דורותי בר אדון
| לידה |
2 באוגוסט 1907 פילדלפיה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 1950 (בגיל 43) ישראל |
| מדינה |
 ישראל ארצות הברית |
| בן זוג | פסח בר אדון |
דורותי רות קהן (מאוחר יותר: דורותי בר אדון; 2 באוגוסט 1907 – 7 באוגוסט 1950) הייתה עיתונאית ארץ ישראלית ממוצא אמריקני וציונית חלוצה.
בר אדון החלה את הקריירה העיתונאית שלה בעיתון אטלנטיק סיטי פרס (Atlantic City Press) והמשיכה להיות כתבת בעיתון פלשתיין פוסט, לאחר עלייתה לארץ ישראל. בר אדון סיקרה נושאים מקומיים ובינלאומיים ובין היתר כתבה על התפתחות העיר תל אביב, עסקה בחיי החלוצים במושבים ובקיבוצים וכן נגעה במאמצי ההעפלה לארץ ישראל ובמאבק בנאצים. למרות גילה הצעיר יחסית, הספיקה בר אדון לכתוב מאות מאמרים ואלפי דפי הגות ומכתבים. חלק מהמאמרים מעולם לא יצאו לאור ונותרו בארכיון המשפחתי. בר אדון נודעה בכתיבתה המיוחדת אשר שילבה סיפורים אישיים ותיאורים מרגשים של חוויות החיים בארץ. בר אדון הייתה אישה חלוצה וציונית נלהבת ותמכה בהקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
רקע משפחתי
דורותי בר אדון נולדה בראשיתו של חודש אוגוסט, שנת 1907. בר אדון הייתה בת למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בעלת שורשים מערב - אירופאים. משפחתה של בר אדון היגרה לארצות הברית במהלך המאה ה-19 מאזור פרנקפורט שבגרמניה. אביה, ג'ורג', היה סוכן וסוחר בעסקי הבגדים ואמה, שרה, הייתה עקרת בית. בנוסף, הייתה לבר אדון אחות אחת, ביאטריס ("בי") שמה.
לאחר חתונת הוריה של בר אדון, השתקעה המשפחה בעיר פילדלפיה. לאחר מספר שנים בעיר, עברה המשפחה להתגורר בעיר ההימורים והנופש אטלנטיק סיטי. אבי המשפחה, אשר המשיך לנהל את עסקיו מהעיר, נעדר במשך זמן רב מהבית והיה בנסיעות תכופות.[1]
ימי נעוריה
ימי נעוריה של בר אדון היו מלאים בעושר חומרי רב, בזכות העסק המשפחתי המשגשג. לבר-אדון ולאחותה הייתה משרתת צמודה בבית, והמשפחה התגוררה בשכונה אמידה במרכז העיר. הוריה של בר אדון היו יהודים מתבוללים אשר שמרו וקיימו חגים ומנהגים נוצריים ולא התייחסו לעברם היהודי. בנות המשפחה הלכו בשנים האלה בהמשך לדרכם של ההורים והיו מתבוללות גם כן. בשנת 1924, נפטר אבי המשפחה ג'ורג' ממחלה פתאומית ואם המשפחה, שרה, המשיכה במלאכת גידול הבנות. היה זה זעזוע משמעותי שכן אבי המשפחה, היה גם מפרנסה העיקרי.[1]
במהלך שנות נעוריה, בר אדון הייתה פעלתנית ונמרצת, והייתה מקובלת מאוד מבחינה חברתית. עושרה הכלכלי היחסי של משפחתה וכן יחסי האנוש והקשרים שאותם יצרה, אפשרו לה להיטמע בתוך הקהילה בה חייה. עוד במהלך ימי בית הספר הצליחה בר אדון להתקבל לאחוות נחשבות[2] והייתה הולכת לעיתים קרובות לנשפי ריקודים ולמפגשים יוקרתיים.[1] בזכות יכולותיה החברתיות, חוותה בר אדון מעט מאוד מקרים של אפליה או אנטישמיות.[3]
עם סיום לימודי התיכון התקבלה בר אדון לעבודה בעיתון 'אטלנטיק סיטי' פרס – 'Atlantic City Press' שם הפכה לכתבת מן המניין.[4] במסגרת עבודתה בעיתון כתבה על נושאים מגוונים ובין היתר עסקה גם בסוגיות פוליטיות וחברתיות.[5]
היה זה עיסוק חריג וייחודי באותה התקופה שכן נשים בדרך כלל עסקו בכתיבה רק על סוגיות של חיי היום יום וכן בתרבות הצריכה ומשק הבית.[6]
חיבור ליהדות לאור משברים אישיים ועלייה לארץ ישראל
לקראת סיום לימודיה בבית הספר החלה בר אדון לנהל קשר אישי משמעותי. כעבור שנתיים, כאשר שוחחה עם בן זוגה על האפשרות להתחתן, נפרד הוא ממנה בגלל יהדותה.[7]
הייתה זאת התקרית האנטישמית המשמעותית הראשונה שחוותה בר אדון והיא יצרה אצלה זעזוע ובלבול רב.
