אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה
ערך זה עוסק במלך יוגוסלביה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. אם התכוונתם למלך סרביה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ראו  | |||||||||
| לידה |
16 בדצמבר 1888 צטיניה, נסיכות מונטנגרו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 1934 (בגיל 45) מרסיי, הרפובליקה הצרפתית השלישית | ||||||||
| שם מלא | אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ הראשון, מלך יוגוסלביה | ||||||||
| מדינה |
 ממלכת יוגוסלביה | ||||||||
| מקום קבורה |
 טופולה, סרביה | ||||||||
| בת זוג | מריה מרומניה, מלכת יוגוסלביה | ||||||||
| שושלת בית קאראג'ורג'ביץ' | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה או אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ' (בסרבית קירילית: Александар I Карађорђевић; 16 בדצמבר 1888, צטיניה, נסיכות מונטנגרו – 9 באוקטובר 1934, מרסי, צרפת) היה מלכה האחרון של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים ומייסדה ומלכה הראשון של ממלכת יוגוסלביה. אלכסנדר פעל לשיקום ממלכתו לאחר מלחמת העולם הראשונה ונקט במדיניות פאן בלקנית, מתוך פילוסופיית איחוד העמים הסלאבים הדרומיים בבלקן לכדי ישות מדינית אחת בדמותה של ממלכת יוגוסלביה. ב-1934 נרצח אלכסנדר הראשון בעת ביקורו בצרפת בידי מתנקש בולגרי חבר "הארגון המהפכני המקדוני" (IMRO), אשר ככל הנראה פעל מטעמה של התנועה הבדלנית הקרואטית אוסטאשה.
שנותיו הראשונות
אלכסנדר הראשון נולד ב-16 בדצמבר 1888 בצטיניה, בירת נסיכות מונטנגרו לפטר קאראג'ורג'ביץ' ולזורקה, נסיכת מונטנגרו בעת שהותה של המשפחה בגלות מחוץ לסרביה. לאחר ההפיכה הצבאית שהתחוללה בסרביה, במהלכה נרצח המלך אלכסנדר אוברנוביץ' הראשון חזרה המשפחה לממלכה ופטר הוכרז על ידי הפרלמנט הסרבי כמלך סרביה. את השכלתו רכש אלכסנדר בז'נבה שבשווייץ ובהמשך החל ללמוד באקדמיה הצבאית של האימפריה הרוסית בסנקט פטרבורג. הוא לא השלים את לימודיו ושב לבלגרד, בשל נישולו של אחיו הבכור הנסיך ג'ורג' מתואר נסיך הכתר לאחר שרצח את אחד ממשרתיו. כך, ב-1909 הפך אלכסדר ליורש העצר הסרבי.
עוצר המלוכה
במהלך מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה, פיקד אלכסנדר על הארמייה הסרבית הראשונה ותפקודו זכה להערכה רבה בקרב ראשי הצבא. ב-24 ביוני 1914, על רקע מצב בריאותי לקוי, ויתר המלך פטר הראשון על סמכויותיו בפועל ואלכסנדר הראשון מונה לעוצר המלוכה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה כיהן אלכסנדר הראשון מכוח תפקידו, גם כמפקד העליון של צבא סרביה, אם כי הפיקוד בפועל נתון היה בידי הגנרל ראדומיר פוטניק. בראשית המערכה על סרביה הצליחו הסרבים לבלום את הצבא האוסטרו-הונגרי ובהמשך להודפו אל מחוץ לגבולות הממלכה. באוקטובר 1915 הצטרפה ממלכת בולגריה למעצמות המרכז וצבאה תקף את סרביה ממזרח בשני אגפים, תוך שצבא הקיסרות הגרמנית והצבא האוסטרו-הונגרי תוקפים מצפון. הצבא הסרבי לא עמד במתקפה. אלכסנדר הוביל את הנהגת הממלכה ושרידי צבאה ביחד עם אביו החולה והם נסוגו דרך הרי אלבניה לדורס ומשם פונו לאי קורפו.
