מנזר שאולין
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2010, לפי קריטריונים 3 ו-6 | |
מנזר שאולין או מקדש שאולין (במנדרינית תקנית: 少林寺, בפין-יין: Shàolín Sì) הוא מנזר בודהיסטי השייך לזרם הצ'אן שנמצא על הר סונג, בסמוך לנפה העירונית דנגפנג, בנציבות העירונית ג'נגג'ואו בצפון מרכז מחוז חנאן שבצפון מרכז סין.
המנזר נוסד במאה החמישית לספירה, ונחשב כמקום הולדתו של זרם הצ'אן, שמוכר יותר בשמו היפני זן. הוא ידוע ברחבי העולם בעיקר בשל אמנויות הלחימה הסיניות שפותחו בו במהלך ההיסטוריה, במיוחד אגרוף שאולין (סינית: 少林拳, פין-יין: Shàolínquán), המוכר במערב כ"קונג פו שאולין", והוא ככל הנראה המנזר הבודהיסטי המפורסם ביותר בעולם המערבי.[1]
ב-2010 הוכרזו מנזר שאולין ו"יער הפגודות" השייך לו אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, חלק מאתר המורשת העולמית מונומנטים היסטוריים של דנגפנג.[2]
מקור השם
שמו של המנזר בסינית הוא 少林寺 (נהגה שָׁאוֹלִין סְה). פירוש התו 少 (מתועתק לפין-יין כ-shǎo ונהגה שָׁאו) הוא "קטן" או "צעיר", אבל הוא גם שמו של הר שָׁאושְׁה (少室山), אחת משבע הפסגות של רכס הר סונג, שלמרגלות המדרון הצפוני שלו שוכן המנזר. התו 林 (lín, נהגה לִין) פירושו "יער", והתו 寺 (Sì, נהגה סְה), פירושו מקדש. לכאורה ניתן לפרש את שם המקדש בסינית כ"מקדש ביער צעיר", ופירוש זה נפוץ כיום, אבל ככל הנראה השם משקף את מצבו כ"מקדש ביער על הר שָׁאושְׁה".[3]
מקדש צ'ודזו
מקדש צ'ודזו שוכן על גבעה כשני קילומטרים מצפון-מערב למתחם העיקרי, כשפסגת ווּז'וּ מאחוריו. המקדש שוכן 1,800 מטרים ממערת בודהידהרמה בפסגת ווּז'וּ שמצפון לו, ונבנה לזכר בודהידהרמה. אורכה של החצר מצפון לדרום כ-88 מטרים ורוחבה ממזרח למערב כ-39 מטרים ושטחה 3.4 דונם. לאורך הציר המרכזי יש שלושה מבנים: השער, ההיכל הראשי, וביתן אלף הבודהות. משני צדי הציר המרכזי שוכנים ביתן מְייֵנְבִּי וביתן ההורים הקדושים. ההיכל הראשי, נבנה בתקופת שושלת סונג, על פי כללים שפורטו ביִינְגְדְזָאו פָאשְׁה, ספר נודע ללימוד ארכיטקטורה. בולטים במבנה הקישוטים המגולפים בעץ ובאבן. בנוסף יש חמישה מבנים היסטוריים ובחצר יש מעל ל-50 אסטלות מהתקופה שאחרי שושלת סונג, ועץ ברוש מפורסם המתוארך לתקופת שושלת טאנג.
יער הפגודות
על שטח של כ-20 דונם השוכן על המדרון כ-280 מטרים מערבית למתחם הראשי של המנזר בנויות בצפיפות 241 פגודות עתיקות שקיבלו את השם יער הפגודות. הפגודות נבנו על קבריהם של נזירים בולטים והן מתוארכות לשנים בין 689 ל-1803, תקופה המשתרעת על שבע שושלות ששלטו בסין: טאנג (שש פגודות), חמש השושלות (פגודה אחת), סונג (שתי פגודות), ג'ין (שמונה פגודות), יואן (44 פגודות), מינג (143 פגודות) וצ'ינג (14 פגודות). תאריך ההקמה של 23 פגודות נוספות אינו ידוע.
