טכיקרדיה
טכיקרדיה (tachycardia, ולפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: אוץ לב) היא מצב של קצב לב העולה על הקצב הנורמלי בזמן מנוחה. באופן כללי, טכיקרדיה מוגדרת כקצב לב שעולה על 100 פעימות בדקה אצל אדם בוגר (מעל גיל 15).
ככלל, קצב הלב יכול לעלות כתוצאה מסיבות שונות:
- תגובה המודינמית – במקרים שבהם לחץ הדם צונח, הלב עובד בקצב מהיר יותר כדי להעלות את לחץ הדם (נקרא רפלקס טכיקרדיה). מצב זה יכול להתרחש גם במצבים של היפרוונטילציה וזיהומים חריפים, כתוצאה מעלייה בדרישות המטבוליות של הגוף.
- סיבות הקשורות למערכת העצבים ולמערכת האנדוקרינית – עלייה בזרוע הסימפתטית של מערכת העצבים האוטונומית יכולה לגרום לעלייה בקצב הלב – הן באופן ישיר והן על ידי עידוד הפרשת ההורמון אדרנלין, כתוצאה מעלייה ברמת הדחק (תגובת הילחם או ברח). גירוי כאמור יכול להתבצע גם בנוכחות של סמים ממריצים, אמפטמינים או שימוש בקוקאין. עלייה בקצב הלב עשויה להיגרם גם מהפרעות אנדוקריניות שונות, כגון פיאוכרומוציטומה או יתר פעילות בלוטת התריס.
- הפרעות מקצב לבביות (cardiac arrhythmias) – הפרעות מקצב בלב אשר גורמות לטכיקרדיה. הפרעות אלו יכולות לנבוע מהעלייה (כלומר, ממקור על חדרי, או טכיקרדיה על חדרית) או מהחדר (טכיקרדיה חדרית). הפרעות אלו מתרחשות במנגנונים שונים, שיתוארו להלן.
סוגי הטכיקרדיה
סוגי הטכיקרדיה השונים נחלקים לבאים:
- סינוס טכיקרדיה – מקורו בקוצב הלב שבעלייה הימנית.
- טכיקרדיה חדרית – מקורה בחדרי הלב.
- טכיקרדיה על-חדרית (supra-ventricular tachycardia) – מקורה בעליות.
סינוס טכיקרדיה
זוהי תגובה תקינה של הגוף למצבים פתולוגיים שונים. צורת גל P תקינה, ולרוב קצב הלב קטן בדרך כלל מ-150 פעימות לדקה. הסיבות לסינוס טכיקרדיה כוללות בדרך כלל כאב, חום, תת-נפח הדם (היפוולמיה), תת-חמצון (היפוקסיה), אנמיה, חרדה, אוטם שריר הלב, יתר פעילות בלוטת התריס, תרופות כגון בתא אגוניסטים, וגמילה מסמים. קומפלקס QRS הוא צר באק"ג (ככלל, נהוג באופן מסורתי להבחין בין קומפלקס "צר", המאפיין טכיקרדיות ממקור על חדרי, לבין קומפלקס "רחב", אשר לרוב מאפיין טכיקרדיות ממקור חדרי). מקורו של הסינוס טכיקרדיה הוא ב-Sino-Atrial node (SA node), הממוקם ליד הווריד נבוב העליון, בעלייה הימנית.
טכיקרדיה חדרית
ערך מורחב – טכיקרדיה חדרית
טכיקרדיה חדרית היא מצב העלול לסכן חיים. לרוב מדובר בקומפלקס QRS רחב כאשר קצב הלב נע בין 120 ל-250 פעימות בדקה. טכיקרדיה חדרית עלולה להתפתח לפרפור חדרים. טכיקרדיה חדרית מהווה סיבוך שכיח של התקף לב (אוטם שריר הלב).
טכיקרדיה על-חדרית
- ערך מורחב – טכיקרדיה על-חדרית
טכיקרדיה על-חדרית יכולה להיחשב סדירה או בלתי-סדירה (כמו למשל ברפרוף עליות או פרפור עליות), והיא נחלקת לטכיקרדיה שמקורה מהעלייה עצמה או מהקשר הגתי-עלייתי (AV node).
הטיפול בטכיקרדיה
הטיפול בטכיקרדיה כולל בין היתר מתן תרופות להפרעות קצב ותרופות אחרות לקביעת קצב הלב, וכן מתן שוק חשמלי כדי לייצב את מקצב הלב, בהתאם לסוג ההפרעה ומקורה. כך למשל, אם מקור הטכיקרדיה ב-SA sinus, יידרש טיפול בסינוס עצמו בלבד, בעוד שאם הטכיקרדיה היא ממקור חדרי, לרוב יינתנו תרופות אנטי-אריתמיות יחד עם קוצב חשמלי. לעיתים טיפול תרופתי אינו יעיל לטווח ארוך, ואז ניתן לנסות צריבה מונחית-צנתר (אבלציה) (ניתן גם כטיפול קו ראשון); במקרה זה, נתיב ההולכה אשר הביא ליצירת טכיקרדיה נצרב. שיעורי ההצלחה של צריבה בתדרי רדיו הם גבוהים יחסית (בין 90%–100%; גבוהים מעט יותר בהפרעה מסוג AVNRT).
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
