אחשוורוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
הציור "אחשוורוש", מאת הצייר היהודי פולני מאוריצי גוטליב. הצייר בחר לתארו כבחור צעיר מאד, הנראה מנומנם או עייף ולא מרוכז.
הציור "אחשוורוש", מאת הצייר היהודי פולני מאוריצי גוטליב. הצייר בחר לתארו כבחור צעיר מאד, הנראה מנומנם או עייף ולא מרוכז.
מדינה ממלכת פרס
בת זוג ושתי, אסתר
השושלת האחמנית
תואר מלך פרס
מלך פרס
ג'שצ"בג'ת"ו

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוא המלך ששלט באימפריה הפרסית הוא מלך בין השנים ג'שצ"ב ל-ג'ת"ו. מלכותו התפרסה על מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש כפי המסופר במגילת אסתר. אחשורוש הוא דמות מרכזית בסיפור מגילת אסתר, שלזכרו נקבע חג הפורים. הוא המלך שהסכים לגזירת השמדת עם ישראל שהציע המן, אך לבסוף התהפך לבו לטובת היהודים, בזכות מלכתו היהודיה אסתר ובן דודה מרדכי היהודי.

אחשוורוש בפשטי המקראות

אחשוורוש (נכתב במקרא עם ו' אחת - "אחשורוש") שלט באימפריה הפרסית שהשתרעה מהודו ועד כוש, אימפריה שכללה 127 מדינות. בשנת שלוש למלכו עשה משתה עצום לכל שריו ועבדיו ל180 יום ולכל אנשי שושן ל7 ימים. חז"ל[1] מפרשים שמשתה זה היה על חרבן עם ישראל שחשב כי נתבטלה נבואת ירמיה כי יגאל ה' את עמו למלאת 70 שנה למלכות בבל[2], שרק בשנת שלוש למלכו לפי חשבונו הושלם הזמן, ומשלא נגאלו עשה משתה והוציא את כלי המקדש וחגג עמהם. מחמת זה נענש ע"י ה' שנתערבבה שמחתו וכעס על אשתו ושתי, שסירבה לבקשתו לבוא אליו ולכך הוציאה להורג בעצת יועצו ממוכן[3]. לאחר מכן הוא אסף את כל נערות הממלכה כדי לבחור מהן אשה חדשה כשלבסוף נבחרה אסתר המלכה. הוא מינה את המן לראש השרים. המן דרש מכל נתיני הממלכה להשתחוות לו, ומשלא נענה מרדכי היהודי לבקשתו יעץ המן למלך להשמיד את כל היהודים תמורת סכום כסף עצום שיתן לגנזי המלך. אולם בעקבות שלשלת הניסים המתוארים במגילה המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי ומרדכי מונה במקומו, וגזירת השמד על היהודים נתהפכה לטובתם ולבסוף עשו היהודים נקמה באויביהם. על כך נקבע חג הפורים לדורות. בסוף המגילה מסופר גם על פעולות אחרות של אחשוורוש מחוץ לתחומי שושן הבירה, כגון הטלת מסים.

אחשוורוש נזכר גם בספר עזרא (פרק ד', פסוק ו'): "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". רחום ושמשי צרי יהודה כתבו לו אגרת שטנה על היהודים שאם תיבנה העיר והמקדש היהודים עלולים למרוד בו. רש"י בשם חז"ל[4] הביא ששמשי היה בנו של המן, מחמת כן אחשוורוש נמנע מלבנות המקדש גם אחר מות המן ובניו ועליית קרנם של מרדכי ואסתר[5] עד שבנו הנולד לו מאסתר הוא ארתשסתא הראשון נותן הוראה לבנותו[6].

אחשוורוש באגדות חז"ל

מוצאו

ישנן דעות שונות לגבי מוצאו של אחשורוש: לדעה אחת היה ממשפחת המלוכה, בנו של כורש או דריוש; ולדעה שניה לא היה ממשפחת המלוכה, אלא השתלט על כס המלכות בכח[7].

בגמרא[8] דרש רב על המילה "המולך", "שמלך מעצמו" - ופירשו זאת בשני אופנים: או שלא היה ראוי ממנו למלכות, או ששילם כסף[דרושה הבהרה] כדי להתמנות - ורש"י ביאר זאת, "שלא היה מזרע המלוכה". כך גם נראה ממה שאמרו בגמרא[9] שושתי כינתה את אחשורוש "בר אהורייריה דאבא" [בן שומרי הסוסים של אביה, בלשצר המלך].

לאידך, בתרגום שני[10] ובמדרשים נוספים נאמר שהיה מזרע המלוכה. לדעה זו התחתן עם המלכה ושתי לאחר שהמלך דריוש - שכבש את ארמון בלשצר - מצא שם את בת המלך ושתי כנערה, והוא חמל עליה והשאירה בחיים, ולאחר מכן השיאה לאחשורוש בנו[11].

