רבי זרחיה הלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רז"ה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רז"ה" מפנה לכאן. לערך העוסק ברבי שלמה (זלמן) הכהן הענא, מדקדק עברי בן המאה ה-18 בגרמניה, ראו שלמה זלמן הנאו.

רבי זרחיה הלוי מגירונה (רז"ה), מן הראשונים, למדן, פרשן, פוסק ומשורר, מחשובי חכמי פרובנס בתחילת תקופת הראשונים. מחבר "ספר המאור", ספר השגות על הרי"ף, ועל כן נקרא בפי כל: בעל המאור.

מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות.
כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.

תולדות חייו

הרז"ה נולד בעיר גירונה שבספרד. שנת לידתו אינה ידועה[1]. בגיל צעיר הגיע עם הוריו לנרבונה, במחוז פרובנס שבצרפת, שבאותה תקופה ניחן ביצירה יהודית תוססת. שם למד תורה בפני חכמי המקום, ר' משה בן יוסף (רמב"י) ור' אברהם בן יצחק אב בית דין (ראב"י אב"ד, בעל ספר האשכול). עוד בנערותו, בגיל 19, כבר היה בידו חיבור משלו, ככל הנראה ספר על הלכות שחיטה ובדיקה.[2] לאחר מכן עבר ללוניל (לפי השערת תא-שמע, אולי כבר בין השנים 11451150), שם למד מפי רבי משולם בר יעקב מלוניל ובה חיבר את חיבורו העיקרי, ספר המאור, ובסוף ימיו חזר לגירונה; על מעשיו בסוף ימיו אין כל ידיעות. נפטר כנראה בשנת ד'תתקמ"ו, 1186 לספה"נ.[3]

משפחתו

אביו, ר' יצחק, היה תלמיד חכם חשוב בגירונה[4]; שמו של סבו היה זרחיה, ושל אבי-סבו – ר' שם טוב; אין ידוע דבר על פעלם של שני האחרונים, אף כי מסתבר כי חיו ופעלו בקטלוניה או בספרד.

לר' זרחיה היה אח צעיר בשם ר' ברכיה, ואשר כמה איגרות ביניהם השתמרו, ובהן שאלות ששאל ר' ברכיה את הרז"ה[5]. ר' ברכיה כתב כמה פיוטים, ובנו, ר' יהודה, הוא מחבר שיטת ריב"ב[6] המודפסת בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי, על הרי"ף. בספר זה רבות מאד המובאות בשם דודו הרז"ה, בעיקר מתוך ספר המאור.

לרז"ה היה בן בשם יצחק, שפעל בגירונה, ובן מבוגר יותר, בשם יוסף, שנשאר בלוניל.

עוד ידוע כי משפחת הרז"ה באה בקשרי נישואין עם ר' משולם בן יעקב מלוניל; הרא"ה שמייחס עצמו כדור רביעי לרז"ה, בן אחר בן, כותב[7]: "תירץ אדוני זקני הרב ר' אהרן בן אדוננו הרב ר' משולם ז"ל".

על פי מגילות ייחוס עתיקות,[8] משפחות הורוביץ ואפשטיין, אשר מהן יצאו רבנים, אנשי ציבור ואנשי דת, וכן מדענים, מוזיקאים ופילוסופים, מקורן במשפחתו של ר' זרחיה.


תקופת חייו של רבי זרחיה הלוי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

חיבוריו

ספר המאור

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר המאור

כאמור, חיבורו המפורסם של הרז"ה הוא ספר ההשגות על הרי"ף: ספר המאור. ספרו זה מתחלק לשניים: המאור הקטן נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, והמאור הגדול נכתב על סדרי נשים ונזיקין (ישנן גמרות שפירושו על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות כפי שמוכח בהקדמתו לספר).

ספר המאור הוא תוספת לחיבור ההלכות של הרי"ף וכולל דיונים בהלכות הרי"ף והשגות עליהם, הוספות של דברי חכמים על הלכות המוזכרות בספרו של הרי"ף וביאורי סוגיות של התלמוד הנוגעות לעניינים שנדונו בהלכות הרי"ף. לטענת הרב בנימין זאב בנדיקט מגמתו של הרב זרחיה הלוי בספר המאור היה להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובנס מפני פסיקת הלכה על פי הרי"ף שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס.[9]

בראש חיבורו מובא בדפוס שיר קצר, שאינו שייך לחיבור זה במקורו. בהקדמה לחיבור הוא מאריך במעין התנצלות על שהעז להשיג על דברי הרי"ף. וכך הוא כותב שם על הרי"ף: ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו. כי היא גלויה לכל בעלי עינים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו. ומסיים דבריו אלו: ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו. ולזאת חברתי הספר הזה.

לאחר פתיחה זו, הוא מסביר בהקדמה מדוע בחר לקרוא בשמות הללו לחיבוריו: 'המאור' נקרא כך, משום שענינו להאיר עיני התלמידים. 'המאור הגדול', שנכתב על סדרי נשים ונזיקין, נקרא כך כיון שדיני ממונות, המרובים בסדר זה, נקראו בפי חז"ל: מקצוע גדול בתורה. 'המאור הקטן', שנכתב על סדר מועד, נקרא כך כיון שהמועדים נקבעים על פי קידוש החודש, על פי חידוש הלבנה, שהיא המאור הקטן.

