דיוקנאות המומיות מפיום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדיוקן נמצא באנטינופוליס בשנת 1905, נמכר ב-1907 למוזיאון המצרי בברלין

דיוקנאות המומיות מפיום, הוא שמם העכשווי של ציורי דיוקנאות ריאליסטים שצוירו על לוחות עץ או פשתן טבול בגבס שהיו מחוברים לחזית ארונות הקבורה שבתוכן נמצאו המומיות. הדיוקנאות הם מתקופת השלטון הרומי במצרים העתיקה. ציורים אלה הם חלק מהמסורת של ציורים על לוחות עץ, אומנות מאד מוערכת בתקופה הקלאסית. ציורי דיוקנאות אלה, הם השרידים היחידים ששרדו מאומנות זאת.

תפוצה

ציורים אלה נמצאו באזורים שונים במצרים העתיקה, אבל היו נפוצים במיוחד באזור נווה המדבר פיום במיוחד באזור שבין חווארה לאנטינופוליס. אחת הערים שבהן נמצאו ציורים רבים הייתה פילדלפיה. שמם ניתן להם על שם המקום בו נמצאו לראשונה.

תיארוך

תיארוך תחילת אומנות זאת הוא בין סוף המאה ה-1 לפנה"ס או תחילת המאה ה-1, בתקופת בית תלמי הייתה הגירה גדולה של אוכלוסייה יוונית לאזור, במיוחד של חיילים ותיקים שהתיישבו באזור פיום. אין מידע לגבי מתי נפסקה אומנות זאת, המחקרים המעודכנים מעריכים שסגנון זה היה בשימוש עד אמצע המאה ה-3.

הציור

הציורים תיארו דמות אדם אחד, לרוב רק הראש, לעיתים הציור כלל גם את חלק החזה העליון, ציור חזיתי. הנפטר הופיע לרוב לבוש טוניקה לבנה ועליה לבש גלימה בצבע ארגמן. הבגד שימש את המעמד הגבוה בתקופה הרומית. בחלק מהדיוקנאות מחזיקה הדמות בידה כלי, פרח או ענח'. הרקע של הציור לרוב צבוע בצבע אחד, לעיתים הוספו אלמנטים קישוטיים. הסגנון של הציורים הוא יותר רומי – יווני מאשר בסגנון מצרי. על המומיות היו הקדשות אשר סיפרו שדיוקנאות אלה נשמרו במשפחות הנקברים במשך דורות עד שהוכנסו לקבר.

את הציורים מחלקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת של ציורים שצוירו בשיטת האנקאוסטיק (Encaustic) שהיא ערבוב הצבע בשעווה מומסת. ציור בשטה זו יוצר רושם של ציור בצבע שמן. הקבוצה שנייה צוירה בשיטת הטמפרה שהיא ערבוב הצבע בדבק ומים. עד עתה נמצאו כ-900 ציורי דיוקנאות. רובם נמצאו בנקרופוליס של פיום. מזג האוייר באזור מאד יבש וחם, עובדה אשר הביאה לשימור טוב של הציורים, כאשר הצבעים נשמרו עזים ולא נמוגו עם הזמן.

תולדות המחקר

הנוסע האיטלקי פייטרו דלה ורה שחי בין השנים 1652-1586, רכש בסקארה שתי מומיות הנושאות דיוקנאות. הוא פרסם אותן בכתביו שיצרו בין השנים 1653-1650. במאה ה-19, פעלו במצרים דיפלומטים בריטיים וצרפתים שעסקו ברכש ממצאים ארכאולוגים. מספר דיוקנאות שנרכשו על ידי הנספח הבריטי הנרי סולט (Henry Salt) ‏(1826-1780) הועברו למוזיאון הבריטי ומוזיאון הלובר.

בשנת 1887 חשפו תושבים מקומיים בית קברות גדול ליד אר-רוביאת שבמחוז פיום. בבית הקברות נמצאו מומיות רבות שנשאו על גביהן דיוקנאות. הסוחר הוינאי תיאודור גרף (Theodor Graf) (1903-1840) רכש 300 דיוקנאות שנמצאו בבית הקברות שנחשף ובבתי קברות אחרים באזור. באוסף הוצג בניו-יורק וברחבי אירופה ונמכר לאחר מכן לאוספים ומוזיאונים ברחבי העולם.

בגלל שהדיוקנאות הופרדו מהמומיות על ידי שודדי הקברים ולא נמצאו באתרם, הם איבדו את ערכם מבחינת המחקר המדעי. לא ניתן היה ללמוד מהם על גיל הנפטרים ועל תיארוכם. הדמיון של הדיוקנאות ליצירות של הזרם האימפרסיוניסטי של המאה ה-19 עורר גם חשד שמדובר בזיוף. בעקבות כך החליט גסטון מספרו להזמין את פלינדרס פיטרי לחפור באזור פיום. פיטרי תעד את ההקשר הארכאולוגי של הדיוקנאות.

דיוקנאות נוספים נחשפו על ידי חוקרים נוספים ביניהם ברנרד גרנפל (1926-1869) וארתור האנט (1934-1871) שפעלו באזור בין השנים 1903-1895. ההוכחות שהדיוקנאות הם עתיקים הביאו להתייקרות במחיריהם.

פלינדרס פיטרי ומציאת הדיוקנאות

הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי חפר באתר בחווארה בין השנים 1888 – 1889, ובין השנים 19101911 מצא בית קברות מהתקופה הרומית. אחד הממצאים המיוחדים שנמצאו בקברים מתקופה זו היו 81 ציורי דיוקנאות המצוירים בצבעי שעווה (בעונת החפירות של 1910 מצא פיטרי עוד 70 דיוקנאות). פיטרי שלח שישים דיוקנאות למוזיאון המצרי בקהיר. לאחר מכן הוא גילה שאוצר המוזיאון גסטון מַסְפַּרוֹ הצרפתי לא העריך את חשיבותם והשאיר אותם בחצר המוזיאון מוזנחים ונתונים לפגעי מזג האויר. כאשר נודע הדבר לפיטרי הוא כעס מאד ודרש אותם בחזרה, והכריח את מספרו לבחור 12 דיוקנאות להצגה במוזיאון ואת יתרת 48 הדיוקנאות להחזיר לו. דיוקנאות אלה מוצגים עתה במוזיאון הבריטי בלונדון.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0