מלכותו

אחשוורוש החל למלוך בשנת ג'שצ"ב ליצירה. קדם לו כורש מלך פרס, שהיה חתנו של דריוש מלך מדי - שכבש את המלוכה מאת בלשצר מלך בבל, וממנו החלה מלכות פרס להיות השלטת העיקרית בעולם. אחשורוש היה מהמלכים ש'משלו בכיפה' - כלומר, ששלט על העולם כולו. וזו כוונת הפסוק: "המולך מהודו ועד כוש", שמשמעותו בכל העולם כולו[12].

בשנת ג'ש"ץ, החלו עולי בבל באישור כורש מלך פרס לבנות את בית המקדש השני בירושלים; אך בשנה הראשונה למלכותו של אחשורוש, כתבו הגויים תושבי הארץ כתב שטנה למלך, ובו הזהירו אותו מכך שהתחזקות היהודים והתבססותם בירושלים עלולה להביא למרד בו[13]. לאור זאת הפסיק אחשוורוש את הבניה, והיא הושבתה עד השנה השניה למלכות דרויש, היא שנת ג'ת"ח[14]. זו גם הסיבה שאמר אחשורוש לאסתר כשנשאה חן בעיניו[15]: "וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" - רק עד חצי המלכות, ולא כולל בנין בית המקדש - שאותו הוא אינו מוכן לתת[16].

מלכותו נמשכה ארבע עשרה שנים[17], עד שנת ג'ת"ו - שהיא השנה בה נקבע פורים לחג.

אישיותו

אופי המלך שנוי במחלוקת בתלמוד הבבלי. מחלוקת בין רב לשמואל[18] עוסקת בשאלה האם היה מלך טיפש שנגרר אחרי המן, או שמא מלך ערמומי. מקריאה במגילה עולות ראיות לשני הצדדים, ויש הבוחרים לקבוע שהיה מלך הפכפך, ותמרן את כולם לרצונו בלא אידאלים מסוימים. לעומת זאת יש הטוענים שהוא היה חסר דעה משל עצמו. באותו הדף, ישנה מחלוקת נוספת לגבי ייחוסו. יש אומרים שהיה הבן של כורש ויש אומרים שהיה פקיד פשוט שקנה את המלוכה בכסף. על פי המדרש שבאותו הדף, כשביקש מושתי לבוא למשתה כדי להראות את יופיה, ושתי סירבה באומרה שהוא היה לא יותר מאשר שומר הסוסים של סבה (נבוכדנצר).

בגמרא[19] ישנה מחלוקת האם אחשורוש "פיקח היה" או "טיפש היה". הרבי הריי"צ מליובאוויטש מתאר את אישיותו כבלתי מאוזנת, בשילוב שתי הדעות יחדיו: ”אחשורוש היה הפכפך בטבעו ונוסף על כך גם גס רוח, חכם בעיניו ונוח לכעוס. שררה בו עירבוביה של טוב ורע, חכמה וטפשות, הכל ביחד, כמאמר חז"ל "מלך פקח היה, מלך טפש היה"”.

יחסו ליהודים מתואר באופן כללי כשלילי. בגמרא[8] דורשים האמוראים את שמו "אחשורוש" כמבטא את רשעותו:

"אחשורוש" - אמר רב: אחיו של ראש, ובן גילו של ראש; אחיו של ראש - אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר: "אנת הוא רישא די דהבא". בן גילו של ראש - הוא הרג, הוא ביקש להרוג, הוא החריב, הוא ביקש להחריב, שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם".

ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה.

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר אח לראשו.

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר: "וישם המלך אחשורוש מס".

"הוא אחשורוש" - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

זיהוי היסטורי

דמותו של חשיארש הראשון, מלך פרס, חקוקה באבן בעתיקות פרספוליס, אירן.

רוב החוקרים מזהים את דמותו של אחשוורוש עם המלך חשיארש הראשון (המוכר גם בצורה היוונית של שמו, כסרכסס הראשון - מופיע לעיתים גם בכתיב "קסרקסס"), ששלט בממלכה האחמנית בשנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. הזיהוי הזה מבוסס על ארבע סיבות:

א. מוסכם במחקר כי אחשוורוש היא הצורה העברית של השם חשיארש. בהקשר זה הדמיון בין השמות רב אף יותר אם משווים להשמטת האות ו' בשמו של אחשוורוש בסוף מגילת אסתר: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם" (פרק י', פסוק א').

