דורה מרסדן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
דורה מרסדן (באנגלית: Dora Marsden; 5 במרץ 1882 - 13 בדצמבר 1960) הייתה סופרג'יסטית ואנרכה-פמיניסטית אנגלייה, כותבת ועורכת עיתוני אוונגרד.
ביוגרפיה
נולדה בעיירה מרסדן ביורקשייר בשנת 1882. אביה, שהיה סוחר צמר, עזב את המשפחה מעט לאחר לידתה של דורה והיגר לארצות הברית למטרות פרנסה והותיר את אשתו וששת ילדיו לחיות במצב של עוני חריף.
כשהייתה בת 13, בעודה תלמידה, החלה ללמד בבית הספר המקומי.
בשנת 1900, בגיל 18, החלה את לימודיה בקולג' אואנס במנצ'סטר. היא התקבלה ללימודים על מלגה. היא סיימה את לימודיה בשנת 1903 והחלה ללמד במנצ'סטר, לידס וקולצ'סטר. בשנת 1908 מונתה למנהלת במרכז להכשרת מורים[1][2].
פעילות פמיניסטית
במהלך לימודיה בקולג' פגשה את הסופרג'יסטיות כריסטבל פנקהרסט, איזבלה פורד, תרזה בילינגטון ואווה גור-בות'[1]. היא הצטרפה לאיגוד הנשים החברתי והפוליטי.
בשנת 1909 התפטרה ממשרת הניהול במרכז להכשרת המורים שבו עבדה כדי להקדיש עצמה ולפעילות איגוד הנשים, והיא הצטרפה למשלחת של איגוד הנשים לבית הנבחרים. מרסדן נעצרה ונגזר עליה עונש מאסר של חודש[3].
מאוחר יותר באותה שנה נעצרה שוב יחד עם נשים נוספות באשמת ונדליזם, על ניפוץ חלונות במנצ'סטר. נגזר עליה עונש מאסר של חודשיים. במהלך המאסר פתחה בשביתת רעב. לאחר שחרורה המשיכה בפעילויות מחאה, בהן גם הפרעה לנאום שנשא וינסטון צ'רצ'יל[4].
כחודש לאחר שחרורה נאסרה בשנית יחד עם נשים נוספות, בהן מרי גאותורפ ורונה רובינסון. הנשים הגיעו לאוניברסיטה לבושות בגלימות סטודנט במהלך כנס וקראו במחאה להתייחסות להאכלה בכפייה של נשים במתקני המעצר. מחאתן עוררה מהומה באירוע והנשים נעצרו במהרה, אך שוחררו תוך זמן קצר[1].
בעקבות חוסר הסכמה בינה לבין כריסטבל פנקהרסט, החליטה בשנת 1911 לעזוב את איגוד הנשים החברתי והפוליטי והייתה בין מקימות "ליגת הנשים לחופש" (Women’s Freedom League). בדומה לאיגוד הנשים החברתי והפוליטי, גם ליגת הנשים לחופש היה ארגון מיליטנטי באופיו, אולם בניגוד לאיגוד הנשים, הליגה התאפיינה באופי דמוקרטי יותר. חברות הארגון התמקדו בפעילויות כגון התנגדות למיסוי וחוסר שיתוף פעולה עם השלטון ונמנעו מפגיעות בגוף וברכוש כחלק ממאבקן לקידום זכות ההצבעה לנשים[5].
עבודה עיתונאית
האישה החופשית
בשנת 1911 הקימה מרסדן את כתב העת "האישה החופשית" (The Free Woman), כתב העת עסק בנושאים שונים בפמיניזם ובו עלו סוגיות הנוגעות לנישואין, זכויות האישה ונושאים נוספים מתוך השיח החברתי בתקופה, שחלקם נחשבו קונטרוברסליים באותה עת[6].
כמו כן, בכתב העת הביעה מרסדן הסתייגות מן האלימות שבה דגלה התנועה הסופרג'יסטית הרדיקלית של אותה עת, מתוך השקפה שהאלימות קיבלה 'חיים משל עצמה' וכבר לא שירתה את המטרה שלשמה פעלו הסופרג'יסטיות - קבלת זכות הצבעה לנשים וקידום חירות האישה[7]. בכתב העת נכלל גם טור נרחב של "מכתבים למערכת", שבו יכלו הקוראים להגיב על כתבות וליצור דיונים ואף ויכוחים שבהם הוצגו דעותיהם השונות.
בעת הקמת כתב העת, התכתבה מרסדן עם מגוון דמויות בולטות בזירה הפוליטית והציבורית כגון תאודור דרייזר, הבלוק אליס, ה.ג'. ולס, שרלוט פרקינס גילמן, וקתרין מנספילד[7].
