גשר מירבו
 | |
| גשר מירבו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גשר |
| על שם | אונורה מירבו |
| מיקום | פריז |
| מדינה |
צרפת  |
| בעלים | מועצת העיר פריז |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1893–1896 (כ־3 שנים) |
| חברת בנייה | דיידה (צר') |
| שיטת בנייה | קייסונים בלחץ גבוה |
| חומרי בנייה | ברזל |
| אדריכל | פול ראבל (צר') |
| סגנון אדריכלי | אר נובו |
| מידות | |
| אורך | 173 מטר |
| רוחב | 20 מטר |
| גובה | 15 מטר |
| מידע טכני | |
| מִפְתָּח מרבי | 93 מטר |
| מסלולים | רכב, הולכי רגל |
| קואורדינטות | 48°50′48″N 2°16′32″E / 48.846692°N 2.275514°E |
|
(למפת פריז רגילה)   גשר מירבו | |
גשר מירבו (בצרפתית: Pont Mirabeau) הוא גשר מתכת עבור מכוניות והולכי רגל שנבנה בשלהי המאה ה-19 מעל נהר הסן בפריז ומחבר את הרובע החמישה-עשר בגדה השמאלית לרובע השישה-עשר בגדה הימנית.
הגשר מנציח את זכרו של המדינאי תומך המהפכה הצרפתית, אונורה מירבו, ומ-1975 הוא מוגדר כאתר היסטורי.
ההיסטוריה של הגשר
ההחלטה לבנות גשר לחציית הסן מדרום לגשר גרנל נלקחה ב-1893 על ידי נשיא צרפת מארי פרנסואה סדי קארנו. עבודת התכנון נמסרה לאדריכל פול ראבל (צר') והבנייה לחברת דיידה (צר'). העבודות החלו ב-1893 והסתיימו ב-1896 אז נחנך הגשר[1].
הגשר בן שלושת הקשתות נבנה ממתכת ונשען על שני עמודים השקועים בנהר. בביסוס שני עמודים אלו בקרקעית הנהר השתמשו המהנדסים לראשונה בטכנולוגיה של קייסונים בלחץ גבוה.
ב-1970 התאבד המשורר פאול צלאן בקפיצה מגשר זה לאחר שסבל מדיכאון.
ב-1975 הוגדר הגשר כאתר היסטורי (צר')[2].
בשנים 1957 ו-1990 בוצעו בגשר עבודות שיפוץ ושימור (Restoration)[3].
מבנה הגשר
הגשר עשוי מברזל, אורכו 173 מטר ורוחבו 20 מטר כש-12 מטר מיועדים לכלי רכב ו-8 מטר להולכי רגל (4 מטר מכל צד). הגשר בנוי מקשת מרכזית במפתח של 93 מטר ובגובה 15 מטר מפני הנהר ומשתי קשתות צדדיות במפתח של 32 מטר כל אחת[3].
הבסיסים של שתי התמיכות של הגשר עוצבו בצורת סירות כשה"סירה" הקרובה לגדה הימנית פונה למורד הזרם וזו שקרובה לגדה השמאלית פונה למעלה הזרם. סירות אלו עוצבו עם ארבעה פסלי ברונזה, מעשה ידיו של הפסל ז'אן-אנטואן אינז'לבר (צר'), המסמלים את העיר פריז, נווט, שפע ומסחר[א].
בצידו החיצוני של מעקה הגשר, ומעל גובה הפסלים, הוטבעו שלטי אצולה של פריז לאורך המעקה.
הגשר מוליך לרחובות הראשיים במפלס הגבוה של הרחובות משני צידי הגשר אך גרמי מדרגות מאפשרים להולכי רגל לרדת לרחובות במפלס הנהר.
הגשר באמנות
- המשורר גיום אפולינר כתב ב-1912 שיר אהבה בשם "גשר מירבו" (צר') המתאר את הקשר בין הגשר לאהבתו של המשורר. השיר זכה למספר גרסאות של לחנים וביצועים.[4]:
מתחת לגשר מירבו זורמים הסיין ואהבותינו...
— השורה הראשונה מהשיר "גשר מירבו", גיום אפולינר, 1912
- הגשר מופיע במספר ציורים של הצייר הצרפתי פול סיניאק מתחילת המאה ה-20
גלריה
-
גשר מירבו (ברקע) בציור של פול סיניאק מ-1910 -
גשר מירבו (ברקע) בציור נוסף של פול סיניאק מ-1903 -
אחד מפסלי הברונזה שהוצב ליד עמודי הגשר. בתמונה הדמות המסמלת את פריז -
אחד מפסלי הברונזה שהוצב ליד עמודי הגשר. בתמונה הדמות המסמלת את השפע -
תמונה נוספת של הגשר -
צילום של הגשר מ-1897
.jpg)
_01.jpg)
.jpg)
לקריאה נוספת
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים
- גשר מירבו, באתר sortiraparis.com
- גשר מירבו, באתר eutouring.com
- גשר מירבו, באתר travelfranceonline.com
- גשר מירבו, באתר lartnouveau.com
- תמונות של גשר מריבו, באתר gallica.bnf.fr
ביאורים
- ↑ על עבודותיו אלו זכה אינז'לבר בתואר קצין לגיון הכבוד עם חנוכת הגשר
הערות שוליים
- ↑ ז'אק קוברה, סיכום פרויקט הבנייה של גשר מירבו, באתר "ההיסטוריה של הרובע ה-15"
- ↑ גשר מירבו, באתר משרד התרבות הצרפתי
- ^ 3.0 3.1 גשר מירבו, באתר structurae.net
- ↑ מילות השיר "גשר מירבו, באתר writing.upenn.edu
גשר מירבו40794681Q291093