ב. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את חשיארש כשטוף בתאוות וביין, דבר שמתאים מאד לתיאור אחשוורוש במגילה. הרודוטוס אף מציין שחשיארש ישב בשושן, בארמון מפואר, ומלך מהודו ועד כוש, שוב דמיון רב לכתוב במגילה. עוד בכתבי הרודוטוס, מוזכרת אשתו של כסרכסס - חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר.[20][21]

ג. בעיר הבבלית סִפָר התגלתה תעודה מנהלית בה מוזכר גזבר מלכותי מהעיר שושן, הנקרא מרדוכה, שם דומה מאד לשם מרדכי.

ד. בספר עזרא מופיע תיאור שיש המפרשים אותו כמתייחס לגזירות המן: "וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה ומבלהים [קרי: וּמְבַהֲלִים] אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב..." (ספר עזרא, פרק ד', פסוקים ד'-ז'). יש שטוענים שזוהי התייחסות מסודרת לשושלת האחמנית באותה תקופה: כורש (השני - "הגדול") – דריווש (הראשון) – אחשוורוש – ארתחשסתא (הראשון) (למעט אמנם כנבוזי השני, שמלך בין כורש השני לדריווש הראשון). אם אמנם כך, אזי ברור שאחשוורוש הוא אמנם חשיארש[22].

לעומת זאת, יעקב אשכנזי מונה שש סיבות לטיעון שזיהוי זה איננו נכון.[23] יש מזהים את אחשוורוש עם בנו של חשיארש ויורשו במלוכה, ארתחשסתא הראשון. כך למשל תרגום השבעים, יוסף בן מתתיהו.[24] ישנם גם זיהויים אחרים של אחשוורוש, המגיעים אפילו עד ארתחשסתא השלישי, אחד המלכים האחרונים לשושלת האחמנית. הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי שלו.

לקריאה נוספת

  • מרדכי וורמברנד, הערך: אחשורוש, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 37.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במסכת מגילה דף יא,ב ובתרגום לפרק א
  2. ^ ירמיה כט,י:"כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם".
  3. ^ שלדברי חז"ל הוא המן, ונקרא כך על שם שמוכן לקבל עונשו, ע"פ הגמרא במגילה דף יב,ב.
  4. ^ בפירושו לפסוק ט.
  5. ^ כדברי הגמרא במגילה דף טו,ב שאחשוורוש הדגיש בפני אסתר שיתן לה כל בקשותיה חוץ מדבר שחוצץ למלכות דהיינו בנין המקדש שהוא עלול לגרום למרידות.
  6. ^ עזרא פרק ו.
  7. ^ ראה דיון על כך במנות הלוי על הפסוק שם.
  8. ^ 8.0 8.1 מגילה יא, א.
  9. ^ מגילה יב, ב.
  10. ^ על הפסוק אסתר א, א.
  11. ^ ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרמט.
  12. ^ מגילה יב, א. ושם מחלוקת רב ושמואל כיצד לדרוש את הפסוק.
  13. ^ על פי חז"ל, שמשי הסופר שכתב את כתב השטנה (כמו שנאמר בעזרא ד, ח) הוא בנו של המן הרשע (רש"י על הפסוק; ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרמה).
  14. ^ עזרא ד. סדר הדורות.
  15. ^ אסתר ה, ג.
  16. ^ רש"י על הפסוק. מגילה טו, ב.
  17. ^ מגילה יא, ב. וראה ברש"י שכן מוכח מהכתובים. וכן כתב בסדר עולם פרק כט. וראה בספר צמח דוד (שצ"ב).
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב עמוד א'
  19. ^ מגילה יב, א.
  20. ^ כתבי הרודוטוס ז,61; שם 114; ט,109-112.
  21. ^ מגילת אסתר - רקע היסטורי ד"ר מנחם צוקר
  22. ^ הרב יונתן גרוסמן, זמנה של המגילה: בין בית המלך לבית המקדש
  23. ^ עיון במגילת אסתר, תשנ"ז
  24. ^ אין להביא ראיה ממה שאמרו חז"ל, במדרש ויקרא רבה, פרשה י"ג, פיסקה ה', שדריווש היה בנם של אסתר ואחשוורוש, אמנם אביו של דריווש השני היה ארתחשסתא הראשון, אך אין ראיה כי כוונת חז"ל באומרם דריווש למי שמכונה 'דריווש השני'. גם האמור בספר דניאל, פרק ט', פסוק א' - "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים", אינו תומך בגרסה זו, משום שאין ראיה שהכוונה הינה, שוב, דריווש השני בן ארתחששתא הראשון.  כמו כן, הגישה המקובלת כיום היא לזהות את אחשוורוש המוזכר בספר עזרא, דווקא עם ארתחששתא הראשון וזאת לכאורה בלי קשר לשאלה אם זהו אותו אחשוורוש הנזכר במגילת אסתר אם לאו, אבל בעצם תוך תמיכה ברורה בגרסה השנייה, שאחשוורוש של המגילה הוא ארתחששתא הראשון.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0