גריגורי אוסמולובסקי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| מקום לימודים |
|
|---|---|
גְריִגוֹרִי אוֹסמוֹלוֹבְסְקִי (ברוסית: Григо̀рий Евсѐевич Осмоло̀вский; שם העברי: גרשון בן הבל אוסמולובסקי; 22 בספטמבר 1908 - 25 באוגוסט 1976) היה אנטומולוג סובייטי, פרופסור במכון לחקלאות בלנינגרד, חבר באגודה האנטומולוגית של ברית המועצות
ביוגרפיה
אוסמולובסקי נולד בצאריצין למשפחה יהודית. אביו, יבסי (הבל) בן ישראל אוסמולובסקי עסק בסחר עצים. מקורו של שם המשפחה, ככל הנראה, משמו של כפר אוסמולוביצ'י אשר נמצא בבלארוס המערבית: כאשר במאה ה-18 כבשה האימפריה הרוסית את השטח הזה, הוקצו ליהודים שחיו באזור זה שמות משפחה על פי שמות היישובים בהם התגוררו.
השכלה ותחילת העבודה המדעית
בשנים שקדמו למהפכת אוקטובר קיבל אוסמולובסקי חינוך יהודי מסורתי.
לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, עברה משפחת אוסמולובסקי לקאזאן, עיר גדולה בחלקו המרכזי של נהר הוולגה. שם, עם סיום לימודיו העל יסודיים, המשיך בשנת 1926 למכון קזאן למקצועות היערנות, ובשנת 1930 הוענק לו תואר בהגנה על היער ממזיקים מטעם האוניברסיטה. בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים עבד אוסמולובסקי מספר שנים כיערן ביערות באזור אלטאי (שבדרום סיביר) ובאזור המזרח הרחוק הרוסי. במהלך עבודתו החל להתעניין בביולוגיה ורצה להעמיק חקר בשיטות להילחם בחרקים המזיקים ליער, כך שהתמסרות לעבודה מדעית, היוותה עבורו התפתחות מקצועית טבעית. לכן בשנת 1936 החל אוסמולובסקי את לימודיו לתואר שלישי (לימודי הדוקטורט) במחלקה לאנטומולוגיה באקדמיה למקצועות היערנות בלנינגרד. המורה והמנחה שלו היה האנטומולוג והזואולוג הרוסי-סובייטי הדגול מיכאיל רימסקי-קורסאקוב (בנו של המלחין הרוסי המפורסם).
בשנת 1939 הוענק לאוסמולובסקי תואר דוקטור (PhD) עבור מחקרו בנושא "היסטורייה החיים, ההתפתחות והפעילויות המזיקות של חיפושיות מסוג Pissodes, לאחריו המשיך לעבוד כמרצה וחוקר במחלקה לאנטומולוגיה באקדמיה ליערות בלנינגרד.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1941, לאחר התקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות התגייס אוסמולובסקי לצבא האדום, סיים קורס קצינים ומשנת 1942 לחם בחזית לנינגרד. בחזית הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
לאחר תבוסת הנאצים בחזית לנינגרד, השתתף אוסמולובסקי במתקפות שנועדו להשמיד קבוצת ארמיות גרמנית "צפון" אשר התבצרו בשטחן של המדינות הבלטיות, ובשנת 1944 נפצע קשה במהלך אחת הפעולות בשטחה של אסטוניה.
לאוסמולובסקי הוענקו עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה, עיטור הכוכב אדום, מדליה על הגנת לנינגרד ומדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945.
השנים לאחר המלחמה
בתום המלחמה, עבד אוסמולובסקי זמן מה כמנהל גן בוטאני המתמקד בעצים (Dendrarium) בעיר סוצ'י. בשנת 1947 חזר ללנינגרד להמשך העבודה המדעית.
בשלב זה, החל אוסמולובסקי להתעניין בשימוש בשיטות פיזיקליות חדשניות לאותם הזמנים לאיתור והשמדת חיפושיות המזיקים למבני עץ. בעבודתו במכון המחקר של מחלקת השירותים הציבוריים בלנינגרד, אוסמולובסקי ערך מחקר על השפעת זרמים חשמליים בתדירות גבוהה במיוחד על חידקוניות שהורסות עץ. אבל הוא לא הצליח לסיים את עבודתו: דיכויים בלתי חוקיים במועצת העיר לנינגרד ובארגון המפלגה הקומוניסטית בלנינגרד אילצו אותו להתפטר מהמכון ולהפסיק את מחקרו המדעי שכמעת הושלם.
בשנת 1950 התקבל אוסמולובסקי לעבודה במחלקה לאנטומולוגיה חקלאית במכון לחקלאות בלנינגרד (כיום האוניברסיטה לחקלאות של סנט פטרסבורג). ראש המחלקה באותה תקופה היה האנטומולוג המפורסם פרופסור ולדימיר ש'וגולב. במחלקה זו עבד גריגורי אוסמולובסקי עד סוף חייו - תחילה כעוזר מרצה, לאחר מכן כפרופסור חבר ולבסוף כפרופסור מן המניין. במקביל לעבודת ההוראה במכון המשיך אוסמולובסקי גם בפעילותו המדעית.
עבודתו
ההתנהגות הקבוצתית של חרקים מזיקים ושל הטפילים של אותם מזיקים והגורמים המשפיעים על התנהגות זו וכפועל יוצא מכך, ההשפעה ההדדית של קבוצות החרקים והמזיקים אלה על אלה - הפכו לתחום העניין והמחקר המרכזי של גריגורי אוסמולובסקי.
בשנת 1964 אוסמולובסקי פרסם את תוצאות מחקריו במאמר "על הביולוגיה של הצרעה הטפילית Apanteles glomeratus", ובו הוכיח את קיומה של תופעת ההשפעה ההדדית של קבוצות חרקים וטפיליהם ואת הקורלציה בין ההתנהגויות של שתי קבוצות אלה.
הוא יישם שיטות מחקר אלה לחיזוי תקופות מאבק אופטימליות בחרקים המזיקים על פי ההתפתחות והרבייה שלהם. בשנת 1968 הוא הגן על עבודתו לתואר רבעי (Sc.D.) בנושא "יסודות תאורטיים לחיזוי כמות והשפעת המזיקים העיקריים של גידולי הירקות".
בהתבסס על תוצאות עבודתו המדעית, פרופסור אוסמולובסקי העביר הרצאות לסטודנטים והוביל מפגשי הכשרה ומעבדות. הוא היה מורה מצוין והרצאותיו משכו מספר רב של סטודנטים, שרבים מהם הפכו לימים לתלמידיו. אוסמולובסקי ערך מחקר מדעי נוסף בתחום תאוריית חיזוי התפתחותם של חרקים. הוא הכין מונוגרפיה בנושא זה, שלא הספיקה להתפרסם בשל מותו בשנת 1976.
אוסמולובסקי נקבר בבית העלמין היהודי בסנט פטרסבורג.
