דובטון סטורדי
 | |
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1871–1925 (כ־54 שנים) |
| דרגה |
 אדמירל הצי |
אדמירל הצי סר פרדריק צ'ארלס דובטון סטורדי, הברונט הראשון GCB, KCMG, CVO (באנגלית: Sir Frederick Charles Doveton Sturdee, 1st Baronet; 9 ביוני 1859 – 7 במאי 1925) היה קצין בצי המלכותי. לאחר הכשרה כקצין טורפדו, הוא פיקד על שתי סיירות שונות ולאחר מכן על שלוש אוניות מערכה שונות לפני שהפך למפקד שייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הבית. הוא המשיך לפקד על שייטת הסיירות השלישית ולאחר מכן על שייטת הסיירות השנייה.
ממש לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה הפך סטורדי לרמטכ"ל המלחמה באדמירליות. בנובמבר 1914 נחל הצי המלכותי תבוסה רצינית בקרב קורונל. בתגובה, סטורדי, שפוטר לאחרונה מעבודתו באדמירליות, נשלח לדרום האוקיינוס האטלנטי לחפש את השייטת הגרמנית, בפיקודו של גרף מקסימיליאן פון שפה, שגרמה לנזק בקורונל. ב-8 בדצמבר 1914, בזמן שהטעין פחם בסטנלי, נתקל סטורדי בפון שפה והפעולה שלאחר מכן נודעה כקרב איי פוקלנד. פון שפה, שמצא שהוא נלחם בכוח עדיף, נאלץ לברוח. במהלך המרדף הטביעו כוחותיו של סטורדי כמעט את כל השייטת הגרמנית. רק סיירת קלה אחת נמלטה אך היא ניצודה במרץ 1915.
בשנים האחרונות של המלחמה שירת סטורדי כמפקד שייטת אוניות המערכה הרביעית בצי הגדול ולאחר מכן כמפקד העליון, פיקוד נור.
קריירה ימית
קריירה מוקדמת
סטורדי נולד ב-9 ביוני 1859 בצ'רלטון, לונדון, והיה בנו של קפטן פרדריק סטורדי ואנה פרנסס סטורדי (לבית הודסון), הוא התחנך בבית הספר הימי המלכותי בניו קרוס ולאחר מכן הצטרף לצי המלכותי כצוער בספינת ההדרכה אה"מ בריטניה ב-15 ביולי 1871. הוא הועלה לדרגת פרח קצונה ב-19 ביולי 1873, והוא הוצב על הפריגטה אה"מ אנדאונטד, ספינת הדגל של תחנת סין בשנת 1876.[1] הוא הועלה לדרגת תת-לוטננט ב-9 ביוני 1878 וללוטננט ב-7 בפברואר 1880, הוא הצטרף לבריג אה"מ מרטין בפורטסמות' במאי 1880 ולאחר מכן הועבר לאוניית דיפו הטורפדו אה"מ הקלה בצי הים התיכון בפברואר 1881.[1] הוא השתתף בהפגזת אלכסנדריה ביולי 1882 במהלך המלחמה האנגלו-מצרית.[1]
לאחר סיום קורס טורפדות באה"מ ורנון סטורדי הפך לקצין טורפדו באה"מ בלרופון, ספינת הדגל של תחנת צפון אמריקה ואיי הודו המערבית ב-1886, לפני שחזר לאה"מ ורנון כמדריך ב-1889[1] הוא הועלה לדרגת קומנדר ב-30 ביוני 1893,[2] והועבר לאדמירליות כמומחה לטורפדו במנהלת הצי.[1] הוא הפך למפקד הסיירת אה"מ פורפוס בתחנה האוסטרלית בנובמבר 1897 והיה מעורב בניהול המתיחות עם הקיסרות הגרמנית וארצות הברית על סמואה ב-1899[1] טיפולו במצב זה, שהיה כרוך בעימות מתוח עם הנציגים הגרמניים, זיכה אותו בקידום לדרגת קפטן ב-30 ביוני 1899, ומינויו לעמית במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ב-1 בינואר 1900 (הוא מונה באופן אישי על ידי המלכה ויקטוריה בטירת וינדזור ב-1 במרץ 1900).