הוא פעל לארגון מחדש של צבא הממלכה ובהמשך הועברה ההנהגה הסרבית ויחידות הצבא לאזור סלוניקי, שם הצטרפו לכוחות מדינות ההסכמה אשר לחמו בחזית המקדונית והיוו תוספת כוח משמעותית שסייעה להכרעת החזית. ביוני 1917 ניצל אלכסנדר מניסיון התנקשות שבוצע בעיר סלוניקי, על ידי חבר ארגון היד השחורה.[1] עם סיום המלחמה, הוטל על אלכסנדר לשקם את ממלכת סרביה לאחר שספגה למעלה מ-700,000 חיילים ואזרחים הרוגים מתוך אוכלוסייה של 4.5 מיליון והרס רב נגרם לעריה. לאחר פירוקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, פעל אלכסנדר ליצירת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים ("סרביה הגדולה"), וב-1 בדצמבר הוכרז אביו, פטר הראשון כמלכה של הממלכה החדשה.[2] אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ' המשיך לנהל בפועל את ענייניה במסגרת תפקיד עוצר המלוכה.
המלוכה
ב-1921 הלך לעולמו המלך פטר הראשון ואלכסנדר היה למלך הסרבים, הקרואטים וסלובנים. ב-8 ביוני 1922 נישא אלכסנדר למריה, נסיכת רומניה, בתו של פרדיננד הראשון, מלך רומניה ובהמשך נולדו לזוג שלושה ילדים פטר, טימוסלאב ואנדריי.
בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 הורעו היחסים הפנימיים בממלכה ונוצרה מתיחות קשה בין הסרבים לקרואטים. באוגוסט 1928 מת מפצעיו הפוליטיקאי הקרואטי סטייפן ראדיץ' לאחר שנורה חודשיים קודם לכן, בתוך בניין הפרלמנט בידי חבר פרלמנט ממונטנגרו והמתיחות הפנימית הגיעה לשיאה, תוך סכנה לשלמות הממלכה הצעירה. בתגובה לאירועים, ב-6 בינואר 1929, הודיע אלכסנדר הראשון על ביטול החוקה, פיזור הפרלמנט וכינונה של דיקטטורה בראשותו. עוד הכריז על שינוי שמה של הממלכה לממלכת יוגוסלביה. במקביל, בתמיכת הצרפתים, פעל אלכסנדר הראשון לחיזוק ההסכמה הקטנה בין צ'כוסלובקיה, ממלכת רומניה וממלכתו וב-29 במאי נחתם בין מדינות אלו הסכם "לפיוס, בוררות והסדר משפטי".
ב-8 באוקטובר 1929 הודיע אלכסנדר הראשון על שינוי חלוקתה המינהלית של הממלכה ממתכונת של 33 אובלסטים ל-9 באנאטים. בהמשך, אסר על השימוש בסרבית קירילית והנהיג בממלכה אלפבית לטיני.[3] ב-1931 מיסד אלכסנדר חוקה חדשה במסגרתה הוענקו לו סמכויות שלטון מוחלטות ובכלל זה סמכויות למינוי חברי פרלמנט ושרים. במקביל, המשיך אלכסנדר במאמציו לשיתוף פעולה בין מדינות הבלקן תוך מיצובה של ממלכתו כגורם מתון השואף ליציבות אזורית. ב-9 בפברואר 1934 חתמו ממלכת יוון, טורקיה, ממלכת רומניה וממלכת יוגוסלביה על ההסכמה הבלקנית, שמטרתה הייתה לשמר את הסטאטוס קוו שנוצר לאחר ועידת השלום בפריז. במסגרת ההסכם התחייבו המדינות החותמות להשעות תביעות טריטוריאליות הדדיות בהקשר לשטחים הנתונים במחלוקת ביניהן. ממלכת בולגריה, ממלכת איטליה, הונגריה, ברית המועצות ואלבניה אשר היו שותפות למשא ומתן, סירבו לחתום על ההסכם.[4]
אחריתו
ב-9 באוקטובר 1934 הגיע אלכסנדר הראשון לביקור ממלכתי בצרפת במטרה להדק את קשרי שתי המדינות, לחזק את "ההסכמה הקטנה" ולפעול במשותף עם הצרפתים לנירמול היחסים עם איטליה, כאשר ברקע התחזקותה של גרמניה הנאצית. הוא התקבל במרסי על ידי שר החוץ הצרפתי לואי בארטו והשניים נסעו יחדיו במכונית פתוחה ברחובות העיר תוך שהם זוכים לתשואות מהקהל. ולאדו צ'רנוזמסקי (וליצ'קו דימיטרוב קרין), מתנקש בולגרי חבר הארגון המהפכני המקדוני, ירה באקדח אוטומטי מדגם מאוזר C96 לעבר המכונית בה נסעו השניים. המלך אלכסנדר נפצע פצעים אנושים ומת לאחר כמה דקות ושר החוץ הצרפתי נפצע קשה ומת מאובדן דם לאחר שטופל באיחור רב. לפי אחת הגרסאות נפגע שר החוץ בארטו בשוגג מכדורי שוטר צרפתי שהשיב אש לעבר צ'רנוזמסקי.
