דוד פוגל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
דוד פוגל (15 במאי 1891 – ט"ו באדר ה'תש"ד 10 במרץ 1944) היה משורר וסופר עברי, שפעל באירופה. קובצי שיריו, סיפוריו הקצרים והרומן "חיי נישואים" הקנו לו במהלך השנים שם כאחד הסופרים והמשוררים העבריים המרכזיים ברבע השני של המאה ה-20.
קורות חיים
דוד פוגל נולד בסטנוב שבחבל פודוליה בשנת 1891. ב-1909 או 1910 עבר לווילנה, שם היה תלמיד ישיבה. בשנת 1912 עבר להתגורר בווינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה נכלא כנתין מדינת אויב (רוסיה), ושוחרר בשנת 1916. סיפורו של גרשון שופמן, "במצור ובמצוק", שגיבורו קרוי דוד גול, עוסק בתקופה זו בחייו של פוגל. אשתו, אילקה, חלתה בשחפת ובשנת 1919 אובחנה גם בו המחלה. משך רוב שנות חייו נדד ברחבי אירופה, עני ודל, כשהוא מתפרנס בדי-עמל מתשלומים זעירים בעבור פרסום שיריו וסיפוריו.
בשנת 1925 עבר להתגורר בפריז. לקראת סוף שנות ה-20 נישא בשנית, לעדה נדלר. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל לפי הזמנת הסופרים העבריים, שדאגו לסרטיפיקטים לו ולאשתו, אך לא הסתגל לאקלים ולסביבה התרבותית. בארץ ישראל נולדה בתו היחידה, תמרה. באביב 1930 שב עם אשתו ובתו לאירופה, שהה בוורשה ובווינה, ובשנת 1932 חזר לפריז.
בתחילת מלחמת העולם השנייה עזב את פריז ונסע עם בתו לאוטוויל שבמחוז אן, שם הייתה אשתו מאושפזת עקב מחלת השחפת. ב-3 באוקטובר 1939 נעצר שם ונכלא עקב היותו נתין של מדינת אויב (אוסטריה). באוגוסט 1940, בעקבות כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, שוחרר וחזר לאוטוויל, שהייתה תחת שלטון וישי. את התקופה הזו בחייו תיאר במעין יומן אישי שכתב ביידיש (נוסח עברי, בשם "כולם יצאו לקרב", נכלל בספרו "תחנות כבות"). בפברואר 1944 נתפס על ידי הגסטאפו באוטוויל, הועבר למחנה הריכוז דראנסי וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח[1].
יצירתו
חוקר הספרות דן מירון עמד על מקומה של כתיבת השירה והפרוזה בחייו של פוגל: "כל פרשת הפרוזה הייתה בבחינת אפיזודה בחייו היצירתיים; אפיזודה שנמשכה לא יותר משבע או שמונה שנים (בעוד ששירה יצר פוגל במשך שלושים שנה, ללא הפסק)."[2]
שירה
שיריו של פוגל התפרסמו החל משנת 1918 בכתבי עת עבריים, ובהם "הפועל הצעיר"[3], "השילוח" בעריכת יוסף קלוזנר[4], "דבר"[5], "הדים" בעריכת אשר ברש ו"גליונות" שבעריכת יצחק למדן[6]. במהלך חייו של פוגל נדפס ספר שירים יחיד שלו, "לפני השער האפל", בווינה, בשנת 1923[7]. באנתולוגיה "מבחר השירה העברית" שיצאה לאור בשנת 1938 בעריכתו של אשר ברש, נכללו חמישה משיריו של פוגל, וגם באנתולוגיות מאוחרות יותר.
שירתו של פוגל זכתה להוקרתם של ברנר ואשר ברש, אך ביאליק התנגד לה. שירתו זכתה לעניין מחודש כאשר פרסם המשורר נתן זך במוסף הספרותי "משא", ב-23 בספטמבר 1954, את הרשימה "בעקבות משורר שנשכח". ברשימה זו הציב זך את פוגל כאלטרנטיבה למשוררים המובילים בישראל של אותה תקופה ובראשם נתן אלתרמן. הוא המשיך מגמה זו גם במאמרו הנודע "הרהורים על שירת אלתרמן" (1959).
העניין שהתעורר במשורר הוביל לפרסום שיריו במוספים שונים ולמהדורת השירים "לפני השער האפל" אותה ערך דן פגיס ושיצאה לאור בשנת 1966. בשנת 1981 ערך אהרן קומם את "לעבר הדממה" הכולל את פנקסי השירים של פוגל, ובהם שירים רבים שלא פורסמו בספרו של פגיס. ב-1998 ראתה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד מהדורה חדשה של כל שירי פוגל, בעריכת אהרן קומם, המביאה לראשונה במרוכז את כל שירי פוגל בנוסח ובסדר שקבע בעצמו.
אחדים משיריו הולחנו: "בלילות הסתיו" הולחן על ידי שם טוב לוי ב-1977[8], "אמא קטנה", הולחן על ידי שלמה ארצי וגידי קורן ושר ארצי[9], ו"ערי נעורי", הולחן על ידי קובי אושרת ושרה צילה דגן[10] ועוד.
