דייוויד הוגארת
.jpg) | |
| קומנדר דייוויד ג'ורג' הוגארת, 1918 | |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
|---|---|
| עיסוק | ארכאולוג, קצין מודיעין, אוצר מוזיאון, סופר |
| מקום לימודים | קולג' וינצ'סטר (אנ'), קולג' מגדלן (אנ') באוניברסיטת אוקספורד |
| מוסדות | אוניברסיטת אוקספורד, בית הספר הבריטי לארכאולוגיה באתונה, מוזיאון אשמוליאן |
| פרסים והוקרה | עמית מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש", עמית החברה הגאוגרפית המלכותית ובעל מדליית המייסדים מטעמה (1917), עמית האקדמיה הבריטית, בעל עיטור מסדר הנילוס (1917) |
דייוויד ג'ורג הוגארת (David George Hogarth; 23 במאי 1862 – 6 בנובמבר 1927) היה ארכאולוג, היסטוריון, סופר ודיפלומט בריטי. כיהן כאוצר מוזיאון אשמוליאן באוקספורד מ-1909 ועד מותו ב-1927.
קורות חייו ופועלו
דייוויד ג'ורג' הוגארת נולד לכומר העיר בארטון שעל נהר האמבר (אנ') במחוז לינקולנשייר. ב-1876–1880 למד בפאבליק סקול הוותיק והיוקרתי וינצ'סטר קולג' (אנ'). ב-1881 החל בלימודים קלאסיים בקולג' מגדלן (אנ') באוניברסיטת אוקספורד ואת התואר השני השיג ב-1885. ב-1886 נבחר כחבר סגל (Fellow) בקולג' שבו למד.
הוגארת השתתף בחפירות הארכאולוגיות בקפריסין, כרתים, מצרים וסוריה וכן באי מלוס בים האגאי ובאפסוס שבטורקיה. בכרתים היה ראשון החוקרים באתר המינואי זקרוס (אנ'), וכמו כן חקר את שרידי המינואים ב"מערת זאוס" (אנ') והיה עוזרו של ארתור אוונס בחפירותיו בקנוסוס. ב-1895 ביצע מחקרים בעתיקות אלכסנדריה מטעם החברה לחקר מצרים והחברה לקידום לימודי יוון (אנ'), שתיהן חברות מדעיות בריטיות. בתוך כך, בשנים 1897–1900, שימש כמנהל בית הספר הבריטי באתונה (אנ') ב-1904–1905 ניהל את החפירה במקדש ארטמיס באתר אפסוס במערב טורקיה. ב-1906–1907 ניהל חפירה בנקרופוליס באסיוט מטעם החברה לחקר מצרים והמשיך במחקריו גם באלכסנדריה גם בפאיום. ב-1911 הופקד על החפירות בכרכמיש בירת החתים מטעם המוזיאון הבריטי. בחפירה זו השתתפו גם האשורולוג רג'ינלד תומפסון והארכאולוג תומאס אדוארד לורנס. משנת 1912 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נוהלה החפירה על ידי לנרד ווּלי.
עוד ב-1909 התמנה הוגארת לאוצר הראשי של מוזיאון אשמוליאן באוקספורד במקומו של ארתור אוונס, וכיהן בתפקיד זה עד למותו ב-1927.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת במחלקה הגאוגרפית באגף המודיעין של הצי המלכותי, וב-1915 נשלח לחזית המזרח התיכון. מ-1916, אחרי שמארק סייקס נקרא ללונדון לשמש כאחראי לענייני ערב וארץ ישראל במשרד החוץ הבריטי, ניהל הוגארת בפועל את הלשכה הערבית (Arab Bureau) בקהיר, מצרים. בין אנשי המודיעין ששירתו בשורותיו של הוגארת היו מיודעיו הארכאולוגים לנרד ווּלי, רג'ינלד תומפסון וגרטרוד בל וכן גילברט קלייטון, קינאהאן קורנווליס, שהיה סגן מפקד הלשכה, רונלד סטורס מי שיכהן כמושל הראשון של ירושלים והעיתונאי פיליפ גרייבס. במסגרת זו פעל לורנס איש ערב, ובה תוכננו צעדים לדרבון המרד הערבי.