קצין בכיר
סטורדי חזר לאדמירליות כעוזר מנהל המודיעין הימי (מחלקת חוץ) מ-1 בינואר 1900, ושירת שם עד 16 באוקטובר 1902, אז מונה לפקד על הסיירת המוגנת אהמ מינרווה. הוא מונה לעמית, דרגה רביעית, במסדר הוויקטוריאני המלכותי (MVO) ב-21 באפריל 1903 במהלך ביקורו של המלך אדוארד השביעי במלטה, הוא הפך למפקד הסיירת המשוריינת אה"מ בדפורד בצי הבית בנובמבר 1903.[1] לאחר מכן היה מפקד אוניית המערכה אה"מ באלוורק ורמטכ"ל למפקד העליון של צי הים התיכון (לורד צ'ארלס ברספורד) במאי 1905.[3] הוא מונה למפקד המסדר הוויקטוריאני המלכותי ב-16 באפריל 1906, ולאחר מכן כיהן כמפקד אוניית המערכה אה"מ המלך אדוארד השביעי ולאחר מכן של אוניית המערכה אה"מ ניו זילנד בתפקיד חדש כראש הסגל של צי התעלה ב-1907.[3] הוא מונה כשליש למלך ב-26 באוקטובר 1907. הוא הועלה לדרגת אדמירל משנה ב-12 בספטמבר 1908.
סטורדי כתב (9 במרץ 1909) לג'ק סנדרס, יועץ של מנהיג האופוזיציה ארתור בלפור, והביע ספק שטווח ה-10,000 יארד של תותחי ה-12 אינץ' של אה"מ דרדנוט יביא תועלת רבה, שכן הראות לא השתרעה על יותר מ-6,000 יארדים בים הצפוני ב-25 ימים מתוך 30. נראה שבאותו זמן הוא העדיף זהירות לפני שהקדיש יותר מדי משאבים לאוניות מערכה בעלות תותחים גדולים.[4] ההיסטוריון ניקולס למברט כותב כי "סטורדי היה אינטלקטואל ימי בעיניו, תלמידו של רג'ינלד קוסטנס [שהיה הבוס שלו כמנהל המודיעין הימי] וקפטן הדגל לשעבר של הלורד צ'ארלס ברספורד. הפומפוזיות והיהירות של סטורדי בשילוב עם הקשר הקרוב שלו עם ברספורד זיכו אותו באיבה של אדמירל פישר, שניסה קשות לחבל בקריירה שלו". אף על פי שכבר לא היה לורד הים הראשון, כתב פישר (1 בפברואר 1910) ללורד הראשון של אדמירליות, רג'ינלד מק'קנה, ודחק בו שלא למנות את סטורדי ללורד הים השלישי[5][6] הוא מונה למפקד שייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הבית, עם דגלו בספינת המערכה אה"מ סנט וינסנט, בשנת 1910.[3]
סטורדי הפך לנשיא ועדת הצוללות של האדמירליות בתחילת 1911.[3] הוא נהנה מההחלטה של הלורד הראשון של האדמירליות הנכנס, וינסטון צ'רצ'יל, בסוף 1911 להעביר למעלה מעשרים אדמירלים מתפקידם כדי לקדם את ג'ון ג'ליקו לפיקוד על שייטת אוניות המערכה השנייה, ולשחרר את הפקק בקידום.[6] סטורדי הפך למפקד שייטת הסיירות השלישית של צי הבית, עם דגלו בסיירת אה"מ שאנון, בדצמבר 1911.[3] הוא המשיך להיות מפקד שייטת הסיירות השנייה של צי הבית, עם דגלו בשאנון שוב, בשנת 1913.[3] הוא מונה לאביר מפקד מסדר האמבט ב-3 ביוני 1913.
