דוד אוהנסיאן
 | |
| דוד אוהנסיאן (שנות ה-40 של המאה ה-20) | |
| לאום | ארמני |
|---|---|
| תחום יצירה | קדרות |
דוד אוהנסיאן (בארמנית: Davit Ohannessian, 1884–1952) היה אמן אריחי קרמיקה ארמני, יליד האימפריה העות'מאנית, הנחשב לאבי אמנות הקרמיקה הארמנית בירושלים.
חייו
אוהנסיאן נולד בשנת 1884 בכפר הארמני מורדקאי שבמזרח אנטוליה, וגדל בעיר אסקישהיר. בהיותו בן 14 נפטר אביו והוא עזב את לימודיו כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בנעוריו הצטרף לסדנת קרמיקה בבעלות ארמנית בקוטהיה. בגיל 23 ייסד סדנת קרמיקה בשותפות עם אמנים נוספים, שם התמחה ביצירות מונומנטליות ובשחזור אריחים בסגנון המסורתי של איזניק. לצד עבודות פרטיות רבות ביצע אוהנסון גם עבודות ציבוריות גדולות כגון אריחים לקבר הסולטאן ראשיד הרביעי ולבית הדואר המרכזי באיסטנבול, עבודות שימור ב"מסגד הירוק" בעיר בורסה וכן עבודות שימור במתחם המקודש במכה.
בזמן רצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה גלו בני המשפחה לעיר חַלַבּ שבסוריה, שם פגש אוהנסיאן את מארק סייקס, דיפלומט בריטי שהעסיק את אוהנסיאן בעבר. סייקס השיג עבור אוהנסיאן הזמנה לשיקום אריחי הקרמיקה שעיטרו את כיפת הסלע שנוצרו במהלך המאה ה-16. אוהנסיאן הביא מקוטהיה קבוצת אמנים ובהם נשאן בליאן ומגרדיץ' קרקשיאן, בעזרתם ייסד את הסדנה שנקראה "אריחי כיפת הסלע".
בשנת 1920, לאחר שהופסקו עבודות השחזור בהר הבית בשל מחסור בכספים, העביר אוהנסיאן את הסדנה למבנים ב"ויה דולורוזה". בשנת 1922 עזבו בליאן וקרקשיאן את הסדנה והקימו סדנה עצמאית שנקראה "Palestine Pottery" בדרך שכם. במשך השנים עבדו בסדנה של אוהנסיאן אמנים ארמנים רבים. בין האמנים גם קבוצה של יתומים ארמנים שהובאו מטורקיה. בין העבודות העיקריות שיצר היו אריחים למלון "אמריקן קולוני", למרפאות החוץ של בית החולים סנט ג'ון, אריחים לבית הארחה של כנסיית סנט אנדרוז, "בית המזרקה" ב"מוזיאון רוקפלר", שלטי רחובות בעיר העתיקה ירושלים, שלטים על מצודות טגארט ביניהם שלט חזית תחנת המשטרה המנדטורית תרשיחא ושלט על המשטרה המנדטורית ברחובות ועוד. הסדנה פעלה עד שנת 1948. אוהנסיאן נפטר בביירות בשנת 1952.
גלריה
בית המזרקה במוזיאון רוקפלר, שנות השלושים של המאה ה-20
שלט בחזית משטרת מעלות-תרשיחא עם חתימת האמן בשוליים מימין למטה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