לאחר הפרידה מבן הזוג, החלה בר אדון להתחבר מחדש לשורשיה היהודיים ופיתחה קשרים אישיים עם מספר אישים ומשפחות יהודיות.[8]
בשנת 1933, החליטה לעלות לארץ ישראל. לפני צאתה למסע, קיבלה בר אדון המלצות חמות מדמויות בולטות בציבוריות היהודית אמריקנית, ובין היתר קיבלה הפנייה מהרב סטיבן שמואל וייס (Stephen Samuel Wise)[9]
העלייה לארץ והמגע עם העיר העברית הראשונה
רגע ירידתה של בר אדון בחופי יפו היה מרגש מאוד עבורה. מדובר היה בהתחלה חדשה.
במקום להמשיך ישירות לירושלים, שם הייתה אמורה להתקבל לעבודה, בחרה בר אדון להישאר בשבועות הראשונים להגעתה בתל אביב. תיאור אחד חזר על עצמו פעם אחר פעם בכל כתביה שהתפרסמו: עובדת היותה מוקפת בבני עמה.[10]
אחד הכינויים שבהם תיארה בר אדון את תל אביב היה ה-"שער לציון" (The Gate to Zion)[11] תחושת הבית ומקום המפלט התחזקו אצל בר אדון לנוכח המאורעות באירופה. ניכר כי מעשיי היטלר ושלטון הנאצים העצימו את תחושותיה כלפי הארץ בכלל וכלפי העיר העברית הראשונה בפרט.[12]
עבודה עיתונאית בארץ
עם עלייתה לארץ, הצליחה בר אדון להתקבל לעבודה בעיתון 'הפלסטיין פוסט'.[4] בר אדון החלה לעבוד בעיתון חודשים ספורים לאחר השקתו. במסגרת עבודתה העיתונאית, בה שימשה במשך תקופה ככתבת היחידה[13] בעיתון היחיד בשפה האנגלית בארץ ישראל,[14] סיקרה בר אדון מגוון רחב של אירועים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לצד כתבות 'הומוריסטיות' וקלילות על חיי היום-יום, סיקרה בר אדון גם נושאים אקטואליים ופוליטיים.
בין יתר הדברים ובנוסף לעיסוק בעיר תל אביב, דווחה ותיעדה בר אדון את מאמצי העלייה וההעפלה לארץ, עסקה במאבק בצורר הנאצי, בחיי החלוצים בקיבוצים ובמושבים, במאבק המתפתח בין הערבים והיהודים וכן באירועים פוליטיים וחברתיים במרחב המזרח התיכון ובארצות הברית.[4]
תחושות כלפי ההתיישבות
בספרה האוטוביוגרפי וכן בשלל מכתביה וכתביה שיצאו לאור, התגלתה בר אדון כאישה בעלת רגשות עזים, ואמונה בדרך שבה בחרה. המפגש שלה עם מתיישבי וחלוצי הארץ, ואנשי הקיבוץ בפרט, יצר אצלה כמיהה להיות חלק מהמעשה החלוצי. כחלק מהזדהותה עם המתיישבים, בחרה בר אדון לעבור ולהתגורר בקיבוץ גבעת ברנר. במסגרת חיי הקיבוץ עבדה בר אדון חלק מהיום בעבודת האדמה ובחלק אחר המשיכה בעובדתה העיתונאית.
בר אדון תיארה בכתביה את היישובים החלוציים השיתופים כגון בית אלפא ועין חרוד "כשיא ההגשמה הציונית"[15] ואף ציינה בצורה ברורה כי ההגשמה במקומות האלה היא משמעותית יותר מ"תל אביב, חיפה ואפילו יותר מהאוניברסיטה בהר הצופים".[15] באחד התיאורים הציוריים ביותר שלה, השוותה בר אדון את החלוץ לדמות המושלמת, לשיא הציונית: "ראיתי את החלוץ, משמע ראיתי את הים!".[15]
בר אדון ומעמד האישה העברית
באוסף המאמרים שלה, 'זיפ זיפ' – 'Ziff Ziff', אשר מעולם לא יצא אל האור, התייחסה בר אדון לתרומה האדירה שיש לחיים השיתופיים של החלוצים על מעמד האישה.
בר אדון ציינה כי הנשים בקבוצות עזרו להקים "סדר חברתי חדש" וכי "אין דבר בקבוצה שהאישה לא שותפה לו!".[16]
בר אדון וההבדל בין הקיבוץ למושב
בספרה: 'הכפרים התאומים של מרחביה' - 'The Twin Villages of Merhavia', התייחסה בר אדון בהרחבה לבדלים בין חיי הקיבוץ והמושב.