בספר ישנה מערכת הפניות פנימיות מפורטת ומסועפת - ומדויקת להפליא. דיוק זה נובע מהחלטתו שלא להפיץ את הספר עד שיעבור הגהה אחרי הגהה ושיפוץ אחרי שיפוץ, כך שלמעשה נכתב הספר עד סוף ימיו. רז"ה ביקר בחריפות את בן פלוגתו הגדול, הראב"ד, גם על התגאותו של זה בכך שחזר בו לעיתים קרובות. לדעת רז"ה, אין זה ראוי מצדו של פוסק לפרסם דעה שתתברר לאחר מכן כשגיאה.

שאר ספריו

כאמור, בנערותו חיבר הרז"ה חיבור קצר בשם 'הלכות שחיטה וטריפות', ככל הנראה עוד בטרם הגיע לנרבונה.

חיבור אחר, 'ספר הצבא', הוא מעין השלמה לספר המאור. בספר זה מציג הרז"ה שלושה עשר כללים בדרכי לימוד הגמרא, שמתוכם נובעות כמה השגות על הרי"ף.

כמו כן, חיבר הרז"ה חיבור על מסכת קינים, שבו הוא נחלק כמה פעמים על מה שכתב הראב"ד בפירושו למסכת קנים והוא מכנהו בתואר החכם בלא הזכרת שמו, כמו כן חיבר ספר הנקרא "סלע המחלוקת", ובו השגותיו על ספר "בעלי הנפש" של הראב"ד.

חיבור נוסף של הרז"ה הוא 'דברי ריבות', בו חלופת מכתבים בינו לבין הראב"ד בסוגיית שתי פרות בבבא מציעא, החיבור הובא ברובו בספר שיטה מקובצת בבבא מציעא [10], ובשנים האחרונות הודפס בשלמותו מכתב היד.

עוד כתב הרז"ה תשובות רבות, אשר חלקם מופיעים בפוסקים, וחלקם נדפסו מכתב יד.

זאת כאמור מלבד פיוטיו הרבים, בשנים האחרונות כונסו הללו לספר 'שירת המאור'[11].

אחד מפיוטיו, הפיוט יום יצאה כלת עדנים לחג השבועות, התפרש על ידי הרשב"ץ ועל ידי רבי נתן בר יצחק.

מבקריו

למרות התנצלותו של הרז"ה בהקדמתו, השגותיו על הרי"ף נתקבלו ברעש גדול. הראב"ד, שהיה גם חברו, הגיב בחריפות רבה על ההשגות, בחיבורו 'השגות ותשובות' (המכונה 'כתוב שם'). גם הרמב"ן, הקדיש את חיבורו מלחמות ה' להגנת הרי"ף מפני 'בעל המאור'. ספר נוסף שיצא למטרה זו הוא ספר העזר לרבי מאיר מטרינקטלייש. יש האומרים שאף נאלץ לעזוב את העיירה לוניל בעקבות הביקורת על חיבורו.

לעומת זאת רבי אשר בן שלמיה מלוניל בחיבורו מגן תמיד על הרז"ה מהשגות הראב"ד. עוד יצא להגנתו של הרז"ה מפני השגות הרמב"ן בספר "מלחמות ה'", וכן לביאור דברי המאור, יצא ר' עזרא מלכי (גיסו של הפרי חדש, ומחבר הספר מלכי בקודש על הרמב"ם) בחיבורו 'שמן למאור'.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. החוקר ישראל מ' תא-שמע משער שנולד סמוך לשנת 1115(תא שמע, עמ' 10).
  2. בפתיחת ספר המאור שבדפוס וילנא מובא שיר שבו הוא מוזכר כבן 19, אך השיר אינו שייך לספר זה, כפי שניתן לראות באזכור סוף ימיו של רבנו תם בספר, ועוד רבות כהנה.
  3. כך על פי רשימה כרונולוגית אנונימית שהובאה בספר "שבט יהודה" לן' וירגה. תא שמע (עמ' 15) סבור כי ייתכן שאין זה תאריך פטירתו האמיתי, שכן קיימת עדות של ר' מנחם די לונזאנו על ספר "משנה תורה" בכתיבת יד הרז"ה, כאשר מוסכם על הכול שספר זה לא הגיע לפרובנס לפני 1193.
  4. ראה במסכת בבא מציעא דף סה. מדפי הרי"ף וברמב"ן שם
  5. ראה גיטין ז עמוד א' מדפי הרי"ף
  6. ריב"ב נוהג לכנות בספרו לכנות את הרז"ה: דודי
  7. בפירושו למסכת עבודה זרה, לה, ב. ראה תא-שמע, עמ' 16.
  8. ראה אנציקלופדיה לחכמי גליציה מאת מאיר וונדר, כרך ב'.
  9. בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 68
  10. דף צח
  11. על ידי י. מייזליש, ירושלים ה' תשמ"ד