דת ביפן
הדתות הדומיננטיות ביפן הן שינטו ובודהיזם, ורבים ביפן מקיימים את שתיהן במקביל. שילוב של שתי הדתות נקרא "שינבוטסו-שוגו", וזו גם הייתה הדת הדומיננטית ביפן עד תקופת האימפריה היפנית במאה ה-19.
המושג "דת" ביפן שונה מאוד מהתפיסה המערבית. ביפן, הדגש הוא על טקסים ומנהגים, ופחות על דוקטרינה ואמונה. בנוסף, רבים ביפן מגדירים את עצמם כ-"חסרי דת" (無宗教).[1]
דתות דומיננטיות
שינטו
ערך מורחב – שינטו
שינטו (神道) הוא הכינוי לדת האתנית של יפן, עוד מימי קדם. במרכז הדת נמצאת הסגידה לקאמי – אלילים פשוטים, רוחות טבע או אפילו סתם "נוכחות רוחנית". המילה הופיעה לראשונה בשלושה אזכורים בניהון שוקי, אחד מהכתבים המיתולוגיים הקדומים ביותר שנכתבו ביפן (המאה השביעית לספירה).
שינטו היא הדת הגדולה ביותר ביפן, וכמעט 80% מהאוכלוסייה מיישמים את מנהיגיה, אך רק אחוז קטן מהם מגדירים את עצמם כ-"שינטויסטים". ביפן יש 100,000 מקדשי שינטו ו-78,890 כומרים שינטוים. מלחמת העולם השנייה הובילה להתפרקות הסדר הדתי הישן. דת השינטו איבדה ממעמדה כדת לאומית והכיבוש האמריקאי אסר כליל את השינטו הממלכתי. כתוצאה מכך, תנועות דתיות חדשות המבוססות על שינטו החלו לצמוח ביפן, כגון טנריקיו.
בודהיזם
- ערך מורחב – בודהיזם ביפן
הבודהיזם הגיע מקוריאה ליפן במאה ה-6 לספירה. המלך הקוריאני בקג'ה ניסה לשכנע את האמפרור הסיני להפוך את הבודהיזם לחוקי, ורק ב-587 לאחר התנגדות אלימה של כוחות שמרניים, הבודהיזם הותר בבית המשפט היפני. עם השנים, הדת הבודהיסטית נעשתה נפוצה יותר ביפן וגם במדינות שסביבה (קוריאה, שושלת סווי).
יפנים רבים אימצו את הבודהיזם בתקופת נארה. הקיסרים עודדו את הפצת הדת על ידי הכרזתה כ"מגינת המדינה", ודרך לחיזוק מוסדות יפנים. ב-743, הקיסר שומו הכריז על חוק, על פיו העם צריך להיות מעורב באופן ישיר בהקמתם של מקדשי בודהה חדשים בכל יפן. המקדש הבודהיסטי הגדול מביניהם טודאי-ג'י ("המקדש המזרחי הגדול" 東大寺), ובתוכו הוצב פסל הבודהה דַאיניצ'י ("בודהה השמש הגדול"), גם אריסטוקרטים יפנים היו מבקרים במקדשים בודהיסטיים בעיר.
נכון לשנת 2018, כ-355,000 נזירים בודהיסטים התגוררו ביפן, עלייה של יותר מ-40,000 בהשוואה לשנת 2000.
דתות אברהמיות
נצרות
הנצרות היא דת מיעוט ביפן, רוב ההערכות מציבות את האוכלוסייה הנוצרית בכ-1% עד 1.5% מכלל האוכלוסייה. נכון ל-2019, כ-1.9 מיליון נוצרים התגוררו במדינה, והפעילות המיסיונרית הייתה בשיאה במאה ה-16.[2]
הישועים, מסדר קתולי, עסקו בפעילות מיסיונרית ביפן והצליחו לקבל מן השלטונות היפניים את האחוזה הפאודלית של נגסאקי ב-1580. אחוזה זו נלקחה מהם בשנת 1587 בשל החשש מהשפעתם הגוברת. כמה עשרות שנים אחריהם הגיע איפוליטו דזידרי, מיסיונר ונוסע ישועי איטלקי והמפורסם מבין המיסיונרים האירופיים שייסדו את הכנסייה הקתולית בטיבט.
אסלאם
האסלאם מייצג אוכלוסיית מהגרים קטנה יחסית ביפן. כ-80%–90% מהמוסלמים ביפן נולדו באינדונזיה, פקיסטן, בנגלדש או איראן. ההשערות הן כי אוכלוסיית המוסלמים ביפן היא בין 10,000 ל-50,000.
יהדות
- ערך מורחב – יהדות יפן
היהודים הראשונים שנודעו ביפן, באו משושלת סונג. הם היו 5 קהילות סוחרים, שהיו פזורות בהונשו ובשיקוקו. עד שנת 1600 בעקבות עקירה והתבוללות, נותרו רק שתי קהילות עיקריות שזוהו כיהודיות, בקנזאי.[3]
האוכלוסייה היהודית ביפן גדלה באופן משמעותי במאה ה-20 בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. רובם היו יהודים פולנים שברחו באמצעות ויזה שקיבלו מיאן זווארטנדיק. כ-6,000 יהודים ברחו ליפן אך רבים מהם היגרו לישראל לאחר מלחמת העצמאות. לחסידות חב"ד יש שני סניפים בטוקיו.[4]
גם בקובה הייתה קהילה יהודית קטנה שאורגנה בשנות ה-30 על ידי ניסים טאוויל.[5] כיום יש בעיר מספר מועט של יהודים ובית כנסת פעיל.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ NIRC, nirc.nanzan-u.ac.jp
- ↑ Christianity in Japan, Nippon, 2018-05-24 (באנגלית)
- ↑ The Jewish Community of Japan's Internet Website, jccjapan.or.jp
- ↑ Moshe Cohen, Japan Gets First-Ever Chief Rabbi, Israel National News (באנגלית)
- ↑ הציל שש מאות יהודים בחתימת ידו, מעריב, 5 בינואר 1970
- ↑ Home, Jewish Community of Kansai (Kobe City, Japan)
דת ביפן42982178Q1056672