לאחר תקופה שבה גרה בקיבוץ גבעת ברנר, עברה בר אדון להתגורר במושב מרחביה (אשר היה צמוד לקיבוץ בעל אותו השם).
ברגע של כנות ובהסתכלות לאחור, הדגישה בר אדון את הייחודיות של כל צורות ההתיישבות ולא ראתה יתרון בקיבוץ על פני המושב או להפך.
בהשוואה הזאת בין חיים בקיבוץ לחיים במושב, ביקשתי להראות את המושבניקים חורשים את תלמיהם ורוקדים הורה באותו הקצב של הקיבוצניקים, אם כי בארגון שונה. לא עשיתי כל מאמץ להיות אובייקטיבית או חסרת משוא-פנים כי לדעתי המאמץ אינו נחוץ. חייתי בקיבוץ וחייתי במושב. אינני רואה שום מקום לשאלה איזה צורת חברה טובה יותר. הן שונות. אבל שתיהן גידלו דור של בנים ובנות, נטועים בקרקע המולדת על הבסיס המכובד של עבודה-עצמית
— Dorothy Bar Adon, The Twin Villages of Merhavia, Israel, 1948,
חיי משפחה ומותה
בשלהי שנת 1939, הכירה דורותי את פסח בר אדון, שהיה חוקר בדואים וארכאולוג ידוע. בשנת 1940 התחתנו בני הזוג ובאותה השנה הביאו לעולם את בנם היחיד דורון בר אדון, שהיה לימים לפסל וצייר. בשנת 1950 נפטרה דורותי בר אדון ממחלה קשה והיא בת 43 שנים בלבד.[4][17] נקברה במושב מרחביה.[18]
פרסומים
בשנות חייה הקצרים יחסית, הספיקה דורותי בר אדון לפרסם מספר ספרים וספרונים וכן לכתוב מאות מאמרים ואלפי דפי הגות ומכתבים. חלק מהמאמרים מעולם לא יצאו לאור ונותרו בארכיון המשפחתי.
הספרים אותם פרסמה בר אדון:
- Kahn, Dorothy, Spring Up O Well, London, 1936; New York, 1938
- Bar Adon, Dorothy, A trip through Upper Galilee, Tel Aviv, 1942
- Bar Adon, Dorothy, New Life in Galilee, New York, 1943
- Bar Adon, Dorothy and Pesach, Seven Who Fell, Tel Aviv, 1947
- Bar Adon, Dorothy Gesher shel maʻlah, Tel Aviv, 1947
- Bar Adon, Dorothy, The Twin Villages of Merhavia, Tel Aviv, 1948
- Bar Adon, Dorothy, Bar Adon, Doron, Sept qui tombèrent, Jerusalem, 1951
לקריאה נוספת
- דורון בר אדון, הבגד של ההורים, 2005
- אסתר כרמל-חכים, שנת אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר, 39, 2009
- Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, 1936
- Ouzi Elyada, Dorothy Kahn Bar-Adon, Dictionnaire Universel des Creatrices, (Sous la direction de Antoinette Fouque), Paris, Editions des Femmes, 2013
- Writing Palestine 1933-1950: Dorothy Kahn Bar-Adon, Edited by Ester Carmel-Hakim & Nancy Rosenfeld, 2016
קישורים חיצוניים
- טל בשן, נרגילה עם המלך: חייה ומותה של העיתונאית שהקדימה את זמנה, באתר מעריב אונליין, 23 בספטמבר 2016
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 דורון בר אדון, הבגד של ההורים, 2005, עמ' 9-34
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 32-33
- ^ Dorothy Ruth Kahn,, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 32-33
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אסתר כרמל חכים, שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר 39, 2009, עמ' 114
- ^ אידה דוידוביץ, הפרשנית של חיי הארץ, שנה למותה, דבר הפועלת, 7-8, 1951, עמ' 154
- ^ Jean Marie Lutes (2006). Front Page Girls: Women Journalists in American Culture and Fiction, 1880–1930. pp. 17–18.
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 37-41
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 44-62
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 63-66
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 10
- ^ Dorothy Kahn, "Palestine's Ellis Island: Scenes at the Gate to Zion", The Palestine Post, 22 December 1939, pp 5-6.
- ^ Dorothy Kahn, "What Hittler has done to Tel Aviv: A Bewildered Visitor's Impression" The Palestine Post, 4 August 1933, pp 8-9.
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 2-3
- ^ גרשון אגרון, אסיר הנאמנות, 1964, עמ' 64,79
- ^ 15.0 15.1 15.2 Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 11-18
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 27-29
- ^ דורותי בר-אדון - קאהן, דבר, 7 באוגוסט 1950
- ^ אחרי ארונה של דורותי בר-אדון, דבר, 8 באוגוסט 1950