סיפורת
ספריו של פוגל שראו אור בחייו:
- הנובלה "בבית המרפא", שיצאה לאור בשנת 1928 בהוצאת מצפה שפעלה בארץ ישראל, ומתארת חוויות מבית מרפא לחולי שחפת.
- הרומן "חיי נישואים" שנדפס בשלושה חלקים (בהוצאת מצפה) בשנים 1929 ו-1930, ומתאר חיי נישואים בין יהודי מתבולל לאשתו הנוצרייה.
- הנובלה "נוכח הים", שנדפסה בשנת 1934 ב"ספר השנה של ארץ ישראל" שבעריכת פישל לחובר.
הנובלה "בבית המרפא" ראתה אור מחדש בספריית תרמיל בשנת 1975. נוסח חדש של "חיי נישואים", שערך מנחם פרי על-פי כתב יד של פוגל, ראה אור בסדרת "הספרייה" בשנת 1986, הפך לרב-מכר והעניק לפוגל מעמד שלא היה לו קודם לכן, כאחד מגדולי כותבי הפרוזה של הספרות העברית. נוסח זה תורגם לשפות נוספות, ועורר עניין בנובלות האחרות של פוגל, שנדפסו אף הן מחדש. הכרך "תחנות כבות" שיצא ב-1990 בסדרת "הספריה החדשה" מכיל את כל הסיפורת של פוגל שראתה אור עד אז, מלבד "חיי נישואים": הנובלות "נוכח הים" ו"בבית המרפא", הסיפור הקצר "דייר" (כפי הנראה הראשון שכתב פוגל), קטעי יומן שכתב פוגל בצעירותו, ו"כולם יצאו לקרב", רומן אוטוביוגרפי שנכתב במקור ביידיש, העוסק בקורותיו של יהודי המתגלגל בין מחנות המעצר בצרפת הכבושה. "כולם יצאו לקרב" תורגם ועובד על ידי מנחם פרי מתוך טיוטה של כ-400 עמודים, מעיזבונו של פוגל. הנובלה "נוכח הים" נדפסה שוב, בנפרד, בסדרת "הספרייה הקטנה", ב-2005. גם הנובלה "בבית המרפא" נדפסה בנפרד בסדרה זו, ב-2008.
ב-2012 ראה אור לראשונה "רומן וינאי", רומן של פוגל שהתגלה ב-2009 בעיזבונו בארכיון "גנזים"[11].
בתחילת שנות ה-30 ניסה פוגל למצוא מו"ל שיפרסם את "חיי נישואים" בגרמנית, אך נכשל בכך. החל משלהי שנות ה-80 תורגמה הסיפורת שלו, ובעיקר "חיי נישואים" לשפות אחדות (גרמנית, איטלקית, צרפתית ועוד). ספר שיריו "לפני השער האפל" תורגם לאנגלית עוד בשנת 1976[12].
תרגום
דוד פוגל תרגם מגרמנית לעברית את הכופר מסואנה, מאת גרהרט האופטמן, הספר יצא לאור בהוצאת שטיבל, ורשה, 1923[13].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: דוד פוגל |
| ציטוטים בוויקיציטוט: חיי נישואים |
| ציטוטים בוויקיציטוט: רומן וינאי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוד פוגל |
- הצצה לארכיון של דוד פוגל, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
- מידע על דוד פוגל בקטלוג הספרייה הלאומית
יצירתו
- כתבי דוד פוגל בפרויקט בן-יהודה
- פאריס, דבר, 26 בנובמבר 1926
- שיר, דבר, 10 ביוני 1927
- שירים מאת פוגל באתר הספריה החדשה
- מילים לשירים של דוד פוגל, באתר "שירונט"
הערות שוליים
- ^ דן לאור, "לאן הובלו העצורים? - על הפרק החסר בכרוניקת המלחמה של דוד פוגל", בספר: אבנר הולצמן (עורך), ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין, מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
- ^ דן מירון, "מתי נחדל 'לגלות' את פוגל?", בספרו הספרייה הָעִוֶרֶת : פרוזה מעורבת, 1980–2005, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- ^ שיר, הפועל הצעיר, 13 באוגוסט 1920 המשך
- ^ השלח, דואר היום, 16 באוגוסט 1922
- ^ פאריס, דבר, 26 בנובמבר 1926
- ^ חדשות ספרותיות, דואר היום, 2 במרץ 1934.
- ^ חן מלול, כתב-היד של ספר השירים הראשון של דוד פוגל עלה לרשת, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יוני 2021
- ^ מילות השיר "בלילות הסתו", באתר שירונט
- ^ מילות השיר "אמא קטנה", באתר שירונט
- ^ מילות השיר "ערי נעורי", באתר שירונט
- ^ נועה לימונה, הצופן הפוגלי, באתר הארץ, 19 בינואר 2012.
- ^ דוד פוגל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית).
- ^ ספרים חדשים, היינט, 2 בפברואר 1923.
