דעת רוב
דעת רוב היא חוות דעת שיפוטית שמוסכמת על יותר ממחצית חברי ההרכב בבית משפט. דעת הרוב קובעת את הכרעת הדין של בית המשפט, ומציגה את ההנמקה והבסיס המשפטי שעמדו מאחורי החלטה זו.
לא בכל התיקים מתגבשת דעת רוב מובהקת. לעיתים ההחלטה מתקבלת פה אחד. במקרים אחרים, השופטים המרכיבים את רוב ההרכב (למשל, אלו שהצביעו בעד אישור או ביטול פסק הדין של הערכאה הנמוכה) עשויים להחזיק בנימוקים שונים לחלוטין להצבעתם, ואינם מצליחים להסכים על מערכת נימוקים אחידה. במצב כזה עשויות להיכתב מספר חוות דעת מסכימות, שאף אחת מהן אינה משקפת את עמדת רוב חברי בית המשפט. במקרה זה, חוות הדעת שזוכה לתמיכת המספר הרב ביותר של שופטים מכונה "דעת רוב יחסי".
בדרך כלל, בתי משפט לערעור (או הרכבים שיפוטיים) מונים מספר אי-זוגי של שופטים כדי למנוע מצב של תיקו. עם זאת, לעיתים, כאשר משרות שיפוטיות אינן מאוישות או כאשר שופט פוסל את עצמו מלדון בתיק, בית המשפט עשוי להגיע לשוויון בהצבעה. במקרה כזה, החלטת הערכאה הנמוכה נותרת על כנה ומאושרת ללא תוספת נימוקים או פרשנות מצד ערכאת הערעור. מאז שנת 1826 זוהי המדיניות הסטנדרטית בבית המשפט העליון של ארצות הברית.[1]
במדינות הפועלות על פי שיטת המשפט המקובל, דעת רוב הופכת לחלק מגוף הפסיקה והתקדימים המחייבים. לעומת זאת, כאשר בית המשפט נקלע לשוויון ואינו מסוגל לגבש דעת רוב, אישור פסק הדין של הערכאה הנמוכה מהווה מעשה בית דין המחייב את הצדדים הישירים לסכסוך, אך אינו יוצר תקדים משפטי מחייב בתיקים עתידיים העוסקים בצדדים אחרים.[1]
בישראל, במצבים של שוויון בהצבעת השופטים במשפט האזרחי ההכרעה תלך לפי עמדת אב בית הדין. לעומת זאת במצב של שוויון דעות במשפט הפלילי לגבי האשמה, הנאשם יזוכה, ואילו במצב של שוויון דעות לגבי העונש ההכרעה תלך לפי הדעה המקילה יותר או לפי עמדת אב בית הדין (בהתאם לסוג המחלוקת).[2]
הבדלי ניסוח בין שיטות משפט
קיים הבדל סגנוני מרכזי בין ארצות הברית וישראל לבין הממלכה המאוחדת ומדינות אחרות בשיטת המשפט המקובל. בארצות הברית וישראל, ההכרעה בערעור במסגרת דעת הרוב מנוסחת לרוב בלשון הווה, כך שההכרעה עצמה מהווה מבע ביצועי. כלומר, בית משפט אמריקאי יכתוב "אנו מאשרים (או הופכים)" את החלטת הערכאה הנמוכה, או "החלטת הערכאה הנמוכה מאושרת (או מבוטלת) בזאת". בעצם אמירת הדברים, בית המשפט מוציא אותם לפועל.
בממלכה המאוחדת ובמדינות רבות אחרות הפועלות בשיטת המשפט המקובל, ההכרעה בדעת הרוב מנוסחת בלשון עתיד, כמעין המלצה. לדוגמה, שופטי בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת מסיימים את דעת הרוב במשפט "הייתי דוחה את הערעור" או "הייתי מקבל את הערעור", בעוד שופטי בית המשפט העליון של אוסטרליה יסיימו את דעתם באמירה "יש לדחות את הערעור" או "יש לקבל את הערעור".
