, דב מילמן, צבי הדסי, ראובן רובינשטיין ואריה מהולל במחנה גילגיל בקניה (1945)
-
עצורים בגילגיל (1945)
-
שרידי הביתנים של מחנה העצורים בגילגיל. כיום בשטח בית החולים הפסיכיאטרי (2024)
-
מצבת קצין יהודי בבית הקברות הצבאי הבריטי בגילגיל (2024)
לקריאה נוספת
- דב מילמן, תולדות גולי אפריקה: אריתריאה, סודן, קניה, הוצאת משרד הביטחון, 2005
- יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחירות, הוצאת אחיאסף, 1956.
- שלמה שטיין, במצודת גילגיל, הוצאת הדר, 1970.
- שולמית אליאש, גולי אצ"ל ולח"י: במחנות המעצר באפריקה 1944-1948, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1996
- גלות אפריקה באתר האצ"ל
- הרב גולדמן מספר על התרשמותו העזה מעמידת גולי קניה, המשקיף, 11 בספטמבר 1947
- ספר המעצר והגלות' של גולי האצ"ל והלח"י באפריקה, מגזין הספרייה הלאומית, 15 במאי 2019
קישורים חיצוניים
- מסמבל לגילגיל: מסע הגלות של לוחמי המחתרות, באתר בלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
- Gilgil War Cemetary
הערות שוליים
- ↑ Gilgil War Cemetery Details, CWGC
- ↑ דב מילמן, תולדות גולי אפריקה: אריתריאה, סודן, קניה, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמ' 180–195
- ↑ ספר המעצר והגלות: גילגיל, קניה, 1947–1948, אתר הספרייה הלאומית
- ^ 4.0 4.1 יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחירות, הוצאת אחיאסף, 1956, עמ' 440–445
גילגיל42819132Q3499651
