אלכסנדר ליכט
 | |
| צילום משנות ה-1940 המאוחרות | |
| לידה |
11 באפריל 1884 סוֹקוֹלוֹבָאץ(אנ'), ממלכת קרואטיה, ארצות הכתר של אישטוואן הקדוש,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 1948 (בגיל 64) מונטרה,  שווייץ |
| מדינה | ממלכת יוגוסלביה |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מקום מגורים | זאגרב, ז'נבה |
| פעילות בולטת | יושב ראש התנועה הציונית בממלכת יוגוסלביה |
| השכלה | לימודי משפטים באוניברסיטת זאגרב ובאוניברסיטת וינה |
| מקצוע | עורך דין |
| תואר | דוקטור למשפטים |
ד"ר אלכסנדר ליכט (בסרבו-קרואטית: Aleksandar Licht; סוֹקוֹלוֹבָאץ(אנ'), הרשות המקומית קופריבניצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית - 14 באוגוסט 1948, מונטרה, שווייץ) היה משפטן יהודי, ממייסדי התנועה הציונית באזור קרואטיה, חבר הוועד הפועל הציוני ויושב ראש התנועה הציונית בממלכת יוגוסלביה משנות ה-20 ועד לשואה.
קורות חייו
אלכסנדר ליכט נולד בכפר סקולובאץ אשר סמוך לעיר קופריבניצה לווילים ולפאולינה. בגיל צעיר עברה משפחתו לזאגרב. רכש השכלה תיכונית בעיר ויצא ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה. עם שובו מווינה, המשיך באוניברסיטת זאגרב לתארים מתקדמים וב-1909 סיים דוקטורט במשפטים. ב-1913 פתח משרד פרטי לערכית דין אשר נסגר בפרוץ מלחמת העולם הראשונה.[1]
לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה ליכט עם מקימי תא התנועה הציונית בקהילת זאגרב ולמעשה בכל אזור קרואטיה. בנובמבר 1918, לקראת כינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים הגישו אלכסנדר ליכט וד"ר איוון יעקבי למועצה הלאומית של הממלכה המתגבשת את "זיכרון הדברים של הארגון הארצי של הציונים בארצות הסלאביות הדרומיות" ובה בירכו על יצירת האיחוד הלאומי החדש וביקשו אישור לייסוד קהילות יהודיות לאומיות, היתר לארגונן תחת ארגון גג אחד, להבטיח את חיי התרבות והחינוך תוך מתן היתר לייסוד בתי ספר יהודיים והוצאה לאור של ספרי לימוד ולהעניק ייצוג ליהודי המדינה בפרלמנט. הפנייה זכתה להתייחסות מוגבלת. ב-1919 ייסדו בזאגרב אלכסנדר ליכט ואחיו הרמן את "ברית אגוני הנוער הציוניים". בפועל ב-1929 הוכרה היהדות רק כדת רשמית בממלכה והרב הראשי יצחק אלקלעי כיהן כנציג העדה בפרלמנט. ליכט נבחר ליושב ראש התנועה הציונית בממלכה. איגוד הקהילות היהודיות הוקם בבלגרד אך מרכז הפעילות הציונית ובראשה אלכסנדר ליכט היה בזאגרב. הרב אלקלעי היה בעל השקפת עולם ציונית ופרגמטי בגישתו לתפקידו של ליכט, והשניים שיתפו פעולה בהצלחה. בכך גבר כוחה של התנועה ביוגוסלביה.[2]
ליכט שהיה רטוריקן מצוין סחף אחריו את צעירי הקהילות לתנועה הציונית. הוא כיהן כיושב ראש התנועה הציונית בממלכה וראשי הסניפים הגדולים כגון ליאון קמחי מביטולה היו סגניו. ליכט נמנה עם תומכיו המובהקים של ד"ר חיים ויצמן ודגל בציונות סינתטית. בתקופתו נוסדו והופעלו ארגוני נוער ממגוון סיעות בתנועה הציונית, וכן הוקמו מפעלי הכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל. התנועה הפכה לכח הדומיננטי והשולט ברחוב היהודי ביוגוסלביה.[2]
ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית לממלכת יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים האחדים. ב-10 באפריל 1941 נכנסו כוחות גרמניים לזאגרב ועימם עשרות רבות של גולים לאומניים קרואטים שנמלטו מהממלכה בתקופת שלטונה של ממלכת יוגוסלביה. עם הגעתם כוננה המדינה העצמאית של קרואטיה בראשות אנטה פאבליץ'.[3][4] אלכסנדר ליכט נעצר ביחד עם כ-50 מראשי הקהילה ורבניה ונשלח למעצר בעיר גראץ. לאחר מספר חודשים שוחרר ועלה בידו להגיע לשטחי ממלכת איטליה דרך אזור סלובניה. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה והקמת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, נמלט ליכט מאיטליה לשווייץ ושם שהה מספר חודשים במחנה פליטים. מאוחר יותר עלה בידיו להגיע ולהתגורר בז'נבה. הוא היה פעיל בארגוני סיוע לשארית הפליטה מקרב יהדות יוגוסלביה.[1]
אלכסנדר ליכט נפטר במונטרה ב-1948 ממחלה קשה והוא בן 64 שנים. ב-1955 הועלו עצמותיו לישראל והוא נקבר בטקס הלוויה ממלכתי בנוכחות אלפי מלווים וביניהם יו"ר הסוכנות היהודית ברל לוקר וזלמן שזר חבר הנהלתה, יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, שר המשפטים פנחס רוזן וראש עיריית ירושלים גרשון אגרון.[5] ליכט היה נשוי ואב לבת. היו לו 3 אחים. הרמן (1882 – ?), אדולף (1941 – 1886) שנרצח במחנה ההשמדה ידובנו ומילאן (1945 – 1881).[1]
לקריאה נוספת
- התאחדות עולי יוגוסלביה בישראל, לזכרו של ד״ר אלכסנדר ליכט: לרגל העלאת עצמותיו למנוחת עולמים באדמת ישראל, 1955
קישורים חיצוניים
- ועידת ציוני יוגוסלביה, דואר היום, 20 ביולי 1924
- צבי רותם, ד"ר אלכסנדר ליכט, דבר, 15 בנובמבר 1955
- יקיר אבנטוב, פרק בתולדותיה של גלות יוגוסלביה - עם העלאת עצמותיו של ד"ר אלכסנדר ליכט, על המשמר, 10 בנובמבר 1955
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אלכסנדר ליכט, באתר zbl.lzmk.hr (בקרואטית).
- ^ 2.0 2.1 מבוא וכן הקהילה היהודית בזאגרב, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 13–21, 233 - 235.
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגרד 1521 - 1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, באתר דעת, אוחזר ב-30 במרץ 2014.
- ^ הקהילה היהודית בזאגרב - השואה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 145-139.
- ^ כבוד אחרון לד"ר א. ליכט, על המשמר, 11 בנובמבר 1955.