מרבית הפגודות הן מבני אבן ולבנים הבנויים בין קומה אחת לשבע קומות, וגובהם פחות מ-15 מטרים. על מרביתן חקוקים שנת בנייתן וכתובות והקדשות נוספות, ובנוסף יש כתובות נוספות על 14 אסטלות. לפגודות סגנונות רבים, אבל הן בעיקר מרובות מזחילות ובצורת היכל סיני. צורתן מגוונת, כולל מרובי צלעות, גליליים, בצורת אגרטל, חרוטיים או בנויים כגוש מונוליתי. מספר השלבים או הקומות בפגודות חייב להיות אי-זוגי (מאחד עד שבעה) ומייצג את הישגיו של המורה הבודהיסטי שהפגודה נבנתה לכבודו. התקופה שבה נבנתה הפגודה משפיעה על צורתה (עגולה או ריבועית) ועל מספר צלעותיה (ארבע או שש).
לפגודות יש תרומה חשובה למחקר ההיסטוריה והתרבות של סין משום שהן משקפות את השינויים שחלו בצורה ובסגנון האמנותי של מצבות הקבורה בצורת הפגודות מתקופת טאנג ואילך. באופיין המשתנה הן משקפות את פעולות הגומלין שבין תרבות הזן בודהיזם לתרבויות אחרות. אין אף מקום אחר בסין שבו יש שפע כזה של פגודות, מה שמצדיק את כינויו של יער הפגודות - "מוזיאון של אומנות הפגודות העתיקות".
סניפי המנזר בעולם
מנזר שאולין התפרסם ברחבי העולם המערבי עקב סדרת הטלוויזיה קונג פו, שבו הגיבור הראשי הוא נזיר שאולין בן לאב אמריקני ואם סינית הפועל במערב הפרוע, וסרטי קונג פו שהופקו בהונג קונג (המכונים "מזרחונים" על משקל המערבונים) שבהם ניתן דגש לאמנויות הלחימה של שאולין או שהוקדשו לאגדת הנזירים הלוחמים של שאולין.
הפופולריות הרבה לה זכה הפכה את המנזר לאתר תיירות מושך שבו מבקרים כ-2 מיליון תיירים בשנה, מתוכם מעל ל-150,000 תיירים זרים.[4] היא גם גרמה להקמת סניפים של מנזר שאולין ברחבי העולם שבהם הושם דגש על אמנויות הלחימה. המרכז של מנזר שאולין באירופה נמצא בברלין[5] עם מנזרים בגרמניה[6] ואוסטריה.[7] מנזרים נוספים נמצאים בארצות הברית,[8] ובישראל מלמדים את אמנויות הלחימה של שאולין.[9]
בראיון שהתפרסם בסין ב-2011 אמר שי יונגשין, אב מנזר שאולין, כי קיימים בעולם כ-40 סניפים שהם בבעלות ישירה של המנזר.[4]
לקריאה נוספת
- מאיר שחר, שאולין - היסטוריה, דת ואמנויות הלחימה הסיניות, תרגם דורון מגן, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2022.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מנזר שאולין- הנזירים משאולין באתר בעברית של China Radio International.
- מתחם מנזר שאולין מתוך אתר מנזר שאולין בישראל
- סוכנויות הידיעות, האימפריה העסקית של מנזר שאולין: 40 חברות ונדל"ן ברחבי העולם, באתר TheMarker, 10 בינואר 2011
- אסף קמר, אגדות ואמיתות: הקונג פו של מנזר שאולין – אתר mako
- טיול מאורגן לסין - מנזר שאולין
הערות שוליים
- ^ מאיר שחר, Ming-Period Evidence of Shaolin Martial Practice מתוך Harvard Journal of Asiatic Studies]
- ^ Historic Monuments of Dengfeng in “The Centre of Heaven and Earth”
- ^ מאיר שחר, The Shaolin Monastery: History, Religion, and the Chinese Martial Arts עמ' 11
- ^ 4.0 4.1 האימפריה העסקית של מנזר שאולין
- ^ Shaolin Europe Association
- ^ Shaolin Tempel Deutschland
- ^ Shaolin Tempel Österreich
- ^ USA Shaolin Temple
- ^ מנזר שאולין בישראל