מלחמת העולם הראשונה
ראש מטה המלחמה
סטורדי הועלה לדרגת תת אדמירל ב-13 בדצמבר 1913. עד סוף 1913 מונה סטארדי לראש מטה המלחמה של הצי. טיוטות הערות בזכרונותיו של צ'רצ'יל מצביעות על כך שייתכן שהוא היה הבחירה השנייה לאחר שהנסיך לואי מבאטנברג פעל במה שניקולס למברט מתאר כ"התנגדות עזה באופן לא אופייני" למינוי הממונה עליו לשעבר רג'ינלד קוסטנס.[6] הית'קוט מצהיר כי הוא נכנס לתפקידו כראש מטה המלחמה באדמירליות ביולי 1914.[3]
ב-24 ביולי 1914 הגיש סטורדי שני תזכירים המביעים צער על סדרת "פוליפמוס" המתוכננת החדשה, סיירת טורפדו שקועה למחצה חמושה בשמונה טורפדות. היה ויכוח על ההערכות הימיות בתחילת 1914, כאשר הדעה הליברלית, כולל שר האוצר דייוויד לויד ג'ורג', התנגדה להסלמה הולכת וגוברת של הוצאות ימיות, במיוחד עם בחירות כלליות שיתקיימו בתוך שנה בערך. המניעים של צ'רצ'יל היו פיננסיים בלבד, שמטרתם לחסוך עד 900,000 פאונד מתקציב הצי, ותוכניותיו פורטו בתזכירים ב-1 וב-14 ביוני 1914. הוא שאף להחליף 14–16 צוללות ב-"אה"מ רזיסטאנס" המתוכננת ו-6–8 סיירות טורפדו באה"מ אז'נקור המתוכננת (בשם נעשה שימוש חוזר לספינת קרב אחרת), ולהפסיק את כל בניית המשחתות למעט שתיים או שלוש גדולות. כאלה שישמשו כמובילות שייטת, ולבנות במקום זאת צוללות.[7] סטורדי מתח ביקורת על העלות הגבוהה של סיירות הטורפדו, כמו גם הדפנות הנמוכות שלהם (מה שהופך אותם לבלתי שמישים בים סוער) והפגיעות למשחתות האויב. כריסטופר בל כותב שבניגוד לטענותיו של ניקולס למברט, לא הושגה החלטה סופית לגבי "החלפה" (של צוללות עבור אוניות מערכה) לפני פרוץ המלחמה.[8][9]
ב-9 באוגוסט 1914, כאשר בריטניה נמצאת כעת במלחמה עם גרמניה, צ'רצ'יל הנחה את באטנברג וסטורדי לתכנן תוכניות לכבוש את אמלנד באיי פריזיה ההולנדים. זו הייתה תחילתה של התוכנית בסופו של דבר לנחות בבורקום (כהקדמה אפשרית לתפיסת תעלת קיל ושליחת צי בריטי אל הים הבלטי.[10]
סטורדי התנגד (16 באוגוסט 1914) לצו במועצה בדבר חסימת הסחר עם גרמניה דרך מדינות נייטרליות. הוא פקפק ב"כדאיות הפוליטית של אימוץ גישה שיעילותה המעשית מוטלת בספק רב, ולדעתי בטוח תעורר בעיות עם הנייטרליים". אדמירל אדמונד סלייד רשם מחשבות דומות ב-18 באוגוסט.[11]
סטורדי כתב שתי "דקות מזלזלות" (25 בספטמבר 1914) על רצון הקבינט למקש את מזרח הים הצפוני דרומה עד רוטרדם ופלאשינג. ניקולס למברט מעיר כי סטורדי "תאורטיקן ימי שהוכרז בעצמו מהאסכולה המהאנית, נודע לשמצה בזכות השקפתו המונוכרומטית על כוח הים והתעקשותו הדוגמטית שהמטרה העיקרית חייבת להישאר ניצחון מכריע בהתערבות צי". קפטן הרברט ריצ'מונד התלונן ביומנו כי "הוא הוציא את המבט הישן והמעופש שמה שאנחנו רוצים לעשות זה לא להשאיר את האויב בפנים אלא להוציא אותו ולהילחם". בזמן שצ'רצ'יל שהה באנטוורפן, שכנע סטורדי את לורד הים הראשון הנסיך לואי מבטנברג להצטרף אליו בהצהרה משותפת לפיה זו אינה מדיניות בריטית להנחת מוקשים (המסמך אינו נמצא בארכיון, לפי ניקולס למברט – הוא רק מוזכר ביומנו ב-1 באוקטובר של קפטן פיליפ דיומא, "מנהל המיקוש"). צ'רצ'יל (1 באוקטובר) הורה לאדמירליות לערוך לוח זמנים למיקוש הים הצפוני, ואישר מחדש את ההנחיות שנתן ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית' בזמן שהיה באנטוורפן.[12]
