דנגפנג
 | |
| מקדש ג'ונְגְיְוֵּה הטאואיסטי | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | חנאן |
| שטח | 1,200 קמ"ר |
| גובה | 2,400 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנפה העירונית | 630,000 |
| ‑ צפיפות | 520 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 34°27′19″N 113°01′31″E / 34.455278°N 113.025278°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.dengfeng.gov.cn | |
דנגפנג (בסינית: 登封, בפין-יין: Dēngfēng) היא נפה עירונית השייכת לנציבות העירונית ג'נגג'ואו בצפון מרכז מחוז חנאן שבמרכז סין. בהיסטוריה הייתה העיר קרויה פעם יָאנְגְצֶ'נְג (陽城, פין-יין Yángchéng) ושימשה כמה פעמים בהיסטוריה העתיקה של סין אחת מערי הבירה של שושלות דוגמת שושלת שיה ושושלת ג'ואו. השם דנגפנג הוענק לה בשנת 696 על ידי הקיסרית היחידה בתולדות סין וו דזה טיין (שלטה 705-690) משושלת ג'ואו השנייה (למעשה חלק משושלת טאנג).
אורכה של הנפה (ממזרח למערב) 56 קילומטרים ורוחבה (מצפון לדרום) 35.5 קילומטרים ושטחה 1,200 קמ"ר. רוב שטח הנפה הררי והאקלים הוא יבשתי ממוזג. בנפה התגוררו, נכון ל-2008, כ-630,000 תושבים, השייכים ל-24 קבוצות אתניות.
העיר דנגפנג שוכנת למרגלות הר סונג, אחד מההרים הקדושים בסין. העיר היא אחד מהמרכזים הרוחניים הנודעים ביותר בסין, והיא משמשת משכן למוסדות דתיים שונים ולמקדשים דוגמת מקדש ג'ונְגְיְוֵּה הטאואיסטי, מנזר שאולין הנודע הבודהיסטי ואקדמיית סונְגְיָאנְג הקונפוציאנית, מכאן הכינוי הפיוטי שמקורו בספרות הסינית "מרכז השמים והארץ".
אתר המורשת העולמית: מונומנטים היסטוריים של דנגפנג
ערך מורחב – מונומנטים היסטוריים של דנגפנג
בשנת 2010 צרף ארגון אונסק"ו כמה מהאתרים ההיסטוריים הידועים ביותר בנפת דנגפנג לרשימת אתרי המורשת העולמית בשם: 'אתרים היסטוריים של דנגפנג ב"מרכז השמים והארץ"'.[1] אתר המורשת כולל שמונה אתרים המשתרעים על שטח של 8.25 קמ"ר ומוקפים באזור חיץ ששטחו 35 קמ"ר, וכוללים: שערים, מקדשים, אקדמיה קונפוציאנית ומצפה כוכבים.[2]
רשימת האתרים הכלולים באתר המורשת העולמית
- שערי טָאיְשְׁה צ'וֵּה ומקדש ג'ונְגְיְוֵּה
- שערי שָׁאושְׁה צ'וֵּ'ה
- שערי צִ'ימוּ צ'וֵּ'ה
- הפגודה של מקדש סונְגְיְוֵּה
- המכלול האדריכלי של מנזר שאולין
- מקדש חְווֵיְשָׁאן
- אקדמיית סונְגְיָאנְג ללימודים קלאסיים
- מצפה הכוכבים בגָאוצֶ'נְג