הקהל הנזעם ביצע לינץ' בצ'רנוזמסקי והוא נהרג. כפי הנראה פעל צ'רנוזמסקי מטעם התנועה הבדלנית הקרואטית אוסטאשה[1] שזכתה לתמיכתן של איטליה הפאשיסטית והונגריה, אשר להן היה אינטרס להחליש את ממלכת יוגוסלביה. לאורך השנים, נפוצו תאוריות קשר רבות סביב הרצח ובהן גרסה הטוענת שהוא בוצע בשליחות גרמניה הנאצית ונוספת המייחסת מעורבות ברצח לגורמים בשלטונות הצרפתיים. ההתנקשות והאירועים שלאחריה תועדו בידי צלם של אולפני יוניברסל. בעקבות הרצח ניסו הצרפתים ליזום את הקמתו של בית משפט בינלאומי במסגרת חבר הלאומים לצורך שפיטת טרוריסטים. היוזמה לא צלחה.[5] אלכסנדר הראשון נקבר בכנסיית גאורגיוס ה"קדוש" בטופולה. מאחר שבמועד ההתנקשות היה בנו ויורשו פטר קראג'ורג'ביץ' בן 11 שנים בלבד, מונה פאבלה קאראג'ורג'ביץ' בן דודו של אלכסנדר לעוצר המלוכה.
משפחתו
ב-8 ביוני 1922 התחתן אלכסנדר עם מריה מרומניה, מלכת יוגוסלביה, בתם של פרדיננד הראשון, מלך רומניה ומריה מאדינבורו, מלכת רומניה, ולזוג היו שלושה בנים
- פטר השני, מלך יוגוסלביה (1923–1970)
- טומיסלאב, נסיך יוגוסלביה (1928–2000)
- אנדריי, נסיך יוגוסלביה (1929–1990)
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של משפחת המלוכה היוגוסלבית, באתר royalfamily.org (באנגלית)
- המאוזולאום של משפחת המלוכה היוגוסלבית, באתר oplenac.rs (באנגלית)
- Keith Brown, The King is Dead, Long Live the Balkans! Watching the Marseilles Murders of 1934, באתר watsoninstitute.org (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Spencer Tucker, Laura Matysek Wood, The European powers in the First World War, ספריית הקונגרס, ארצות הברית, 1996, עמוד 36, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ J. M. Bourne, Who's who in World War One War, הוצאת Routledge, לונדון, 2001, עמודים 4–5, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ YUGOSLAVIA: Dangerous Decree, טיים מגזין, 21 באוקטובר 1929, (באנגלית).
- ^ הברית הבלקנית, באתר rastko.rs (באנגלית).
- ^ James M. Ludes, Attacking terrorism: elements of a grand strategy, הוצאת אוניברסיטת ג'ורג'טאון, ארצות הברית, 2004, עמודים 55,71, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
| הקודם: פטר הראשון, מלך הסרבים, הקרואטים והסלובנים |
מלכי יוגוסלביה 1921-1934 |
הבא: פטר השני, מלך יוגוסלביה |