כתב העת הצטרף למגמה בפמיניזם הבריטי של אותה תקופה, אשר הפך מודע יותר לעצמו ובחן עצמו באופן אינטרוספקטיבי[6].
בשנת 1912, בשל תפוצה נמוכה, סגרה את כתב העת.
בשנת 1913 הקימה כתב עת חדש בשם "האישה החופשית החדשה" (The New Freewoman) שבו שאפה לעסוק במושג האינדיבידואליזם. כמו כן, המשיכה את העיסוק בנושאים שנחשבו באותה עת לטאבו בתחום הדת והמוסר[8]. בניגוד לנושאים שנידונו ב-"האישה החופשית", הכתבות בכתב העת החדש התמקדו פחות בתחום הפמיניזם ויותר בתחום הספרות[9].
את כתב העת ערכו גם רבקה וסט וריצ'רד ארלינגטון[10].
התפרסמו בו גם כתביהם של סופרים ומשוררים בני התקופה כגון ויליאם קרלוס ויליאמס וכן משוררים מן האימג'יזם ובהם עזרא פאונד. חלקו של פאונד בכתיבה בכתב העת הלך וגדל עד כדי כך שוסט פרשה מעריכתו[10].
האגואיסט
בשנת 1914 שינה כתבה העת "האישה החופשית החדשה" את שמו ל-האגואיסט (The Egoist). הארייט שו ויבר הצטרפה לצוות כתב העת כעורכת וכן סייעה במימון העיתון[11]. כתב עת זה הפך לאחד מכתבי העת המשפיעים בזרם המודרניזם[11].
התפרסמו בו יצירות של עזרא פאונד וט.ס.אליוט, שגם סייע בעריכת העיתון. ספרו של ג'יימס ג'ויס "דיוקן האמן כאיש צעיר" התפרסם בהמשכים בכתב העת.
מרסדן השתמשה במונח "אגואיזם" בהתייחס לנשים שסירבו להזדהות עם תפקידי מגדר קונבנציונליים, היא התייחסה למושג באופן שהתנתק מהחלוקה המגדרית ופנתה לכל גבר או אישה שגילו עניין באינדיבידואליזם ודחו רעיונות קולקטיביים והשקפות פוליטיות[12].
כתיבה ספרותית
החל משנת 1915, החלה מרסדן לצמצם את היקף תפקידה כעורכת בכתב העת "האגואיסט" כדי להתמקד בכתיבה עצמאית בתחום הפילוסופיה. לאחר סגירתו של כתב העת בשנת 1920, עברה להתגורר יחד עם אימה בבית מבודד באזור האגמים. במהלך תקופה של למעלה מעשור של בידוד מרצון, התמקדה בכתיבה של ספר שבו עסקה במגוון דיסציפלינות כגון תאולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה. שאיפתה הייתה ליצור חיבור בין תפיסות העולם שלה בתחומי הפמיניזם, האנרכיזם והאגואיזם ולהנגיש אותן באופן מדעי לקוראים[13].
הספר כלל שישה פרקים, מתוכם רק שניים ראו אור. הארייט שו ויבר שימשה באותה עת פטרונית למרסדן והייתה אחראית על הוצאת הכרכים לאור. הכרך "הגדרת השכינה" (The definition of the Godhead) ראה אור בשנת 1928 והכרך "מסתורין הנצרות" (Mysteries of Christianity) ראה אור בשנת 1930[13].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Dora Marsden, Spartacus Educational
- ^ Dora Marsden, Marsden History Group
- ^ Dora Marsden, Women's Suffrage Resources
- ^ Dora Marsden (1882 – 1960), Union Of Egoists
- ^ Women's Freedom League, UK Parliament
- ^ 6.0 6.1 David S. D’Amato, Dora Marsden, Free Woman, Libertarianism, 2015
- ^ 7.0 7.1 Carol Barash, Dora Marsden's Feminism, the "Freewoman", and the Gender Politics of Early Modernism, The Princeton University Library Chronicle 49, Princeton University Library, 1987, עמ' 31-56
- ^ Sidney E. Parker, The New Freewoman: Dora Marsden & Benjamin R. Tucker, Benjamin R. Tucker and the Champions of Liberty: A Centenary Anthology
- ^ New Freewoman, Modernist Journals Project
- ^ 10.0 10.1 The New Freewoman, Index of Modernist Magazines
- ^ 11.0 11.1 The Egoist, Modernist Journals Project
- ^ Maroula Joannou, The angel of freedom: Dora Marsden and the transformation of the freewoman into the egoist, Women's History Review 11, 2002, עמ' 595-611
- ^ 13.0 13.1 Bernd A. Laska, Dora Marsden "The Stirner of Feminism"?, The Anarchist Library, 2001
