עזרא הסופר

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזרא
מקום פעילות מסופוטמיה, פחוות יהודה
רבותיו ברוך בן נריה
תלמידיו שמעון הצדיק
חיבוריו ספר עזרא, רוב דברי הימים (לפי התלמוד הבבלי)

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה הרביעית לאלף הרביעי, נפטר ב-ט' בטבת או ב-י' בטבת) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

בשנת ג'תי"ג (שנה אחרי חנוכת בית המקדש השני), עלה עזרא מבבל לירושלים בראש חבורה, כממונה מטעם מלך פרס ארתחשסתא. הוא הביא עמו מענק של כסף וזהב ממלך פרס עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.

חז"ל אמרו, כי עזרא יכול היה לעלות כבר בעלייה של זרובבל ויהושע, אך לא עלה לארץ מאחר שהיה צריך להמשיך כל עוד ניתן את לימודו מברוך בן נריה שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא (=באלונקה) לא יכול להטען".[1] בכך משמש עזרא הסופר חוליה מקשרת במסירת התורה בין הדורות שכן ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא.

על עזרא נאמר בתוספתא[2] כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה התשיעית לאלף הרביעי), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים".[3] לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל ליהודי עיראק ומוסלמים.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

מעמדו וסמכויותיו

עזרא היה "שליח המלך", כלומר הממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הנהר (ובכלל זה מחוץ למחוז יהודה). מתוקף תפקידו הוא היה שופט עליון שביכולתו לגזור קנסות, עונשי מאסר, גלות, ואפילו עונש מוות. בסמכותו היה מינוי שופטים ודיינים שיסייעו להשליט את חוקי התורה ("חוקי האבות") שהוכרו כחוקי המלך. ככלל, סמכותו של עזרא מוגדרת כסמכות אוטונומית דתית ולא כתפקיד פוליטי.

פעולותיו

עזרא פעל לחיזוק לימוד התורה וקיומה, והנחיל לעם את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד בדומה לעבודת הקב"ה על ידי הכהנים בבית המקדש. בפעולותיו נקט עזרא בעיקר גישה של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות, אותה העדיף על פני כפיה. לפי חלק מהמפרשים עזרא חתם על "האמנה" בשם עזריה, לפי דעה אחרת עזרא לא חתם מפני שלא היה אז ביהודה.

ארבעה חודשים אחרי עליית עזרא לארץ ישראל, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים, בעיקר בקרב עשירי העם. עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות ולסכנת התבוללות, הגיב בזעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. קהל גדול שהתאסף סביבו בכה וקרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא השביע את הכהנים והלווים לסייע לו וכינס את העם לאספה מיוחדת ואיים להחרים את רכושו של מי שיעדר מהאספה. באסיפה השביע עזרא את העם להיפרד מהנשים הנוכריות (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל), והוחלט להקים בית דין מיוחד לגירוש הנשים הנוכריות. בבירור שערך בית הדין התגלה פגם בייחוסם של 113 איש. ראו הרחבה בגירוש הנשים הנוכריות.

כדי לחזק את קריאת התורה, כינס עזרא את כל העם לאספה מיוחדת בראש השנה. באסיפה עמד עזרא על מגדל עץ, וקרא בתורה לאוזני כל העם. לצידו עמדו 13 ממנהיגי העם והלויים וכנראה הסבירו לעם את פירוש הקריאה.

בין פעולותיו העיקריות לחיזוק לימוד התורה נמנות התקנות הבאות:

  • הנהגת טעמי המקרא.
  • תקנה לקרוא בתורה בראש השנה (לדעת חלק מהמפרשים).
  • העמדת מתורגמן ליד הקורא בתורה, כדי שיסביר את הפירוש לשומעים.

לצידו פעלו תלמידיו שכונו "סופרים". הסופרים היו ביישובי יהודה העתיקו ספרי תורה למדו את העם תורה ותקנו תקנות.

תקנות עזרא

עזרא נחשב החוליה המקשרת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. חז"ל מונים עשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא[5], והן:

  1. קריאת התורה בימים שני וחמישי, וכן בתפילת מנחה של שבת. הקריאה בימי שני וחמישי נועדה למנוע מצב של שלושה ימים רצופים בלא קריאה בתורה, והקריאה במנחה בשבת נועדה לאלו שלא יכולים להגיע לקריאה בימי החול.
  2. קריאת פרשיות התוכחה, המכילות את הקללות המגיעות לישראל אם יפרו את התורה, בזמנים קבועים: את הכתובות בספר ויקרא לפני חג השבועות ואת הכתובות בספר דברים לפני ראש השנה, על מנת שתכלה שנה וקללותיה[6]. תקנה זאת מתאימה יותר לסדר קריאת פרשת השבוע במסורת הבבלית ולא למסורת הארץ ישראלית של סיום התורה כל שלוש שנים.
  3. ישיבת בתי הדין בימי שני וחמישי, שהיו ימי השוק בהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות הגדולות[7].
  4. כיבוס הבגדים בימי חמישי, כדי שביום שישי יהיו פנויים להכנות האחרות לשבת.
  5. אכילת שום בערבי שבת.
  6. השכמת האישה בבוקר לאפות, כדי שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים.
  7. לבישת סינר על ידי הנשים משום צניעות.
  8. שתהא אשה חופפת וטובלת.
  9. מעבר רוכלים ממקום למקום ומכירת תכשיטי נשים כדי שהנשים תמצאנה חן בעיני בעליהן. תקנה זאת מונעת מסוחרי המקום למנוע תחרות מצד רוכלים אשר אינם כפופים למסי המקום.
  10. טבילת בעל קרי לפני לימוד תורה.

משפחתו

עזרא היה בנו של שריה הכהן. והיה ארבעה־עשר דורות מפנחס[8] בן למשפחת כוהנים מבית צדוק, ממנה נתמנו הכהנים הגדולים. אחיו היה יהוצדק הכהן הגדול. נאמר בתלמוד, כי רבי אלעזר בן עזריה היה דור עשירי לעזרא, וזו הייתה אחת הסיבות למינויו לנשיאות.

תאריך פטירתו

בסליחה אשכנזית מפורסמת, המזוהה כנכתבה על ידי רבי יוסף טוב עלם, נאמר שעזרא נפטר בט' בטבת ותאריך זה מופיע במגן אברהם ובספרי מפרשים אחרים של השולחן ערוך[9]. לעומת זאת, במספר סליחות ספרדיות, ובספרים אחרים, כמו ספר היוחסין של רבי אברהם זכות[10], כתוב שעזרא הסופר נפטר בי' בטבת[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. מדרש שיר השירים רבה, פרשה ה', ה'
  2. סנהדרין ד.
  3. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
  4. סנהדרין כא: - כב. וראה שם מחלוקת בזה. וכן איתא בזבחים סב.
  5. על פי תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב
  6. מגילה לא:
  7. כתובות ג.
  8. עזרא, שריה, עזריה, חלקיה, שלוּם, צדוק, אחיטוב, אמריה, עזריה, מריות, זרחיה, עוזי, בוקי, אבישוע, פנחס, אלעזר, אהרן,(עזרא פ"ז)
  9. שלמה האאס, ‏כרם שלמה, אורח חיים, פרעסבורג 1843, סימן תקפ"ח, באתר HebrewBooks
  10. אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, קראקא, ש"מ (1580), דף י"ד, ב, באתר HebrewBooks
  11. חיים סיימונס, סיבות לתענית תשעה בטבת, סיני 106 (1990), עמ' קלט
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0