דוד פור
דוד (דודיק) פור (20 באוקטובר 1924 - 4 ביולי 2012), ניצול השואה, מזכיר קיבוץ, מורה ומחנך, מקים בית הספר התיכון האזורי "ברנר" ומנהלו הראשון, פקיד בכיר במשרד החינוך ודיפלומט ישראלי.
קורותיו
דוד פור נולד כדוד פורמן בשאולאי שבליטא ב-20 באוקטובר 1924. הוא התחנך בגן ילדים עברי ואחר כך בגימנסיה העברית "תרבות" בעיר. מגיל צעיר היה חבר בתנועת הנוער הציונית "נצ"ח".
את תקופת השואה עבר בגטו בשאולאי, לצד אמו ואחותו, והיה פעיל בתנועת ההתנגדות. שבועיים לפני שהגיעה הדיוויזיה ה-16 של הצבא האדום, הוא נשלח על ידי הנאצים למחנה ההשמדה שטוטהוף ומשם למחנה הריכוז דכאו שבדרום גרמניה. לקראת סיום המלחמה, כשהצבא האמריקאי התקרב לשערי דכאו, הוציא הגסטפו את היהודים שעוד נשארו בחיים, ובהם פור, לצעדת מוות לכיוון דרום גרמניה. ב-2 במאי 1945 , הגיע הצבא האמריקאי ושחרר אותם מידי הנאצים. פור פונה לבית חולים שהקימו האמריקאים במנזר גדול ליד לנדסברג בשם סנט אוטיליין, שם אושפז וחייו ניצלו. לאחר ששוחרר מבית החולים החל לרכז שרידי השואה במחנה העקורים פלדאפינג, היה ממקימי תנועת "נוחם" (נוער חלוצי מאוחד), וארגן את עלייתם לישראל של מאות ניצולי שואה.
ב-1947 עלה פור לארץ ישראל עם רעייתו אסתר וקבוצה של 80 ילדים יתומי שואה על סיפונה של אוניית המעפילים תיאודור הרצל. הספינה נעצרה על ידי הבריטים כשהתקרבה לחופי הארץ, ונוסעיה, בהם בני הזוג פור, נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. בדצמבר, לאחר 10 חודשים, שוחררו והשתקעו בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן.
בינואר 1949 הצטרפו לקיבוץ בוכנוואלד, לימים קיבוץ נצר סרני, שהוקם על ידי ניצולי שואה ממחנה הריכוז בוכנוואלד. באותה שנה נבחר למזכיר הקיבוץ, והיה אחד החברים המרכזיים בקיבוץ. ובהמשך כיהן פעמיים נוספות כמזכיר הקיבוץ. בתחילת 1951 שימש מזכיר תנועת "הנוער העובד והלומד" בישראל.
שנים רבות עבד כמורה, כמחנך, וכמנהל בית הספר בקיבוץ. תוך כדי עבודתו, למד וסיים את לימודי המשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. בקיץ 1957 יצא כחבר המשלחת הישראלית לפסטיבל הנוער במוסקבה. ב-1961 למד לתואר ראשון בחוג לספרות עברית ובחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בדצמבר 1967 מונה פור לקונסול התרבות של ישראל בפילדלפיה. במהלך שהותו בעיר, השלים לימודי תואר שני בחינוך משווה באוניברסיטת פנסילבניה. לאחר שובו לישראל, ב-1970, הקים את בית הספר התיכון האזורי "ברנר" והיה מנהלו הראשון. החל מ-1976 שימש יושב ראש הוועדה לחינוך העל-יסודי במשרד החינוך, ולאחר מכן, במשך 8 שנים כיהן כיושב ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.
לאחר יציאתו לגמלאות ב-1990, עבד מטעם ארגון הג'וינט בלדיספולי שבאיטליה, שם רוכזו יהודים רבים שהצליחו לצאת מברית המועצות, ולאחר מכן כיהן כנציג הג'וינט בברית המועצות. ביולי 1991 החל לפעול כמנהל היחידה לחינוך היהודי הציוני בברית המועצות (לשעבר) מטעם רשות החינוך של הסוכנות היהודית, והיה אחראי על החינוך היהודי ברחבי ברית המועצות לשעבר. באותה עת, סיים תואר שני ביידיש, והמשיך למסלול ישיר לדוקטורט בספרות יידיש באוניברסיטת בר-אילן.
בשנותיו האחרונות עסק בעיקר בכתיבה. דוד פור היה נשוי לסופי מנלה (לימים אסתר), ולזוג יש שני ילדים.
ספריו
דוד כתב עשרה ספרים:
- "בזכות השוויון בחינוך",
- "סופה - מאמרים ורשימות על חינוך".
- "העילוי מסטאניסלוו",
- "כתבי אברהם לבנסארט בעברית ובאידיש",
- "אל החוף הנכסף",
- "מעגלי חיים",
- "הקנטוניסטים בראי הספרות העברית",
- "שלך תמיד",
- "אני רוצה לספר לך סיפור",
- "משם לכאן - הירש דוד נומברג",
- את הספר האחד עשר - תרגום לעברית של הרומן בחרוזים שכתב אליהו בחור ביידיש - בבא ד'אנטונא, לא הספיק לסיים. את הספר סיימה והוציאה לאור בלהה לוז.
