דרור שדה
| |
| לידה | 25 בפברואר 1932 |
|---|---|
| פטירה | 14 באוקטובר 1993 (בגיל 61) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ישראל |
| פרסים והוקרה | תחרות שנתית באסטרונומיה וחקר החלל לבני נוער לזכרו של דרור שדה. |
| תרומות עיקריות | |
| הוכחת חוק חיבור מהירויות | |
דרור שדה (25 בפברואר 1932 - 14 באוקטובר 1993) היה פיזיקאי ישראלי בעל שם בינלאומי. שימש כפרופסור באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעים מדויקים, בבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה. עמד בראש סוכנות החלל הישראלית.
ביוגרפיה
קריירה אקדמית
שדה נולד בתל אביב, וסיים את לימודי התיכון בגימנסיה על-שם ביאליק בחיפה בשנת 1949. לאחר-מכן למד שנה בסמינר למורים. ב-1950 החל בלימודי פיזיקה, מתמטיקה וכימיה באוניברסיטה העברית. בשנת 1955 סיים את לימודיו לתואר מוסמך, והתקבל לעבודה בוועדה לאנרגיה אטומית במכון ויצמן, שם חקר אנרגיה גרעינית.[1]
ב-1957 נשלח שדה ללימודי דוקטורט בסורבון, פריז, ושלוש שנים לאחר מכן, ב-1960, קיבל את תואר הדוקטור. הוא חזר לישראל והמשיך לעסוק במחקרו בנושא אנרגיה גרעינית.
בשנות ה-60, הצטרף שדה לסגל האקדמי של אוניברסיטת תל אביב ועזר לייסד את בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטה. לאחר מכן עזר שדה להקים את מצפה הכוכבים של האוניברסיטה, והיה בין מנהליו הראשונים.[1] שדה הקים מחלקה לפיזיקה רפואית בבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה, בה עבד עד יום מותו, תוך שהוא מפרסם מאמרים חדשים ומדריך סטודנטים בעבודות המאסטר והדוקטורט שלהם.[1]
הישגיו ותפקידיו
בין הישגיו כפיזיקאי הוכחת חוק חיבור מהירויות בפיזיקה שימושית. במרץ 1972 הודיע שדה כי גילה את גלי הכבידה, גילוי שיאשש את תורת היחסות, אך לאחר בדיקה נוספת התברר כי הגילוי היה גילוי סרק[דרוש מקור].
אחת מעבודותיו המדעיות המפורסמות ביותר של דרור שדה מציעה דרך חדשה לאישוש תורת היחסות הפרטית של אלברט איינשטיין. עבודה זו התפרסמה רבות ברחבי ישראל ובעולם כולו, ואף צוטטה באחד מספרי הפיזיקה הידועים ביותר בעולם, הספר "מכניקה" של אוניברסיטת ברקלי שבארצות הברית.[1]
שדה ניהל בין השנים 1975 ל 1977 את מצפה הכוכבים על שם וייז במצפה רמון ונמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער". עד ליום פטירתו שימש דרור שדה כפיזיקאי ואסטרונום באוניברסיטת תל אביב, כשבמקביל הוא גם שימש כמנהל במרכז הסוכנות הישראלית לניצול החלל, וכיועץ במחלקה לחקר החלל במעבדות הצי האמריקני בוושינגטון.[1]
מחלתו ופטירתו
בזמן עבודתו בוועדה לאנרגיה אטומית, בין השנים 1956 ל-1957, קרתה תאונה בה נחשפו שדה ושותפיו למעבדה לקרינה רדיואקטיבית גבוהה מאוד, ככל הנראה עקב סדק ב"נציץ" - חומר האוטם את החומר הרדיואקטיבי ומגן מפני דליפות. הקרינה הגיעה לביתו של שדה ולכל דבר שנגע בו. אשתו חיה ובנו לא נפגעו מהקרינה. הוא חלה בסרטן מסוג מזוטוליומה, סרטן קרום הריאה. כשאובחן נשאל שדה האם עבד אי פעם בתחום הגרעין, ורק אז הבין שככל הנראה הקרינה היא מקור מחלתו.[2]
ארבעה חודשים לפני מותו, כששכב בבית החולים, התבקש שדה לספר על אותה תאונה, והוא סיפר שכשעבד במעבדה הרדיואקטיבית במכון ויצמן הוא טיפל במקור רדיואקטיבי פולט קרני אלפא. במשך תקופה ארוכה לא היה פיקוח על הקרינה עד שיום אחד נעשתה בדיקה על שולחן עבודה במעבדה והתגלתה קרינת אלפא גבוהה בהרבה מן המותר, אך בבדיקות שנעשו בגופו לא התגלתה קרינה בשתן או בצואה. שדה הודה כי לא נעשה ניסיון לבדוק רקמות אחרות בגופו, מה שיכול היה להוביל לגילוי מחלתו מוקדם יותר (בהנחה שהקרינה היא מקור המחלה). ב-14 באוקטובר 1993, כשהיה בן 61, נפטר דרור שדה מסרטן.[2]
כאות הערכה לתרומתו הרבה בתחומים המדעיים בארץ, אוניברסיטת תל אביב עורכת מדי שנה, החל משנת 1994, אולימפיאדה לאסטרונומיה וחקר החלל לזכרו של דרור שדה, המיועדת לנוער בגילאי תיכון.[3]
ספריו
- חורים שחורים וננסים לבנים - פרקים באסטרונומיה מודרנית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980
קישורים חיצוניים
- בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב
- אתר סוכנות החלל הישראלית
- אתר הוועדה לאנרגיה אטומית
- כתבה על התאונה במעבדה, מתוך nrg
- דרור שדה, מקור האנרגיה של השמש, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- האולימפיאדה לאסטרונומיה וחקר החלל ע"ש פרופ' דרור שדה ז"ל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 פרופ' חגי נצר, פרופ' מאיר מידב, פרופ' דרור שדה - ביוגרפיה, באתר ביה"ס לפיזיקה ולאסטרונומיה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר, 5/1/2014
- ^ 2.0 2.1 חן קוטס-בר, הדליפה המסתורית, באתר nrg, 17/2/2006
- ^ אולימפיאדה לאסטרונומיה וחקר החלל, באתר אוניברסיטת תל אביב לנוער