בתום המלחמה שירת כנציג במשלחת הבריטית לנושא המזרח התיכון של ועידת השלום בפריז. ואחריה חזר לאוקספורד לתפקידי הוראה ולניהול מוזיאון אשמוליאן.
הוגארת היה עמית החברה הגאוגרפית המלכותית (FRGS). ב-1917 הוענקה לו מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית המלכותית (אנ') "על תגליותינו באסיה הקטנה", ובשנים 1925–1927 כיהן כנשיא החברה. כמו כן היה עמית האקדמיה הבריטית (FBA) וכן בחברה הלונדונית לעתיקות (אנ'). ב-1917 התכבד בדרגת מפקד במסדר הנילוס המצרי, וב-1918 זכה בדרגת עמית במסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" (CMG) על חלקו במאמץ המלחמתי במלחמת העולם הראשונה. ב-1919 ניתן לו עיטור "מסדר התחייה" (وسام النهضة) מידי חוסיין בן עלי, השריף של מכה.
מלבד הספרים שבהם הציג את מחקריו בארכאולוגיה, כתב הוגארת ספרי מסעות אוטוביוגרפיים, בהם "נדודי מלומד בלבנט" (Wandering Scholar in the Levant) מ-1896 ו"המלומד הנודד" (The Wandering Scholar) מ-1925, שזכו לקהל קוראים נכבד.
דייוויד הוגארת לקה בלבו ב-1926. באוקטובר 1927 פרש ממשרותיו באוקספורד ובנובמבר נפטר בביתו. בן 65 היה במותו.
"המסר של הוגארת"
זכרו של הוגארת עלה לכותרות יותר מעשור לאחר מותו, כאשר נחשפה איגרת שמסר בינואר 1918 לחוסיין בן עלי, השריף של מכה, ובה הבהרות לגבי הצהרת בלפור.[2] האיגרת, שנודעה לימים בשם "המֶסֶר של הוגארת" (Hogarth Message), נוסחה ככל הנראה בידי מארק סייקס בשם ממשלת אנגליה. הוצהר בה כי "יש להעניק לערבים הזדמנות מלאה לשוב להקים אומה בקרב אומות העולם", וכי "בכל הנוגע לארץ ישראל – – – אף לא עם אחד יהיה כפוף לאחר". האיגרת כללה הבטחה לפיה החלטתה של בריטניה לסייע לשיבתם של היהודים תהיה תקֵפה רק אם הדבר "לא יפגע באוכלוסייה הלא-יהודית היושבת בארץ ישראל". המסר של הוגארת, שנועד לדרבן את הערבים להמשיך במרד נגד העות'מאנים, נזנח ולא נדון בהסדרים המדיניים שאחרי המלחמה. גילויו ופרסומו בעת ועידת השולחן העגול ב-1939, שנסבה על גורלה של ארץ ישראל, הפתיעו והדאיגו את חברי המשלחת היהודית,[3] משום שהיה במסר כדי לשמש אסמכתא להתנגדות להבטחה בדבר "הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".
קישורים חיצוניים
- כתבי דייוויד הוגארת בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
דייוויד הוגארת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רשימת הפרסומים של דייוויד הוגארת, בקטלוג הספרייה הלאומית
- C. R. L. Fletcher, "David George Hogarth, President R. G. S. 1925-27", The Geographical Journal, Vol. 71, No. 4 (Apr., 1928), pp. 321-344
- Peter Lock, "D.G. Hogarth (1862-1927): '... A Specialist in the Science of Archaeology' ", The Annual of the British School at Athens, Vol. 85 (1990), pp. 175-200
- David Gill, "Hogarth, David George (1862–1927)", Oxford Dictionary of National Biography (ODNB), 2004
הערות שוליים
- ^ סא"ל דאוני (1888–1938) היה קצין הקישור בין אלנבי ללורנס במערכה המזרח תיכונית
- ^ ציטוטים מתוך האיגרת פורסמו לראשונה ב-1938 בספרו של ג'ורג' אנטוניוס, "ההתעוררות הערבית" (The Arab Awakening)
- ^ משה שרת, יומן מדיני, עם עובד, 1968–1979, כרך רביעי; יומן עבודה 9.3.1939
