דריווש הפרסי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דריווש (ארתחששתא))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דָרְיָוֶשׁ
Artaxerxes I of Persia.JPG
פסלו של ארתחששתא מקברו בפרספוליס
מדינה ממלכת פרס
השושלת האחמנית
תואר מלך פרס
כינוי דריווש, אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, כורש
מלך פרס
ג'ת"וג'תמ"ב
דריווש הפרסי
Artaxerxes I at Naqsh-e Rostam.jpg
ארתחששתא הראשון, תבליט בקבר המלך בנקש-י רוסתם.

דָרְיָוֶשׁ או אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא או כורש (מזוהה עם אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון; פרסית עתיקה: 𐎠𐎼𐎫𐎧𐏁𐏂, "המושל על דרך האמת") היה מלך מלכות פרס ומדי בשנים ג'ת"ו - ג'תמ"ב[1]. לדעת חז"ל בסדר עולם הוא עלה למלוכה אחרי אביו אחשורוש.

זיהויו

חז"ל מתארים אותו כ'מלך כשר' מפני שנתן רישיון לבנות את בית המקדש ואף נדב לו מכספו. החוקרים מזהים את ארתחששתא עם מלך פרסי בשם זה. הוא נזכר בשני השמות, דריוש וארתחששתא בספר עזרא וספר נחמיה, שם מסופר כי התיר את בניית בית המקדש השני ואף תרם לכך כספים. פרשנים שונים[2] מסבירים שהוא עשה כן מאחר שאמו הייתה אסתר המלכה. מסופר כי השומרונים הלשינו על היהודים כי הם מקימים את חומות ירושלים, והוא ציווה עליהם להפסיק את העבודה. מאחר שחשש כי הדבר יוביל למרד מצד היהודים במטרה ליטול עצמאות מדינית.

רבי יהודה בר סימון, ובעקבותיו רש"י במסכת מגילה, מזהים אותו כבן אחשוורוש ואסתר "דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו" (ויקרא רבה יג).

בדברי חז"ל מובא כי דריווש נקרא גם בשמות ארתחשסתא וכורש. "תנא, הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר היה, ארתחשסתא על שם מלכותו, ומה שמו, דריוש שמו" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג עמוד ב). אולם אף לפי דעה זו היה עוד מלך ששמו כורש בתחילת מלכות פרס, שמלך לפני אחשורוש. אך רוב הראשונים פירשו כי באמת היו 3 מלכים שונים בשמות אלו, וכוונת חז"ל היתה שדריווש השני נקרא גם בשמות אלו.

דריווש ארתחשסתא ותולדות ישראל

בשנה השניה למלכותו (ג'ת"ח) הושלמו שבעים שנה לגלות צדקיהו וחורבן הבית (בשנת ג'של"ח), בשנה זו החלו לבנות את בית המקדש בדבר ה' ביד חגי[3]. אולם תתני הפחה ניסה להתנכל לבנייה והתלונן עליהם באגרת לדריוש, אך הוא דחה את תלונתו.

בשנה השישית למלכותו (ג'תי"ב) נשלמה מלאכת בניית בית המקדש השני[4], ובשנה השביעית למלכותו (ג'תי"ג) נתן כתב רישיון לעזרא לעלות לירושלים וכממונה מטעם מלך פרס לייסד שם את כנסת הגדולה "ללמד בישראל חוק ומשפט" ולמנות שופטים ודינים אשר "יהיו דנים את כל העם אשר בעבר הנהר"[5].

נחמיה שימש כשר המשקים של המלך, ומאוחר יותר, בשנת ה-20 למלכותו (ג'תכ"ו) מינה את נחמיה לתפקיד הפחה האחראי על פחוות יהודה, וברשיונו בנה נחמיה את חומות ירושלים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דריווש הפרסי בוויקישיתוף

הערות שוליים