לדעתו של ניקולס למברט לסטורדי היה חלק מהאשמה בטעויות האדמירליות שבהן הואשם צ'רצ'יל על ידי העיתונות – בריחת הגבן וברסלאו, ואובדן האבוקיר, קרסי והוג.[6] כריסטופר בל כותב שצ'רצ'יל, שדחק לשווא ששלושת הסיירות יוצבו בצורה בטוחה יותר רחוק יותר מהצי הגרמני, הואשם בעיתונות באופן לא הוגן. הוא מינה את באטנברג ואת סטורדי ולכן נושא באחריות מסוימת לשגיאותיהם, אך למרות זאת האשמה באובדן שלושת הסיירות היא בהם.[13] ב-1 בנובמבר 1914 נחל הצי המלכותי תבוסה מדכאת כאשר איבד שתי סיירות משוריינות בפיקודו של כריסטופר קראדוק בקרב קורונל.[14] ב"משבר העולם" (זיכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, שפורסמו בשנות ה-20) הטיל צ'רצ'יל מאוחר יותר את האשמה בקורונל על קראדוק (למורת רוחם של קרוביו שנותרו בחיים); לדעתו של בל הוא היה צריך להיות ביקורתי יותר כלפי באטנברג וסטורדי על אי העברת פקודות ברורות.[15]
אדמירל פישר, שחזר בתור לורד הים הראשון במקומו של באטנברג, פיטר את סטורדי (4 בנובמבר) – הוא היה "הראשון ללכת" במילותיו של ניקולס למברט. סטיבן רוסקיל (באיש הסודות, הביוגרפיה שלו על מוריס האנקי) תיאר זאת כ"ציד ראשים" אישי של פישר. עם זאת, ניקולס למברט מעיר כי קפטן פיליפ דיומא כתב ביומנו ביום חזרתו של פישר (30 באוקטובר) כי "התקווה הגדולה כאן היא ש-Sturdee & Leveson ילכו". גם "בלינקר" הול חשב באופן דומה.[16]
דרום האוקיינוס האטלנטי
.jpg)
אדמירל לורד פישר שלח שייטת בפיקודו של סטורדי, עם דגלו בסיירת המערכה אה"מ אינווינסיבל, לדרום האוקיינוס האטלנטי לחפש את השייטת הגרמנית, בפיקודו של גרף מקסימיליאן פון שפה, שניצחה בקרב קורונל.[14] סטורדי קיבל את הפיקוד בהתעקשותו של וינסטון צ'רצ'יל, מכיוון שהוא לא רצה באותו זמן להפוך אותו שעיר לעזאזל על כישלונות האדמירליות.[16] הלפרן מעיר כי ההחלטה נוספה על ידי העובדה שפישר "תיעב" את סטורדי ורצה לסלק אותו מהאדמירליות.[17]
ב-8 בדצמבר 1914, בזמן שהטעין פחם בסטנלי, נתקל סטורדי בפון שפה והפעולה שלאחר מכן נודעה כקרב איי פוקלנד. פון שפה, שמצא שהוא נלחם בכוח עדיף, נאלץ לברוח. במהלך המרדף הטביעו כוחותיו של סטורדי כמעט את כל השייטת הגרמנית, כולל סיירות השריון, SMS שרנהורסט ו-SMS גנייזנאו. רק הסיירת הקלה SMS דרזדן ברחה אך היא ניצודה במרץ 1915.[18] למברט מעיר שזה היה "מזל יוצא דופן" שגראף שפה נתקל בכוח של סטורדי שתדלק בפורט סטנלי.[16]
הצי הגדול
סטורדי הפך למפקד שייטת אוניות המערכה הרביעית בצי הגדול, עם דגלו באוניית המערכה אה"מ בנבואו, בינואר 1915.[18]
ג'ורג' רידל העיר ביומנו (29 באפריל 1915) שצ'רצ'יל, שהיה כעת תחת מתקפת עיתונאים מחודשת בגלל המתקפה הימית הכושלת על הדרדנלים, הראה לו ניירות המוכיחים שהוא לא אשם באובדן של שלוש הסיירות (אבוקיר, קרסי והוג) ותוצאות קרב קורונל בסתיו הקודם. הם הופרעו על ידי אדמירל פישר שנכנס לחדר והתעקש בפני צ'רצ'יל ש"אדם בעל חשיבות רוצה לראות אותך" – רידל חשד שפישר זומן על ידי המזכיר הפרטי של צ'רצ'יל ג'יימס מאסטרטון-סמית' כדי למנוע מצ'רצ'יל להראות לו מסמכים מסווגים. צ'רצ'יל לא הלך מיד אבל העיר כי באטנברג היה "מאוד רדום" וסטורדי "לא רמטכ"ל טוב. הוא אדמירל לוחם טוב אבל לא איש חכם". פישר התפטר בחודש הבא, והפיל את הממשלה הליברלית וגרם להדחתו של צ'רצ'יל מהאדמירליות.[19]
סטורדי קיבל תואר ברונט ב-15 במרץ 1916 עם התואר "איי פוקלנד". סטורדי הוביל את השייטת שלו בקרב יוטלנד במאי 1916.[18] הוא הועלה לאביר מפקד מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ב-31 במאי 1916 וזכה בצלב המפקד של לגיון הכבוד הצרפתי ב-15 בספטמבר 1916.