הסיבה המרכזית לניסוח ההכרעות כהמלצות נובעת מכך שבאופן היסטורי, הערכאה הגבוהה ביותר בממלכה המאוחדת הייתה ועדת הערעורים של בית הלורדים. ועדה זו דבקה בפיקציה משפטית(אנ') שלפיה חוות הדעת של השופטים אינן אלא נאומים שנישאו במהלך דיון בבית הלורדים, בעקבות בקשה של חבר הוועדה לשקול את ה"דוח" שלה בנושא משפטי מסוים.[3] אף על פי שההקראה בפועל של נאומים אלו הופסקה בשנת 1963,[3] הבקשה לדון בדוח הוועדה לוותה תמיד בבקשות עוקבות "להסכים" לדוח, להכריע בנושא כפי שהומלץ, ולפסוק הוצאות משפט בהתאם להמלצה.[4] מבחינה משפטית לא התקבלה החלטה סופית המחייבת את הצדדים עד שבית הלורדים הפעיל רשמית את עיקרון עליונות המחוקק והצביע על בקשות פורמליות לאישור המלצות הוועדה.[3][4]
בניגוד לכך, שופטים בארצות הברית אינם נחשבים לזרוע או לשלוחה של סמכות מלכותית. כפי שחזה במפורש אלכסנדר המילטון בכתבי הפדרליסט (במאמר מספר 78), הם פועלים ישירות כנציגי הריבון האמיתי קרי העם.[5]
הצטרפות בהסכמה ודעות מיעוט (חוות דעת חולקות) בארצות הברית מנוסחות לעיתים בחלקן בלשון עתיד, שכן הן מתייחסות למצבים היפותטיים שלא יתרחשו בפועל, בניגוד למה שקובעת דעת הרוב. עם זאת, אפילו חוות דעת חולקות עשויות להסתיים במבע ביצועי בלשון הווה, לרוב בווריאציה כלשהי של המשפט המקובל "אני חולק על כך בכבוד" (I respectfully dissent).[6][7]
בבתי משפט מסוימים, דוגמת בית המשפט העליון של ארצות הברית ובית המשפט העליון של ישראל, דעת הרוב עשויה להיות מחולקת לפרקים הממוספרים בספרות או באותיות. חלוקה זו מאפשרת לשופטים שכותבים חוות דעת "מסכימה בחלקה" או "חולקת בחלקה" להבהיר בקלות לאילו חלקים בפסק הדין הם מצטרפים יחד עם הרוב, ומאילו סעיפים הם מסתייגים.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Ryan Black, Lee Epstein, Recusals and the 'Problem' of an Equally Divided Supreme Court, The Journal of Appellate Practice and Process 7, עמ' 75–99 (עמ' 81–83). Wayback Machine, lawrepository.ualr.edu
- ↑ חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, סעיף 80
- ^ 3.0 3.1 3.2 Alan Paterson, The Law Lords, Macmillan, 1982 Alan Paterson, The Law Lords, Springer, 1983-09-01. (באנגלית) (עמ' 10).
- ^ 4.0 4.1 Stanley M. Clark, Gentlemen, Their Lordships, American Bar Association Journal, עמ' 1444 American Bar Association, ABA Journal, American Bar Association, 1976-11. (באנגלית)
- ↑ Antonin Scalia, A Matter of Interpretation: Federal Courts and the Law - New Edition, Princeton University Press, 2018-01-30, מסת"ב 978-0-691-17404-4. (באנגלית)
- ↑ David Auerbach, R-E-S-P-E-C-T, Find Out What It Means to Scalia, Slate, 26 ביוני 2015
- ↑ אנטונין סקאליה, דעת מיעוט, בשם החוק, סלע מאיר, 2022, עמ' 91-111
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי בישראל • משפט בין-לאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בין-לאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה • הצעת חוק | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • פילוסופיה פוליטית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • רשות שופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
דעת רוב43279018Q6738447