הלורד סידנהאם מקומב (4 באוקטובר 1916) ורג'ינלד קסטנס (9 באוקטובר 1916) התלוננו במכתבים ל"טיימס" על כך שהצהרותיו האחרונות של צ'רצ'יל (צ'רצ'יל לא היה בתפקיד באותה תקופה) על כך שצי הים הפתוח הגרמני נחסם למעשה וכי יש להשתמש בכוחות עודפים במבצעים התקפים (בדומה לדעותיו של התאורטיקן הימי ג'וליאן קורבט) התעלם מהחשיבות של חיפוש ניצחון מכריע על הצי הגרמני. סטורדי גם התלונן במזכר פרטי (24 בנובמבר 1916) שמדיניותו של צ'רצ'יל היא "ההפך המדויק ממה שהוא דגל בכהונתו והתבטא בנאומים פומביים". ההיסטוריון כריסטופר בל חושב שזה לא ממש הוגן – צ'רצ'יל תמך בסיכון ספינות ישנות וכמעט מיושנות בהתקפה על הדרדנלים, אבל מעולם לא הציע להחליש את עליונותה של בריטניה על גרמניה בים הצפוני. במאמרים (The London Magazine דצמבר 1916 וינואר 1917) ובנאום בבית הנבחרים (21 בפברואר 1917) צ'רצ'יל המשיך לטעון שחיפוש אחר ניצחון ימי גדול על גרמניה אינו מציאותי, אך גרמניה נחסמה למעשה גם אם מצור כזה התרחש כעת מבסיסים רחוקים יותר מהאויב מאשר בתקופת נפוליאון.[20]
סטורדי הועלה לדרגת אדמירל מלא ב-17 במאי 1917, ומונה לקצין הגדול של מסדר מאוריציו ולצארו הקדושים האיטלקי ב-11 באוגוסט 1917, והפך למפקד העליון של פיקוד נור במרץ 1918.[18] הוא הועלה לדרגת אדמירל הצי עם פרישתו ב-5 ביולי 1921 והפך לאביר הגדול של מסדר האמבט ב-1 בינואר 1921. הוא היה נשיא החברה למחקר ימי (1922–1925).[21]
חיים אישיים
ב-1882 התחתן סטורדי עם מריון אנדרוז (נפטרה ב-1940): נולדו להם בן ובת.[1]
סטרדי פרש לקמברלי, בסארי, ומת שם ב-7 במאי 1925. הוא נקבר בחצר הכנסייה של כנסיית פטרוס הקדוש בפרימלי הסמוכה. המצבה שלו משלבת צלב עשוי מעץ הספינה של נלסון, אה"מ ויקטורי. נכדיו ויליאם סטיילי[22] ונכדו אדוארד אשמור היו גם אדמירלים של הצי.
קישורים חיצוניים
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Heathcote, p. 238
- ^ No. 26422, לונדון גאזט
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Heathcote, p. 239
- ^ Lambert 2002, p.214
- ^ למברט קובע, ככל הנראה בטעות, שהתפקיד הועבר לרג'ינלד בייקון, שמילא אותו לזמן קצר ב-1909
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Lambert 2012, pp.283-5
- ^ Lambert 2002, pp.300-1
- ^ בל לא מציג ראיות לכך שכל זה היה קשור לחשש ממלחמה (מלחמה עמדה לפרוץ בבלקן (ראו משבר יולי), אך לא היה ברור עד תחילת אוגוסט שבריטניה תהיה מעורבת). במקום זאת, זה היה חלק מהנפילה המחודשת על ההערכות הימיות של ינואר 1914.
- ^ Bell 2012, p.47
- ^ Bell 2017, p.22, p. 373
- ^ Lambert 2012, p.225
- ^ Lambert 2012, pp.261-2
- ^ Bell 2017, p.31
- ^ 14.0 14.1 Massie, p. 248
- ^ Bell 2017, p.3o8
- ^ 16.0 16.1 16.2 Lambert 2012, pp.292.3
- ^ Halpern, p. 247
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 Heathcote, p. 240
- ^ Bell 2017, p.162
- ^ Bell 2012, pp.77-8
- ^ Murphy & Oddy, p. 26.
- ^ Heathcote, p. 235
